דלג לתוכן

תיק הצוללות קרס!

בית המשפט המחוזי בתל אביב (חיימוביץ') פירסם אתמול החלטה ב-"משפט הזוטא" של מיקי גנור, שהוא הנאשם המרכזי במה שידוע כ-"פרשת הצוללות".
זו הזדמנות טובה כדי להסביר מה בעצם הוכרע אתמול, וגם כדי ללמוד – שוב – על הפער הדק שבין מסרי מכונת התעמולה לבין המציאות.

"פרשת הצוללות" כינויה המוכר של פרשת שחיתות אדירה, שבמרכזה עבירות פליליות לכאורה בהקשר לעסקאות רכש צוללות וכלי שייט על ידי מדינת ישראל.
הפרשה "התפוצצה" בשנת 2016, בדיווח של רביב דרוקר – ובהמשך הפכה לבדיקה, לחקירה פלילית, ובשנת 2021 גם לכתב אישום.
וכבר בנקודה הזו חשוב רגע לעצור.

הסיבה שפרשת הצוללות מוכרת לכם, ומעסיקה את כלי התקשורת, היא כמובן כריכתה בבנימין נתניהו.
מבחינה משפטית-פלילית – נתניהו מעולם לא היה חשוד בפרשה, ופרקליט המדינה דאז, שי ניצן, הצהיר על כך מפורשות (אגב, אפשר לתהות איך זה מתיישב עם קשקושי ה-"תפירת תיקים" ו-"דיפ סטייט", אבל ניחא).

אבל, זה ממש לא אומר שהתחקירים של דרוקר "שקעו במצולות". להיפך.
כאמור, בעקבות העבודה של דרוקר, נחשפה לכאורה שחיתות בהיקף בלתי נתפס, בתוך קודש הקודשים של ביטחון מדינת ישראל. מי שטוען שמכך שנתניהו לא הועמד לדין ניתן להסיק שהתחקיר העיתונאי "הופרך" – פשוט מדבר שטויות.
נמשיך.

בשנת 2017 החקירה בפרשה הפכה לגלויה, ובוצעו מעצרים.
החשוד המרכזי היה מיקי גנור, שבזמנים הרלבנטיים שימש כנציג של מספנת "טיסנקרופ" הגרמנית, שממנה רכשה מדינת ישראל את כלי השייט.
זמן קצר לאחר מעצרו, גנור חתם על הסכם עד מדינה, ומסר גרסאות מפורטות בהן הפליל את עצמו ואת שאר הנאשמים.

לימים, גנור חזר בו, וניסה להתנער מההודאות שמסר. בעקבות זאת, המדינה החליטה לבטל את הסכם עד המדינה מולו, והוא הועמד לדין (מזכיר לכם מישהו?).
אלא שהעובדה שהסכם עד המדינה בוטל – אין משמעותה שההודאות שגנור מסר במשטרה אינן ראיה שמפלילה אותו. מה שהכניס את גנור לבור משפטי עמוק במיוחד.

הצעד הטקטי שבו בחר גנור היה לנסות לפסול את ההודאות שמסר במשטרה, לאחר שהפך לעד מדינה. ואיך אפשר לעשות דבר כזה?
ובכן, לפי סעיף 12 לפקודת הראיות, הודאה שמסר חשוד – בדרך כלל במסגרת חקירתו – יכולה להיות ראיה נגדו רק אם היתה "חופשית ומרצון", כלומר נמסרה מרצונו החופשי של החשוד.

בהתאם, אם נאשם עומד לדין, והתביעה מנסה להוכיח את אשמתו באמצעות הודאות שמסר במהלך חקירתו – הנאשם יכול לטעון שאסור לעשות שימוש ראייתי בהודאות הללו, משום שהן נמסרו תחת לחץ פסול, כפייה, אמצעי חקירה בלתי חוקיים, אלימות וכו'.
אם נאשם מעלה טענה כזו, אז מתנהל הליך שמכונה "משפט זוטא".

משפט זוטא הוא מונח שאין לו זכר בחוק, והוא פרקטיקה שהשתרשה.
במסגרת משפט הזוטא, בית המשפט מנהל הליך מקדים לבירור האשמה, שנועד לבחון אך ורק את השאלה האם ההודאה שמסר החשוד היתה חופשית מרצון או לא. אם יש צורך, במסגרת ההליך הזה נשמעים עדים, יש חקירות נגדיות, מוגשים סיכומים וכו'.

בסופו של משפט הזוטא, ההכרעה אינה האם הנאשם אשם או זכאי, ולא האם ההודאה שנמסרה היא הודאת אמת – אלא רק האם ההודאה קבילה או לא (מקרה מפורסם שבו התנהל משפט זוטא ארוך ומורכב הוא כמובן "פרשת דומא").
ואחרי שהבנו מה זה משפט זוטא, ובהתאם במה עסקה ההחלטה מאתמול – בואו נעבור להחלטה עצמה.

ההחלטה של השופטת חיימוביץ' היתה קצרה וחדה, וכללה ניסוחים חד-משמעיים, שאינם אופייניים להתנסחות שיפוטית. הסיבה לכך היא, כמובן, כדי להמחיש כד כמה הטענות של גנור היו מופרכות, משוללות כל יסוד – ובתכל'ס שקריות.
כדי שלא לייגע אתכם, לא נעבור על כל ההחלטה, אלא נסתפק בכמה נקודות מרכזיות.

חיימוביץ' פתחה וקבעה כי החוקרים לא נקטו באמצעים פסולים כדי "לשבור" את גנור, וכי היא מסתייגת מטענות ההגנה בהקשר זה.
היא גם קבעה, במשפט שהודגש, כי לא זו בלבד שגנור לא הצליח אפילו להקים ספק סביר בנכונות הטענות הקשות שלו – אלא ש-"טענות ההגנה הופרכו כולן במסגרת הראיות שהובאו בפניי".

עיקר טענותיו של גנור היו לשלל פעולות פסולות שבהן נקטו החוקרים במהלך החקירה.
חיימוביץ' צפתה בתיעוד החקירות, קראה את כל התמלילים – ומצאה שלא זו בלבד שאין שחר לשלל טענות של גנור, אלא ש-"היחס אל [גנור] מטעם החוקרים היה יחס מכבד, נינוח וידידותי", ואפילו "מכבד וידידותי באופן מיוחד".

חיימוביץ' ציינה כי אין זכר לתיעוד "איומים על בני משפחתו" של גנור, שאף אחד מהחוקרים לא השתמש בביטויים הקשים שגנור טען שהוטחו בו, שניתנו לו הזדמנויות להיוועץ בעורך דין לכל אורך החקירה, ועוד.
לסיכום נקבע כי היחס אל גנור "היה מכבד וכל טענות ההגנה שמקורן ביחס לא נאות בחקירה, אי התחשבות בבעיות רפואיות, איומים וכדומה – נטענו ללא בסיס".

חיימוביץ' אף הרחיבה בנוגע לעדותו של עו"ד אילן סופר, שהיה אחד מסנגוריו של גנור בעת שחתם על הסכם עד המדינה, ואשר זומן להעיד מטעם ההגנה.
סופר – כאמור, עד הגנה – שלל מכל וכל את הטענות כאילו הפרקליטות "הטעתה" את גנור, או "תימרנה" אותו לחתום על הסכם שמקפח אותו (לפי ההסכם, גנור היה אמור לרצות שנת מאסר ולשלם קנס בסך 10 מיליון ש"ח).

סופר העיד כי הוא רואה בהסכם שהושג כ-"אחד ההישגים המשפטיים הטובים שהשיג אי פעם בקריירה שלו", כי פרטי ההסכם הוסברו לגנור "חזור והסבר", כי הסיבה לכך שלפי ההסכם גנור היה אמור להודות בעבירות מס (ולא בעבירות שחיתות) היתה תוצאה של שיקול דעת מושכל כדי להיטיב עם גנור, ועוד.

כך שבסופו של דבר, הטענות של גנור כאילו "הפרקליטות רימתה את הסנגורים" – לא זו בלבד שלא גובתה בדבר, אלא שהעד היחיד מטעם ההגנה שהעיד בעניין סתר אותן חזיתית.
בנוסף, סופר שלל את הטענה כאילו החוקרים דרשו מגנור "להפליל את ראש הממשלה". מסתבר, ששמו של נתניהו בכלל לא עלה במשא ומתן לקראת חתימת הסכם עד מדינה.

טענה נוספת שחיימוביץ' התייחסה אליה היא שהפרקליטות הפרה את הסכם עד המדינה בכך שלא צירפה לו טיוטה של כתב האישום שבו גנור היה אמור להודות.
לפי חיימוביץ', לנוסח כתב האישום לא היתה שום משמעות במועדים הרלבנטיים, וממילא המועד שבו הטיוטה היתה אמורה להיכתב הוא מאוחר למועד שבו גנור מסר את הודאותיו.

טרם סיום, חיימוביץ' העירה לגנור וסנגוריו כי "יתכן וראוי היה להגנה לוותר מראש, או למצער במהלך ניהול ההליך, על טענותיה הקשות כנגד הפרקליטים ולמצגי שווא ואפילו מרמה בעת המשא ומתן, בהיעדר תשתית ראייתית לכך".
או, במילים אחרות, חיימוביץ' הבהירה שמסע ההכפשה נגד הפרקליטות היה שקר אחד גדול.

בשורה התחתונה, נקבע שכל ההודאות של גנור הן קבילות לשמש כראיה נגדו.
המשמעות הישירה היא שמצבו המשפטי של גנור הוא אנוש. אם ההליך הזה יגיע אי פעם לכדי סיום, גנור צפוי להיות מורשע בכל העבירות שיוחסו לו – ולהישלח למאסר ממושך. אבל היות שזה לא צפוי להתרחש בקרוב, לא נרחיב ביחס לכך.

ועד כאן לגבי הדין ולגבי ההחלטה. וכעת, כמה מילים על מכונת התעמולה:
אני מניח שרובכם ודאי נתקל בכל מיני דיווחים על אודות "קריסת תיק הצוללות", "ההתעללות במיקי גנור", "הרדיפה אחרי נתניהו", וכל מיני סיפורי מעשיות על כניסת חוקר משטרה למקלחת, איומים על בני משפחה, רמייה מצד הפרקליטות וכו'.

אתמול, עם פירסום החלטתה של חיימוביץ' – כל הקשקושים הללו הפכו לאבק. מכל האגדות שבכירי השופרות פמפמו פה ובערוצי התעמולה לא נותר דבר.
לא זו בלבד שהתיק לא "קרס", אלא שכעת יש חותמת משפטית לפי טענותיו של גנור הן שקר וכזב, וההודאות המפורטות שמסר במשטרה ישמשו נגדו ונגד הנאשמים הנוספים.

דוגמה קיצונית במיוחד, שתמחיש את הדברים, היא ״בלוגר״ ידוע, שפירסם לא פחות מ-57 טורים (כן, חמישים ושבעה) בהם "סיקר" את משפט הזוטא של גנור, וזאת לצד שלל טורים וציוצים ש-"חשפו" את מעלליה של הפרקליטות.
ועכשיו, תחשבו לבד מה זה אומר על הבולשיט שהוא מוכר לכם לגבי "תיקי האלפים", ובכלל.

את ההחלטה המלאה תוכלו למצוא פה:
https://t.me/Biniaschkenasy/11924
ושישובו כבר החטופים️

  • חוק מח"ש

    חוק מח"ש

    אמש נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל החוק הידוע כ-"חוק מח"ש", שבמרכזו רפורמה באופן פעולתה של המחלקה לחקירות שוטרים.

  • בוחן מציאות

    בוחן מציאות

    בג"ץ (גרוסקופף, שטיין, כשר יחדיו) פירסם אתמול פסק דין בעתירה שעניינה "החרם" של שר המשפטים יריב לוין על נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית.

  • צחוקה המתגלגל של האירוניה

    צחוקה המתגלגל של האירוניה

    זוכרים את חאן אל אחמר? המאחז הלא חוקי הקטנטן באזור כפר אדומים? זה שרק לאחרונה הרמבו העברי בצלאל סמוטריץ' חתם על "צו" פינוי שלו, כנקמה על צו המעצר הבינלאומי שכנראה הוצא נגדו בהאג?

  • תנו לחיות לחיות

    תנו לחיות לחיות

    בעקבות הפרעות בבית משפחת המשנה לנשיא סולברג, פירסמה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, אסתר חיות, דברים מטעמה.

  • דעתי על בחירת מבקר המדינה החדש היום:

    דעתי על בחירת מבקר המדינה החדש היום:

    מי מאיתנו שהוא בעשור החמישי לחייו או יותר מכך, ודאי זוכר שהימים שבהם היו מתפרסמים דו"חות מבקר המדינה – היו ימים מיוחדים.

  • שר הפנים נכנס למסעדה?

    שר הפנים נכנס למסעדה?

    אתמול פורסמה בבג"ץ (סולברג, שטיין, כשר) החלטה "קטנה", בעתירה שלא מעניינת כמעט אף אחד, ושסביר להניח שלא שמעתם עליה.

ניוזלטר
✓ נרשמת