בבסיס פסק הדין, ועוד לפני שהגענו אל הפגיעה החמורה בפרטיות, ניצב מה שמכונה ״עיקרון חוקיות המינהל״.
זהו עיקרון משפטי בסיסי, שקובע שלגוף מינהלי – הממשלה, הצבא, המשטרה, רשות המיסים, עיריית גבעתיים וכו׳ – מותר לבצע משהו רק אם הוא הוסמך לכך בחקיקה של הכנסת.
העיקרון הזה חל כמובן גם על האדם שממלא תפקיד מינהלי – שרי הממשלה, קציני צה״ל, שוטרי התנועה, פקידי העירייה וכו׳. לכל אלה מותר לעשות רק מה שהחוק הסמיך אותם לעשות.
כאשר מדובר באדם פרטי, אגב, הכלל הוא הפוך: מותר לנו, כאזרחים פרטיים, לעשות כל דבר אלא אם החוק אסר על כך.
ואיך זה קשור לבג״ץ האלקטור?
ובכן, משום שהדיווחים מתוך הקלפיות התבצעו על ידי חברי ועדות הקלפי ועל ידי המשקיפים מטעם המפלגות.
כל ממלאי התפקידים הללו אינם נוכחים בקלפי כאזרחים פרטיים, אלא מכוח החוק שנתן להם סמכות להיות בתוך הקלפי, ולפקח על מהלך ההצבעה התקין.
ומה החוק לא הסמיך?
ובכן, החוק לא נתן לעובדי ועדת הקלפי או למשקיפים סמכות להוציא מידע מהקלפי, בטח לא מידע לגבי זהות האנשים שמימשו את זכות ההצבעה שלהם.
ואם החוק לא הסמיך את חברי ועדת הקלפי והמשקיפים לבצע פעולה כזו – אז היא אסורה, משום שהם פועלים כממלאי תפקיד מינהלי.
וזו גישה שמרנית קלאסית.
בהתאם, שמרן משפטי אמיתי אמור לברך על פסק הדין הזה, שאינו מנסה להקים מקור סמכות באמצעות כל מיני מהלכים פרשניים מתוחכמים.
למעשה, השופטים – וגם סולברג – עשו *בדיוק* את שהרוטמנים דורשים מהם לעשות:
פתחו את החוק, חיפשו מקור סמכות, לא מצאו מקור כזה – ולכן קבעו שהפעולה אינה חוקית.
אלא שהפלא ופלא, פסק הדין זכה לביקורת עזה דווקא מצד מי שאמורים להיות ״שמרנים״.
מאחר שהשימוש באפליקציות השונות מסייע בעיקר למפלגות הקואליציה, בדגש על המפלגות המגזריות (החרדים והחרד״לים) – פתאום זה ממש לא בסדר שהשופטים נצמדו לחוק, ולא הכשירו פרקטיקה בלתי חוקית בגלל ״נוהג״.
וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה, בנסיבות מאוד דומות:
אי שם לקראת בחירות 2019ב׳ התרגש עלינו ספין המצלמות. זוכרים?
הליכוד הנפיצו אז טענה לפיה יש ״זיופים״, ודרשו לאפשר למשקיפים בקלפיות לצלם את המתרחש.
מלצר, שהיה אז יו״ר ועדת הבחירות המרכזית, נסמך גם הוא על עיקרון חוקיות המינהל.
מלצר קבע את המובן מאליו:
המשקיפים אינם פועלים כאנשים פרטיים אלא ממלאים תפקיד מינהלי. ככאלה, מותר להם לבצע רק מה שהחוק הסמיך אותם לבצע – ואין שום סעיף חוק שמתיר להם לצלם בתוך הקלפי.
פשוט, קל, מתבקש – ושמרני.
אבל מעשה שטן, וגם במקרה הזה מר רוטמן מאוד לא אהב את ההחלטה.
בשרשור מביך במיוחד, רוטמן התעקש שהמשקיפים הם בכלל אנשים פרטיים, ולא ממלאי תפקיד מינהלי, וסילף ועיוות את מה שמלצר קבע.
שלא במפתיע, הפעם שלושה שופטי בג״ץ, קבעו ברחל בתך הקטנה שהמשקיפים הם ממלאי תפקיד מינהלי, וכפופים לעיקרון חוקיות המינהל.
כל הצווחות של רוטמן מ-2019 – הן קשקוש.
מעבר לכך שזו עוד דוגמה לרמה המשפטית העלובה של רוטמן – שתי הפרשות הללו מלמדות אותנו שאין ולא היה כל קשר בינו ובין ״שמרנות״ או ״משילות״.
מבחינת רוטמן, כל פסיקה שמשרתת את האינטרס הפוליטי היא צודקת ונכונה, וכל מה שלא – עוול נורא.
הוא לא רוצה שופטים ״שמרנים״, או בית משפט ״מגוון״.
רוטמן, לוין, סמוטריץ׳ ונתניהו פשוט רוצים שופטים פ ו ל י ט י י ם, שיפסקו לפי מה שמשרת את הסיעות שלהם.
עיניכם הרואות, שכאשר השופטים (כולל שמרנים מובהקים, כמו סולברג ושטיין) נצמדו לחוק ולעיקרון השמרני של חוקיות המינהל, אבל זה לא משרת את הקואליציה – אז פתאום צריך לעקם את הכללים.
קישור לפסק הדין המלא:
