בחודש יולי 2025 ענת קם הגישה תביעת לשון הרע נגד נגה ארבל, בגין כמה פירסומים, שלא ניכנס לפרטים שלהם. בין השאר, התביעה התמקדה בכך שארבל כינתה את קם "בוגדת מורשעת".
לפני הדיון בתביעה, שהתקיים בשבוע שעבר, ארבל כתבה שורת ציוצים שאורכם מתחרה באורך הגלות.
במענה לאחד הציוצים, ניסיתי להסביר לארבל את ההבדל בין להביע דעה שמעשיו של אדם כלשהו הם בגדר "בגידה" במשמעות הציבורית של הדברים – לבין טענה לפיה קם הורשעה בעבירת בגידה.
הבעת דעה כמו באפשרות הראשונה כנראה לא תהווה דיבה, אבל טענה עובדתית שגויה כמו באפשרות השנייה – דווקא כן.
בתגובה, ארבל התעקשה שיש לה זכות להמשיך ולכנות את קם "בוגדת מורשעת", כי מבחינתה זו אמת.
השבתי לה שהשאלה המשפטית אינה מה היא חושבת, אלא מה "הקורא הסביר" חושב.
וקורא סביר מבין ש-"בוגדת מורשעת" פירושו שקם הורשעה בעבירה "ממשפחת" עבירות הבגידה – וזה פשוט לא נכון, ולכן זו דיבה.
באופן מפתיע, נגה לא השתכנעה – אבל בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב דווקא כן.
בית המשפט קבע שטענת ארבל לפיה "כאשר היא מכנה את קם 'בוגדת מורשעת' אין בכוונתה כי קם הורשעה בעבירת 'בגידה' דווקא אלא בעבירה בעלת מאפיינים דומים, היא טענה מיתממת".
כי השאלה היא מה יבין הקורא הסביר.
אז מה הבין הקורא הסביר שלנו?
"קריאה סבירה של הפירסום האמור מובילה למסקנה ברורה לפיה אין מדובר רק בדעתה של ארבל על אודות מעשיה של קם, כי אם בקביעת עובדה מפורשת כי קם הורשעה בעבירת 'בגידה' – זוהי פרשנותה הפשוטה של התיבה 'בוגדת מורשעת'. אולם, זו עובדה לא נכונה ושאין בה אמת".
וכדי שלא יהיה ספק, בית המשפט הבהיר ש-"אמונתה הסובייקטיבית של ארבל ודעתה האישית – אינן מהוות אמת עובדתית". אם את טוענת שקם היא "בוגדת מורשעת", ואת רוצה לטעון אמת דיברתי, אז את צריכה להוכיח שקם באמת הורשעה בעבירה כזו.
לכן, התביעה התקבלה לגבי הפירסום עם הביטוי "בוגדת מורשעת".
לעומת זאת, בפירסום אחר ארבל כתבה שלדעתה "קם בגדה במדינה בכך שביצעה את המעשים בהם הורשעה ואף כינתה את התנהגותה כ-'בוגדנית'".
ביחס לפירסום זה קבע בית המשפט כי "הוא אינו חורג מזכותה של ארבל לבטא את דעתה ורגשותיה, אף כי מדובר בפירסום בוטה, אישי ומשתלח" – ולכן זהו פירסום מותר.
בשורה התחתונה, ארבל חויבה לפצות את קם ב-11,000 ש"ח (ושוב, אני לא נכנס לכל הפירסומים ולכל השיקולים לגבי קביעת גובה הפיצוי).
ולמה הטרחתי אתכם בסיפור הזה?
לא כדי לטפוח לעצמי על השכם, לא כדי שתהיה לי אפשרות להטיח בארבל ש-"אמרתי לה", וגם לא בגלל שמחה לאיד (טוב, אולי קצת).
את מה שאני הבנתי לגבי הפירסומים של ארבל, שהוא אחד לאחד מה שקבע בית המשפט – כל משפטן סביר הבין.
המציאות המרה היא שבישראל של מהדורת שנת 2026 יש לא מעט תופעות כמו נגה ארבל, ששכנעה את עצמה שהיא מומחית להכל, ושאף אחד לא ילמד אותה כלום על שום דבר.
היא פשוט "יודעת", וזהו.
בעולם נורמלי, אנשים כמו נגה ארבל היו מתוייגים כתימהונים, ומעבירים את זמנם בשיחות עם יונים בכיכר אורדע.
בעידן הביביזם, האישה הזו מופיעה בטלוויזיה שלכם, ומדברת ברדיו, ואלפי אנשים צורכים ממנה מידע על המציאות.
והם לא יתנו לאף אחד ללמד אותם כלום על שום דבר. הם פשוט "יודעים", וזהו.
