הבחירות בפתח, ואתם שומעים שוב ושוב מושגים כמו "אחוז החסימה" ו-"הסכמי עודפים", ובונים קואליציות על סמך חלוקת המנדטים, כפי שהיא משתקפת בסקרים.
אבל, איך בעצם מגיעים מהפתקים שאנחנו משלשלים לקלפי אל מספר המנדטים שמקבלות הרשימות השונות?
בואו לשרשור.
ובכן, הדבר הראשון שעושים הוא לספור את סך כל הקולות הכשרים, כלומר כל הקולות לכל הרשימות שהתמודדו בבחירות (קולות פסולים הם למשל מעטפה עם שני פתקי הצבעה שונים, "פתק לבן" ועוד).
כאשר סוכמים את כל הקולות הכשרים, לכל הרשימות – מחשבים כמה זה 3.25% מתוכם, ומתקבל "אחוז החסימה".
כל הרשימות שקיבלו פחות מ-3.25% מסך כל הקולות הכשרים – הן בעצם הרשימות ש-"לא עברו את אחוז החסימה", והן מסיימות את דרכן בשלב הזה, ואינן משתתפות בחלוקת המנדטים.
כלומר, המשמעות *היחידה* של הקולות שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה – היא רק לצורך קביעת אחוז החסימה עצמו.
ברגע שרשימה לא עברה את המספר שמהווה 3.25% מסך כל הקולות הכשרים – אין יותר שום משמעות לקולות שהיא קיבלה.
לצורך השרשור הזה, וכדי לא להסתבך בדוגמאות מספריות תיאורטיות, נשתמש בנתוני האמת של בחירות 2022:
סך הכל היו 4,764,742 קולות כשרים, ו-3.25% ממספר זה הם 154,55 קולות.
בהתאם, כל הרשימות שקיבלו פחות קולות מכך – לא עברו את אחוז החסימה, והקולות שלהם הלכו לפח.
מכאן ואילך, "המשחק" הוא אך ורק לגבי רשימות שכן עברו את אחוז החסימה.
השלב הבא הוא סכימת כל הקולות שהצביעו לרשימות כאלה. את סכום הקולות הזה מחלקים ב-120, ומתקבל "המודד למנדט".
למשל, בבחירות 2022 הרשימות שעברו את אחוז החסימה, ושאתם מכירים אותן כסיעות בכנסת הנוכחית, קיבלו בסך הכל 4,347,342 קולות.
כאשר מחלקים את המספר הזה ב-120, התוצאה היא 36,227 קולות – וזה היה "המודד למנדט" שלפיו חילקו את המושבים בכנסת.
כעת, מחלקים "מנדטים שלמים" לכלל הרשימות.
כלומר, מחלקים את מספר הקולות שקיבלה כל רשימה במודד למנדט. מטבע הדברים, התוצאה היא מספר שלם כלשהו (שבהכרח הוא 4 או יותר, בגלל אחוז החסימה) ושארית.
את השארית שמים בינתיים בצד, וכל רשימה מקבלת "אוטומטית" מנדטים לפי מספר הפעמים שהמודד למנדט "נכנס" בסך כל הקולות שלה.
כך, בבחירות 2022 חולקו בשלב הזה 113 מנדטים "שלמים".
כעת, צריך לחלק את שבעת המושבים הנותרים בכנסת, וזאת כמובן על סמך השארית של הקולות שקיבלו הרשימות השונות.
כביכול, הייתם מצפים שהרשימה שיש לה את השארית הכי גדולה תקבל מנדט נוסף. אלא שהחוק קובע מנגנון חלוקה אחר, וקצת מסובך.
המנגנון בחוק, שמכונה גם "שיטת באדר-עופר" (על שם חברי הכנסת שהגו אותו), קובע שחלוקת המנדטים בשלב הזה תעשה כך שההכרעה תהיה באמצעות חלוקת מספר הקולות שקיבלה כל רשימה במספר המנדטים "השלמים" ועוד מנדט אחד.
המנגנון הזה, אם אתם לא אלרגים למתמטיקה, נותן יתרון ברור למפלגות הגדולות.
הסיבה היא שאם לדוגמה רשימה קיבלה 4 מנדטים שלמים, אז הנתון המכריע מבחינתה זה מספר הקולות שלה לחלק ל-5 (4 מנדטים ועוד מנדט אחד). בהתאם, אם רשימה קיבלה 30 מנדטים שלמים, אז מספר הקולות שלה יחולק ב-31.
והפער בין 4 ל-5 הוא הרבה יותר משמעותי, באופן יחסי, מאשר ההבדל בין 30 ל-31.
מה שעוד צריך להביא בחשבון בשלב זה הוא את "הסכמי העודפים" בין הרשימות:
לפי החוק, כל רשימה יכולה להתקשר בהסכם עודפים עם רשימה *אחת בלבד*. במידה שלפחות אחת מהרשימות שהתקשרו ביניהן בהסכם עודפים לא עברה את אחוז החסימה – להסכם אין משמעות (זה מה שקרה להסכם בין העבודה למרצ ב-2022).
במידה ששתי הרשימות שהתקשרו זו עם זו בהסכם עודפים עברו את אחוז החסימה, הן מתייצבות לשלב חלוקת המנדטים "העודפים" כאילו היו רשימה אחת.
למשל, בבחירות 2022 הליכוד והציונות הדתית-עוצמה יהודית התקשרו בהסכם עודפים, וזכו ב-30 ו-14 מנדטים "שלמים", בהתאמה. בסך הכל, הן זכו ב-44 מנדטים.
לכן, והיות ששתי הרשימות עברו את אחוז החסימה, הן מגיעות לשלב חלוקת המנדטים העודפים כאילו הן רשימה אחת של 44 מנדטים.
ומאחר ששיטת החלוקה מעניקה, כאמור, יתרון לגודל – הסכם העודפים משפר משמעותית את הסיכוי לזכות במנדטים שנותרו לחלוקה.
וכעת, מתחילים לחלק את המנדטים העודפים.
החלוקה הזו מתבצעת ב-"סבבים". בכל סבב, מחלקים כאמור את סך כל הקולות שקיבלה הרשימה (או סך כל הקולות שקיבלו שתי הרשימות שהתקשרו בהסכם עודפים) במספר המנדטים "השלמים" ועוד מנדט אחד.
הרשימה שמקבלת את המספר הגבוה ביותר – זוכה במנדט הראשון שנותר לחלוקה.
ואז ממשיכים לסבב הבא.
בסבב השני, הרשימה שזכתה בסיבוב הראשון – נחשבת כבר כמי שיש לה מנדט נוסף.
לכן, החישוב הפעם הוא מספר הקולות שקיבלה לחלק למספר המנדטים "השלמים" ועוד המנדט העודף ועוד מנדט אחד.
ושוב, הרשימה שקיבלה את המספר הגבוה ביותר בסבב השני – זוכה במנדט נוסף שנותר לחלוקה.
וכך הלאה והלאה.
הנה האופן שבו חולקו המנדטים "העודפים" בבחירות 2022:
בסבב הראשון, ניצחו ש"ס ויהדות התורה, שהתקשרו בהסכם עודפים. בסבב השני, ניצחו יש עתיד והמחנה הממלכתי, שגם הן התקשרו ביניהן בהסכם כזה. בסבב השלישי, ניצחו הליכוד והציונות הדתית-עוצמה יהודית, שגם להן היה כאמור הסכם עודפים.
בסיבוב הרביעי ניצחה רע"מ, בחמישי ישראל ביתנו, בשישי שוב יש עתיד והמחנה הממלכתי, ובשביעי שוב הליכוד והציונות הדתית-עוצמה יהודית.
כלומר, מתוך שבעה מנדטים שחולקו – בחמישה זכו רשימות שהתקשרו ביניהן בהסכמי עודפים. ללמדכם כמה זה משמעותי, בגלל מנגנון החלוקה שנותן יתרון לגודל.
בנוסף, אם תחשבו את השארית המתמטית "הפשוטה", תגלו שמי שהיתה אמורה לזכות במנדט נוסף היא רשימת העבודה. אבל, בגלל השיטה שנותנת יתרון לגודל – היא נותרה עם 4 מנדטים בלבד.
השלב האחרון הוא חלוקת המנדטים בין הרשימות שהתקשרו בהסכמי עודפים, ושנחשבו בשלב הקודם כרשימה מאוחדת אחת.
בשלב אחרון זה, "מפרידים" בין שתי הרשימות, ושוב מחשבים – אבל רק בין שתי הרשימות לבין עצמן – את חלוקת סך כל הקולות שקיבלה כל רשימה במספר המנדטים שקיבלה, ועוד מנדט אחד.
כלומר, גם בשלב זה יש שוב יתרון לגודל – ולכן, למשל, הליכוד זכתה בשני מנדטים עודפים, וגדלה מ-30 ל-32 מנדטים.
וכך מחלקים את 120 המושבים בכנסת.
אז מה למדנו מהשרשור?
א. הקולות של רשימות שלא עברו את אחוז החסימה נספרים רק לצורך חישוב אחוז החסימה, ואז הולכים לפח.
ב. שיטת חלוקת המנדטים "העודפים" נותנת יתרון לגודל, ויתרון זה מתעצם כאשר שתי רשימות התקשרו ביניהן בהסכם עודפים.
צאו להצביע!
