בג"ץ פירסם הערב את פסק הדין בעתירות נגד החלטתו של יריב לוין למנות את השופט בדימוס יוסף בן חמו כמלווה של חקירת "פרשת הפצ"ר".
כצפוי, העתירות התקבלו פה אחד, והמינוי נפסל. אבל זו רק שורה התחתונה – וחשוב להבין את נימוקי השופטים להחלטתם.
לטובת מי ששבו מטיול ממושך באנטרקטיקה נזכיר שהשאלה שעל הפרק היא מי יהיה הגורם המשפטי אשר ילווה את חקירת המשטרה במה שידוע כ-"פרשת הפצ"ר".
בתאריך 16.11.2025 בג"ץ (וילנר, שטיין, כנפי-שטייניץ) קבע שמי שמוסמך למנות את הגורם המלווה הזה הוא לוין – אך על המתמנה לעמוד במספר תנאים.
בין השאר, נקבע שעל המתמנה להיות "עובד מדינה בכיר", "משפטן מובהק", בעל מומחיות במשפט פלילי ונעדר שיוך פוליטי.
יומיים לאחר פסק הדין פירסם לוין פנייה ששלח למ"מ נציב שירות המדינה ממנה עולה כי החליט למנות את השופט בדימוס בן חמו – ונגד המינוי הזה הוגשו העתירות שהוכרעו היום.
מכאן, שהשאלה שעמדה במוקד העתירות היתה ממוקדת: האם בן חמו מקיים את התנאים שנקבעו בפסק הדין מיום 16.11.2025.
את פסק הדין המוביל כתבה וילנר – שגם כתבה את פסק הדין המוביל מיום 16.11.2025.
כלומר, היא זו שקבעה את התנאים שבהם בן חמו נדרש לעמוד על מנת שמינויו יהיה חוקי.
וילנר קבעה, שהתרגיל שעשה לוין, שגייס אד-הוק את בן חמו לשירות המדינה רק לצורך ליווי החקירה – הוא ממש לא מה שהיא התכוונה לו.
הרי כל הרעיון היה לצמצם ככל האפשר את החשש מפני מינוי פוליטי, ולכן נקבעה מגבלה שה-"פול" של המועמדים שמהם השר יכול לבחור – הוא מאגר עובדי המדינה המכהנים.
לכן, כאשר לוין בחר אדם חיצוני למאגר הזה, וגייס אותו לשירות המדינה כדי שיהיה "עובד מדינה" מבחינה פורמלית – הרי שמדובר בחתירה תחת הרציונל שמגולם במגבלה המהותית לפיה על המתמנה להיות "עובד מדינה בכיר".
ולוילנר זה הספיק כדי לקבוע שבן חמו לא מקיים את התנאים שהיא עצמה קבעה.
בצד זאת, היא הוסיפה הערה לפיה "ספק רב" האם בן חמו – אף שאין ספק שהוא "משפטן מובהק" – עומד בתנאי המקצועי של מומחיות בדין הפלילי, שכן הקריירה השיפוטית הארוכה שלו "לא התמקדה בתחום הפלילי".
בשורה התחתונה, וילנר פסלה כאמור את המינוי, והעירה כי "לא ננעל השער להגעה להסכמות".
השופט הבא היה עמית, שהסכים עם וילנר שלא ניתן לגייס כל אדם לתפקיד, אלא יש לבחור עובד מדינה מכהן. עם זאת, עמית פסל את מינויו של בן חמו מטעם אחר.
עמית ציין, שהחלטת לוין למנות את בן חמו, שלא היה עובד מדינה, נבעה מכך שהוא לא הצליח למצוא אף עובד מדינה מכהן שעומד בתנאים שנקבעו.
הצרה היא, שלוין לא הניח אפילו תשתית עובדתית מינימלית לתהליך הבדיקה שבסופו "נאלץ" לפנות למועמד מחוץ לשירות המדינה.
הוא לא ציין למי פנה, לא ציין למי נמנע מלפנות, לא הסביר כיצד בדיוק "נחסמה" דרכו למנות שופט מכהן (וזאת בהתעלם מהשאלה האם גם בהיעדר "חסימה" מדובר באפשרות ריאלית).
בנוסף, לוין הטיל על עצמו מגבלות עודפות, שכלל לא נקבעו בפסק הדין, והחליט שאי אפשר למנות לתפקיד גם עובדי מדינה אשר "כפופים מקצועית" ליועמ"ש. למה? ככה.
ואם כל זה לא מספיק, הליך הבחירה של לוין, שגם הספיק "להתייאש" מכל שאר החלופות, וגם מצא את בן חמו כמתאים – היה חפוז מאוד.
לכן, קבע עמית, יש למעשה חשד ממשי לכך שלוין פעל מתוך שיקולים זרים, ושהמניעים שלו לא היו ענייניים. מטעם זה, עמית פסל את המינוי של בן חמו.
עמית הוסיף שהטענה של לוין כאילו חלוף הזמן "משבש את החקירה" – היא טענת סרק, אשר "מבוססת על הנחות ספקולטיביות שלא הונח להן בסיס עובדתי".
השופט השלישי היה כבוב, שהסכים אף הוא שלא ניתן למנות אדם באופן אד-הוקי, אלא יש לבחור במועמד מתוך מאגר עובדי המדינה המכהנים.
גם כבוב, כמו עמית, קבע שלוין "לא הצליח" למצוא מועמד מתאים מתוך המאגר הזה – משום שהוא בעצם לא רצה להצליח, וקבע מגבלות עודפות שלא ניתן לעמוד בהן.
ובעיקר, מדובר במגבלות שכלל לא נקבעו בפסק הדין – אלא כאלה שלוין המציא, כדי ש-"לא יצליח" למצוא עובד מדינה מתאים, וכך "לא תהיה לו ברירה" אלא לפנות לגורם חיצוני.
בנוסף, גם כבוב העיר שהניסיון לבחון את האפשרות למנות שופט מכהן – לא היה ניסיון ממשי, ולוין כלל לא פירט מה עשה בעניין.
כבוב, כמו וילנר, נמנע מלקבוע האם בן חמו עומד בתנאי המקצועי של מומחיות במשפט פלילי (כי הוא ממילא פסל אותו), אך ציין כי "המענה לשאלה זו אינו ברור מאליו כלל".
בשורה התחתונה, כאמור, כל שלושת השופטים קבעו שדין מינויו של בן חמו להתבטל.
ועד כאן פסק הדין. כעת, הערות ופרשנות.
א. בן חמו נפסל, קודם כל, משום שהוא לא עומד בתנאי הבסיסי של "עובד מדינה בכיר".
ביחס לכך, ובהתעלם מקביעותיהם של עמית וכבוב, שתיכף נגיע אליהן – אין ללוין להלין אלא על עצמו, ועל החלטתו לפרש את פסק הדין של וילנר באופן אבסורדי, כאילו אפשר לקחת אדם פרטי ולגייס אותו לשירות המדינה.
הרי היה ברור שהכוונה לא היתה ל-"עובד מדינה" במובן הפורמלי, כך שניתן למעשה לבחור כל אדם, "לחייל" אותו – והופ, הוא מקיים את התנאי של "עובד מדינה" במובן שאליו התכוונו וילנר, שטיין וכנפי-שטייניץ בפסק הדין מיום 16.11.2025.
אבל זו כנראה רמת הייעוץ המשפטי שלוין מקבל – וזו התוצאה.
ב. בניגוד לוילנר, שכצפוי שהיתה מנומסת יחסית – עמית וכבוב היו הרבה פחות עדינים עם לוין, והם לא הסכימו להתעלם מהפיל שבחדר:
למעשה, שניהם קבעו שלוין בכלל לא ניסה למצוא מועמד "טבעי" לתפקיד, אלא עשה הכל כדי להגיע למצב שבו "אין לו ברירה" אלא להרחיב את מעגל המועמדים הפוטנציאליים.
כך, לוין גם "התייאש" מהניסיון למצוא עובד מדינה מכהן שמתאים לתפקיד, מבלי שהסכים לפרט מה בעצם הפעולות שעשה לפני כן; גם החליט ש-"נחסמה" הדרך למינוי שופט מכהן מבלי שהוא באמת ניסה לפסוע בדרך הזו; וגם קבע מגבלות נרחבות כדי לפסול באופן מלאכותי ומאולץ מועמדים שהוא לא רצה למנות אותם.
ג. מה שעמית וכבוב לא אמרו – אבל רמזו ברמזים עבים מאוד – זה שהתרגיל של לוין הוא שקוף לחלוטין:
הוא עט כמוצא שלל רב על הסמכות שניתנה לו על ידי בג"ץ למנות את הגורם שילווה את החקירה – אבל מלכתחילה הוא לא רצה למנות את מועמד מתאים מבחינה מקצועית, אלא מועמד מתאים מבחינה פוליטית.
הרמז הזה בולט מאוד בעיקר נוכח האמור בסוף פסק הדין של עמית, שכמעט אומר מפורשות שהוא מבין מצוין שלוין חותר למצב שבו תיפתח חקירה נגד "גורמים כאלה ואחרים בייעוץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות המדינה".
אלא שעם כל "ההבנה" לרצונו של לוין, בדיוק בגלל החשש הזה נקבעו המגבלות על זהות המתמנה.
ד. ומה צפוי לקרות הלאה?
קודם כל, אנו צפויים להרבה נהי והתקרבנות מצידם של לוין, להקת השופרות, והתותח המשפטי דוד פטר שמצרף עוד הפסד לאוסף הבלתי נגמר שלו (אגב, ממש מדהים שהשופטים לא התרשמו מהשואו התיאטרלי שהוא סיפק בדיון).
לאחר שהם ינגבו את הדמעות, לוין יצטרך להחליט מה לעשות.
אפשרות אחרת, שסביר להניח שלוין לא יצליח לדבוק בה, היא אשכרה לבחור מועמד "טבעי" לתפקיד. זה לא יקרה, כי מועמד כזה גם יהיה מקצועי – ולוין לא רוצה חקירה מקצועית, אלא חקירה שתספק לו את ראשה הערוף של היועמ"ש.
אפשרות שנייה, שלוין השתמש בה בהקשרים אחרים, היא לעשות "ברוגז".
כלומר, לוין יכריז שהיות שבג"ץ פסל קודם את קולה, וכעת פסל גם את בן חמו – אז הוא "מבין" שבג"ץ "משבש" את החקירה, והוא שובר את הכלים ולא משחקים.
זה אולי יביא לו לייקים, אבל זה לא צפוי לרגש אף אחד, והתוצאה תהיה שהחקירה תתנהל ללא גורם מלווה, תסתיים – והתיק יובא להכרעת הפרקליטות.
האפשרות השלישית היא שלוין ימשיך בדרך שבה הלך בעניין בן חמו, ויבצע עוד מינוי מופרך (למשל, של עובד מדינה זוטר כלשהו, שמסיבה כזו או אחרת הוא ימצא איתו מאוד מתאים לתפקיד).
אם זה יקרה, כולנו נתכנס לעוד סיבוב (מיותר) בבג"ץ.
כמו כן, צריך לזכור שגם יש בקשה לדיון נוסף – שטרם הוכרעה.
אגב, מוזמנים לקרוא את השרשור שכתבתי לאחר החלטתו הראשונית של לוין למנות את בן חמו.
הכל היה צפוי מראש:
קישור לפסק הדין המלא:
supremedecisions.court.gov.il ↗
חטוף אחרון בעזה️
