על המשמעות הראייתית של עדותו – אתם מוזמנים לקרוא אצל הכתבים או הפרשנים המהימנים עליכם. מה שבטוח הוא שזו היתה העדות הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
יש כמה סיבות לכך שעדותו של נתניהו נמרחה ללא סוף, אבל לפחות לדעתי הסיבה המרכזית היא שזה היה רצונו של נתניהו עצמו. הוא עשה הכל, כולל הכל, כדי לסרבל, לעכב, לסכל ולהאריך את העדות, ולמנוע את הגעתה לקו הסיום.
המשמעויות של המאורע החגיגי הן אלה:
א. העובדה שנתניהו לא ויתר על עדותו, אף שכנאשם הוא *בחר* להעיד ולא היה חייב להעיד, ושחשף את עצמו לחקירה נגדית של הפרקליטות – מלמדת, כמובן, על כך שהתיקים ממש לא "קרסו".
אם זיכויו של נתניהו היה מובטח, כפי שמכונת התעמולה קודחת למאמיניה כבר שנים, נתניהו לא היה מעיד, אלא מקדיש את זמנו להנהגת העם והאומה בדרך אל "הניצחון המוחלט".
ב. סיומה של העדות הוא גם מותו של ספין החנינה, שנדמה שגווע מאליו כבר מזמן, שכן בקשת החנינה של נתניהו התבססה על כך שכראש ממשלה בזמן מלחמה – הוא חייב להקדיש את כל זמנו לניהול המערכה. אלא שלאחר שנתניהו סיים להעיד, הוא כבר לא נדרש להתייצב לדיונים.
ג. הבאים בתור להעיד הם קודם כל עדי ההגנה הרבים שעמית חדד, סנגורו של נתניהו, מצעיד אל הדוכן, ושטרם העידו. התרומה המשפטית של העדים הללו היא אפסית, לכאן או לכאן, ורובם ככולם מעידים כדי לייצר כותרות בערוץ 14, ולא מעבר לכך.
ג. עד כה, בית המשפט המחוזי נתן לחדד "חבל" אינסופי מבחינת זימון עדי הגנה, הן מבחינה זו שהוא איפשר לו כאמור להעיד ארוכות עדים שאין להם תרומה כלשהי לבירור האשמה, והן מבחינה דיונית, בכך שנתניהו העיד *במקביל* לשמיעת העדים מטעמו (למיטב ידיעתי, זו הפעם היחידה בהיסטוריה שדבר כזה קרה, ואשמח לתיקון אם טעיתי).
לאחר שנתניהו סיים את עדותו, יתכן שהגישה של בית המשפט המחוזי תשתנה, והוא יהיה "קצר" יותר עם חדד. מבחינה משפטית, כאמור, אין בעדויות הרבות שום תועלת, והן בזבוז זמן מוחלט.
ד. לצד עדי ההגנה הבלתי רלבנטיים הרבים שחדד זימן לבית המשפט, יש עדה *מהותית* שדווקא יכולה לשפוך אור על ההתרחשויות שבכתב האישום – הלא היא שרה נתניהו.
בניגוד לכל מיני חוקרי משטרה או הרשות לניירות ערך, שהיו מעורבים רק בחקירה ולא באירועים עצמם, ולהבדיל מדמויות כמו משה סעדה או דובי שרצר שבכלל לא נגעו ב-"תיקי האלפים" – שרה נתניהו היתה שם, והיא דמות מרכזית לפחות בתיקי 1000 ו-4000.
*היחיד* שיכול לזמן אותה לעדות – זה נתניהו (ולא נסביר הפעם למה הוא היחיד). העובדה שהוא בוחר שלא לזמן אותה לעדות, ובמקביל להצעיד לדוכן עשרות עדים חסרי רלבנטיות – היא לכל הפחות תמוהה. מבחינה זו, כל זימון של עד מיותר נוסף מצד חדד, פועל לרעת הלקוח שלו.
ה. חדד "איים" בעבר שיזמן לעדות גם את מנדלבליט, שי ניצן, רוני אלשיך וכו'. לפי החלטת בית המשפט, חדד צריך עד היום להגיש רשימה של כל העדים שהוא עוד מתכוון להעיד. כך שבקרוב נוכל לדעת האם ה-"איום" הזה צפוי להתממש.
ו. לאחר שנתניהו יסיים להעיד את העדים מטעמו – יעידו בני הזוג אלוביץ', ולאחר מכן נוני מוזס (אלא אם כן הם יבחרו לוותר על זכותם להעיד).
בסבירות גבוהה מאוד, מספר עדי ההגנה ששאר הנאשמים יזמנו יהיה קטן משמעותית לעומת נתניהו, ויתכן שהם לא יזמנו אף עד הגנה.
ואין צורך לומר, שעדותם תהיה קצרה משמעותית מעדותו של נתניהו – גם משום שכל אחד מהם נאשם "רק" באישום אחד, וגם כי הם צפויים להתמקד בהליך המשפטי, ולא בנאומים פוליטיים.
