נתחיל הפעם מהסוף:
חוק העריקים יפסל, וכמעט בטוח שזה היה פה אחד (9:0). מדובר בחוק בלתי חוקתי בעליל, שאין שום דרך משפטית להגן עליו. כך שהתוצאה הסופית ידועה מראש.
מה שיותר מעניין זה האם בכלל יתקיים דיון. ולמה אני מתכוון?
מדובר, כאמור, בעתירות נגד *חוק* שחוקקה הכנסת, ולא בעתירות נגד הממשלה (כמו למשל ההחלטה לפטר את רונן בר, או למנות את דוד זיני, או לא להקים ועדת חקירה ממלכתית).
לכן, המשיבה "הראשית" לעתירות היא הכנסת, ולא הממשלה.
עם זאת, והדברים אפילו קיבלו ביטוי מפורש בחוק החלשת היועמ"ש שעבר בכנסת רק לפני שבוע וחצי, כאשר בג"ץ בעתירות נגד חוק – נשמעת גם עמדת הממשלה.
עקרונית, מי שמייצגת את הממשלה זו כמובן היועמ"ש לממשלה, ומי שמייצגת את הכנסת זו יועמ"ש הכנסת.
בעתירות נגד "חוק העריקים", כמו בלא מעט מקרים בשנים האחרונות, היועמ"ש לממשלה החליטה שהיא תומכת בעתירות, כלומר שהיא לא מגנה על החוק (שנחקק, כמובן, בתמיכת הממשלה).
במצב כזה, שבו היועמ"ש לממשלה לא מגבה את עמדת הממשלה – הממשלה מיוצגת על ידי עורך דין פרטי. זה קרה בלא מעט מקרים בשנים האחרונות, שבהן הממשלה או שריה יוצגו על ידי מיכאל ראבילו, ציון אמיר, אילן בומבך, יורם שפטל, דוד פטר ואחרים.
אלא שהפעם הממשלה בעצמה החליטה שהיא לא רוצה להיות מיוצגת, ולהציג את עמדתה, והיא בעצם משאירה את הבמה ליועמ"ש – שכאמור תציג עמדה שמנוגדת לעמדת הממשלה, וכזו שתומכת בקבלת העתירות.
מצב דומה התרחש לא מזמן, בעתירות נגד החלטת הממשלה לפטר את היועמ"ש:
היועמ"ש כמובן התנגדה לפיטוריה, ולכן תמכה בקבלת העתירות – והממשלה העדיפה שלא להיות מיוצגת, ולא התייצבה לדיון בעתירות.
המשמעות של אי-התייצבות הממשלה היתה שבעצם לא נותר מי שייגן על החלטת הממשלה בדבר פיטוריה של בהרב-מיארה, משום שהעותרים כמובן טענו שיש לבטל את ההחלטה, והיועמ"ש הצטרפה לעמדתם.
לכן, למעשה היה מדובר במעין דיון "במעמד צד אחד", שבו כל הצדדים מציגים אותה עמדה. לכן, ואולי אינכם זוכרים זאת, בכלל לא התקיים דיון בעתירות, והנשיא עמית הכריז שאין בכך טעם.
האם אותו דבר יקרה גם הפעם?
ובכן, לא בטוח. הפעם מדובר, כאמור, בעתירות נגד חוק של הכנסת, ולא בעתירות נגד החלטת ממשלה, ולכן יש לנו משיבה בדמות הכנסת בכבודה ובעצמה.
כך ששאלת מיליון הדולר היא מה עמדת היועמ"ש לכנסת, שגית אפיק. עיתונאי המשפט דיווחו אתמול על עמדת היועמ"ש *לממשלה* – אך לא על עמדת היועמ"ש *לכנסת*, ולכן אני מניח שעמדתה של האחרונה טרם הוגשה.
למיטב ידיעתי, ואשמח לתיקון במידה שאני טועה, מעולם לא התרחש תקדים שבו היועמ"ש לכנסת סירבה להגן על חוק. האם התקדים הזה יקרה בהקשר של "חוק העריקים"?
ובכן, יכול מאוד להיות שכן, כי הפעם מדובר בחוק שהוא פסול מיסודו, ובשרץ שאין דרך להכשירו. לכן, יתכן שהיועמ"ש לכנסת, שכאמור ככל הידוע לי תמיד התייצבה להגן על הכנסת – תחליט שכלו כל הקיצין, והפעם שהחוק בלתי ניתן להגנה משפטית.
אם זו תהיה עמדתה, או אז נגיע שוב למצב שבו כל הצדדים שיתייצבו לדיון – הכנסת, הממשלה והעותרים – כולם יציגו את אותה עמדה. במצב כזה, ספק גדול האם יש טעם בקיום דיון.
