כמו כשכולם כבר שמעתם, היום הודיע הרכב השופטים ב-"תיקי האלפים", כלומר בהליך הפלילי שבו מואשם בנימין נתניהו, שעמדתם בנוגע לאישום החמור ביותר נגד נתניהו – לקיחת שוחד – נותרה כפי שהיתה לפני שלוש שנים.
בואו נעשה סדר, וגם נקפיד לדבר *משפטית*, ולא פוליטית.
קודם כל, לטובת מי שלא "שוחה" בחומר, נעשה היכרות כללית עם תיקי האלפים:
מדובר בכתב אישום, שהוגש בינואר 2020, ובו שלושה אישומים.
"תיק 1000" הוא כינויו של האישום שבו נתניהו לבדו מואשם בקבלת טובות הנאה מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, והעבירה שמיוחסת לו היא הפרת אמונים.
"תיק 2000" הוא כינויו של האישום בו מואשמים נתניהו וארנון מוזס, בעל השליטה ב-"ידיעות אחרונות", שבמרכזו שיחות שהם ניהלו ביניהם. גם בתיק זה, נתניהו מואשם בהפרת אמונים, ואילו מוזס מואשם בהצעת שוחד.
ב-"תיק 4000", שעומד במרכז ההתרחשויות מהיום, מואשמים נתניהו, ושאול ואיריס אלוביץ'.
האישום ב-"תיק 4000" מתאר מערכת יחסים בין בני הזוג אלוביץ', לבין נתניהו, שעיקרם עיסקת שוחד שנרקמה ביניהם. למען הנוחות, נתמקד מכאן ואילך רק בשאול אלוביץ'.
לפי כתב האישום, אלוביץ' נתן לנתניהו טובת הנאה שכרוכה בסיקור שלו ושל גורמים נוספים באתר "וואלה", שהיה בשליטת אלוביץ'.
בתמורה, נתניהו הפעיל את סמכויותיו השלטוניות על מנת להיטיב עם אלוביץ', באופן שקידם את האינטרסים העיסקיים של אלוביץ' והניב לו רווח.
בגין עיסקה הזו, נתניהו מואשם ב-"תיק 4000" – ורק בו – בעבירה של לקיחת שוחד, *וגם* בעבירה של הפרת אמונים. אלוביץ' מואשם במתן שוחד, ובעבירות נוספות.
כתב האישום הוגש, כאמור, בינואר 2020. באפריל 2021 החלה שמיעת העדים בתיק. ביולי 2024 הסתיימה פרשת התביעה, כלומר שמיעת העדים מטעם הפרקליטות.
בדצמבר 2024 החלה פרשת ההגנה, ובנימין נתניהו עלה להעיד – עדות שהסתיימה בשבוע בעבר.
לצד כל האירועים הללו, ביוני 2023 התרחש אירוע משמעותי.
ביום 29.6.2023, בדיוק לפני שלוש שנים, פירסמו השופטים החלטה קצרה, ובה עדכנו כי עמדתם הינה ש-"קיימים קשיים בביסוס עבירת השוחד [בתיק 4000]", וכי "על רקע קשיים אלה, הוצע כי המדינה תשקול לחזור בה מעבירת השוחד שבאישום זה".
המדינה, כלומר היועמ"ש והפרקליטות – לא קיבלו את ההצעה.
לכן, המשפט המשיך להתנהל גם ביחס לאישום בשוחד (כמובן, לצד האישומים בשלוש עבירות של הפרת אמונים המיוחסות לנתניהו, והעבירות הנוספות המיוחסות למוזס ולבני הזוג אלוביץ').
בהתאם, ובאופן טבעי, עדותו של נתניהו עסקה בעיקר באישום בלקיחת שוחד, שכן זו העבירה החמורה ביותר שמיוחסת לו.
העדות הזו הסתיימה, כאמור, לפני שבוע.
ובדיון היום, השופטים מצאו לנכון לציין שבתום שמיעת עדותו של נתניהו – הם נותרו בעמדה שאותה שיקפו בהחלטתם מיוני 2023, כלומר שיש קשיים בביסוס האישום בשוחד, ושעל המדינה לשקול לחזור בה מאישום בה.
עד כאן העובדות. כעת, בואו נבין מה זה אומר.
ראשית, משמעות ההודעה של השופטים היא שעל פי מצב הדברים הידוע לנו כיום, אזי אם וכאשר נגיע להכרעת דין, הסיכוי שנתניהו יורשע בלקיחת שוחד – אפסי.
לעומת זאת, העובדה שהשופטים הדגישו – פעמיים – שהם מתייחסים רק לאישום *בשוחד*, כלומר אפילו לא ל-"תיק 4000" בכללותו, גם היא משמעותית.
במילים אחרות, בהליך בבית המשפט המחוזי – נתניהו לא יורשע בלקיחת שוחד. זו כבר כמעט עובדה.
אבל, וזה חתיכת אבל, אם השופטים כבר "הוכיחו" שהם משקפים לצדדים את דעתם לגבי קשיים בתיק – השתיקה שלהם לגבי כל שאר האישומים, כולל האישום בהפרת אמונים בתיק 4000 עצמו, היא שתיקה די רועמת.
שנית, הקושי שהשופטים מצאו דווקא באישום בשוחד, וכאמור נראה שלא מצאו בשאר האישומים, הוא לא מפתיע במיוחד:
התזה התביעתית בנוגע לאישום בשוחד בתיק 4000 היתה מלכתחילה מורכבת ובעייתית, הן מבחינה ראייתית והן מבחינה משפטית. בנוסף, כל אישום בשוחד, באופן אינהרנטי, הוא בעייתי להוכחה.
לא נכנס הפעם להסבר מהם יסודות העבירה של לקיחת שוחד, ולעומת זאת מה טיבעה של עבירת הפרת האמונים.
לצורך השרשור הזה, די אם נאמר שבאופן כללי יש "קפיצה" משפטית משמעותית בין שתי העבירות הללו, בעיקר בנוגע לחובה להוכיח שמקבל השוחד *ידע* שהוא מקבל שוחד – וזה קשה מאוד להוכחה.
שלישית, בהחלטת השופטים מיוני 2023, וכן בהודעה שמסרו היום, הם לא פירטו *איזה* קשיים הם מצאו.
כלומר, אנחנו לא יודעים האם, למשל, השופטים לא השתכנעו שאלוביץ' בכלל נתן שוחד לנתניהו; או האם הקושי הוא בהוכחת אותה מודעות מצד נתניהו; או שהקושי הוא בכלל בתזה המשפטית של הפרקליטות.
לשאלה *מדוע* השופטים מוצאים קושי באישום בשוחד עשויה להיות משמעות דרמטית על האופן שבו הפרקליטות תתייחס להודעה מהיום. וכל כך למה?
אם הקושי הוא ראייתי, כלומר אם לדוגמה השופטים השתכנעו מעדותו של נתניהו שהוא לא היה מודע לכך שאלוביץ' משחד אותו – היכולת לערער על כך היא נמוכה מאוד.
לעומת זאת, אם הבעיה של השופטים היא עם התזה המשפטית, כלומר אם לשיטתם – לדוגמה – מדובר במערכת יחסים של קח-ותן *שאינה פלילית* בין פוליטיקאי לבין בעל שליטה בכלי תקשורת, אז זה כבר משהו שמאוד יכול להיות שהפרקליטות תרצה להביא להכרעה בבית המשפט העליון.
אבל כרגע, אנחנו לא יודעים למה.
רביעית, ובהקשר לכך, השופטים לא הפרידו בין נתניהו לבין אלוביץ', אלא ציינו – לפחות בהודעה הכתובה מיוני 2023 – שהחלטתם מתייחסת אל "האישום בשוחד".
אלא שהראיות נגד אלוביץ' חזקות בהרבה מאשר אלה נגד נתניהו, גם משום שישועה הפליל אותו (ולא את נתניהו), וגם משום שלא היתה לו חסינות.
נתניהו, כחבר כנסת – ובטח כראש ממשלה – היה חסין מפני האזנת סתר, חיפוש ומעצר, וכמובן שאי אפשר היה לחקור אותו מתי שרוצים, אלא רק בתיאום מראש ולזמן מוגבל וקצוב.
כך שאנחנו חוזרים שוב אל אותה שאלה: מה בדיוק השופטים חושבים על האישום בשוחד? הקושי שהם מצאו הוא ראייתי או משפטי?
אם הקושי הוא ראייתי, ונעוץ למשל באותה מודעות חמקמקה של נתניהו – זה לא ממש מסייע לאלוביץ'.
לעומת זאת, אם הקושי הוא משפטי, כלומר השופטים לא מקבלים את התזה הבסיסית של הפרקליטות, אז נראה שגם האישום במתן שוחד נגד אלוביץ' צפוי להסתיים בזיכוי (ונזכיר שהוא מואשם בעוד כמה דברים).
ומה צפוי לנו הלאה?
לאחר החלטת השופטים ביוני 2023, הפרקליטות קיוותה לחזור ולבסס את האישום בשוחד באמצעות הוכחת סתירות ובעיות בגירסתו של נתניהו. התקווה הזו נגוזה היום.
אלא שהפרקליטות עדיין לא יודעת מה לגבי אלוביץ', כי לא ברור האם הקושי שעליו השופטים האירו מתייחס גם אליו.
וכאן יש לנו מילכוד:
אם הקושי של השופטים הוא *ראייתי*, אז כמובן שצריך להמשיך לנהל את האישום ביחס לאלוביץ'.
ואם זה המצב, אז למעשה להסכמה למחוק את סעיף לקיחת השוחד נגד נתניהו – אין המון משמעות מבחינת קיצור המשפט (אם כי זה כן יקצר את שלב הסיכומים ואת מלאכת כתיבת הכרעת הדין).
אם הקושי של השופטים הוא *משפטי*, אז המשמעות היא שמבחינתם האישום בשוחד "נפל" משני צידי העיסקה, כלומר גם מהצד של נתניהו וגם מהצד של אלוביץ'.
במצב כזה, מחיקת האישום בשוחד תקצר משמעותית את המשפט (וגם כנראה תאפשר לבני הזוג אלוביץ' להגיע להסדר טיעון בשאר האישומים נגדם).
מצד שני, דווקא במצב הזה יש לפרקליטות אינטרס להמשיך ולנהל את התיק, ולהגיע להכרעת דין מנומקת – על מנת להביא את ההכרעה המשפטית לבית המשפט העליון.
למעשה, האופן שבו נתניהו ושריו מתנהלים בשנים האחרונות בשוק התקשורת – רק מחזקת את הרצון הזה, כי אחרת המשמעות היא שכל הגבולות נפרצו.
כלומר, לפחות להערכתי אנחנו נמצאים במעגל קסמים, ואולי הדבר הכי טוב שאפשר לצפות לו הוא שהשופטים ישפכו קצת אור על השאלה *למה* לשיטתם יש קושי, והאם הקושי הזה מתייחס "רק" לנתניהו, או גם לאלוביץ'.
כי בלי זה, לפרקליטות, ובעצם ליועמ"ש, יהיה קשה לקבל החלטה מושכלת לגבי האישום בשוחד.
את השרשור הזה נסיים במובן מאליו:
העובדה שבית המשפט מזכה מאישום מסוים, גם אם הוא האישום החמור ביותר – לא אומרת שום דבר לגבי המקצועיות של התביעה, בטח לא לגבי היושרה. זה עניין של יום ביומו, וכאמור נזכיר שנתניהו מואשם גם בשלוש עבירות של הפרת אמונים.
אבל על כך נרחיב בפעם הבאה.
