העתירה הזו תידחה.
היא לא תידחה משום שלא נפלו פגמים חמורים בהליך. ההיפך הוא הנכון: מדובר בהליך חקיקה שהיה רצוף פגמים קשים לכל אורכו, וזה גם הודגם היטב בדיון היום.
העתירה תידחה משום שבג״ץ *מעולם* לא התערב בהליך חקיקה, *ותמיד* בחן את הדברים רק כאשר ההליך הושלם, והצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית. בנוסף, אנחנו נמצאים ״ביישורת האחרונה״ של כהונת הכנסת, כך שגם העיתוי הוא בעייתי מאוד (משום שהתערבות של בג״ץ כעת משמעותה שלא תהיה לכנסת אפשרות לתקן את הפגמים טרם התפזרותה).
כאשר הצעת החוק תעבור, ותהפוך לחוק של ממש, או אז יהיה ניתן לתקוף את החוק *גם* בשל אותם פגמים בהליך החקיקה, *וגם* בשל תוכנו.
מתוך כל הדיון הארוך, זיקקתי את הדקה האחרונה של הטיעון של נציגת היועמ״ש לממשלה, שהסכימה שאין מקום, בנסיבות העניין, לעצור את הליך החקיקה – אך ״הזהירה״ שכאשר החוק יעבור בכנסת, או אז יהיה מקום ״להקפיא״ את כניסתו לתוקף, כלומר להוציא צו ביניים.
שימו לב לאופן שבו הנשיא עמית מסכם את הדברים. קשה שלא להתרשם שהוא הבין זאת היטב, ושהוא גם מסכים שבנסיבות החריגות מאוד של ״חוק התקשורת״ – לא יהיה מנוס מצו ביניים שכזה, אף על פי שמדובר בחקיקה של הכנסת.
מה שמחזיר אותי לציוץ המצורף (👇):
חכו עם העתירות נגד החוק עד לתאריך 19.7.2026, אז עמית יהיה השופט התורן. הוא כבר מכיר את המאטריה, ובסבירות גבוהה הוא גם יוציא צו ביניים.
בבקשה תתאפקו. זה בנפשנו.
יש עוד אפשרות, שלהערכתי הסבירות שלה נמוכה, והיא שהעתירה שנידונה היום לא תידחה (וכמובן לא תתקבל) – אלא תישאר ״תלויה ועומדת״ לפחות עד לרגע שבו ״חוק התקשורת״ יעבור במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית.
*אם* זה יקרה, אז העותרת – עמותת ״הצלחה״ – תגיש בקשה לתיקון העתירה וגם בקשה לצו ביניים, וההרכב מהיום (עמית, שטיין, כשר) הוא שיכריע בבקשה הזו.
כמובן שזהו התרחיש האופטימלי, בנסיבות העניין:
גם כי עמית הוא ראש ההרכב, גם כי מדובר בשלושה שופטים שערים לשלל הפגמים שהיו בהליך – וגם כי להרכב יהיה ״קל״ יותר להוציא צו ביניים.
