אתמול פורסמה בבג"ץ (סולברג, שטיין, כשר) החלטה "קטנה", בעתירה שלא מעניינת כמעט אף אחד, ושסביר להניח שלא שמעתם עליה.
כפי שנראה בהמשך, יש סיבה – עגומה מאוד – שלא הכרתם את העתירה הזו, ואולי אפילו אינכם מודעים למצב העובדתי שבבסיסה.
בואו נעשה היכרות.
כולכם יודעים, שבסוף שנת 2022 הושבעה הממשלה הנוכחית. לאחר שמינויו של דרעי לשר נפסל, מי שכיהן כשר הפנים, החל מאפריל 2023, היה משה ארבל.
לצידו של ארבל, כיהנו בממשלה שרים רבים מהסיעות החרדיות, שהחזיקו במשרדים חשובים: השיכון והבינוי, הבריאות, הרווחה, העבודה (וגם בכמה לא חשובים).
מה שעוד אתם יודעים, זה שהממשלה שלנו – חרף הבטחותיו של העומד בראשה סמוך לאחר טבח ה-7.10 – משופעת בשרים ובסגני שרים לענייני כלום, שאין להם סמכויות, אין להם תפקיד, ועיקר עבודתם היא לקבל פינוקים ולחלק ג'ובים.
ביולי 2025, ועל רקע משבר חוק ההשתמטות, השרים החרדים התפטרו מהממשלה.
ואז קרה משהו מוזר:
במקום להעביר שרים וסגני שרים ממשרדים מומצאים וחסרי חשיבות, ועל הדרך לחסוך המון כסף שאין לנו כתוצאה מההוצאות האדירות של המלחמה – נתניהו החליט להשאיר את המשרדים יתומים, וקבע שהם יוחזקו ב-"פיקדון", בתקווה שיום יבוא והסיעות החרדיות יואילו בטובן לשוב אליהם.
כלומר, במקום למשל לקחת את עמיחי אליהו, שמשתעמם כ-"שר המורשת", או את זאב אלקין, שמתפקד כעציץ בתואר "שר נוסף במשרד האוצר", ולתת להם משרדים שמאוד משפיעים על החיים של כל אחת ואחד מכם – נתניהו החליט לעשות ישראבלוף:
המשרדים הביצועיים שהחרדים נטשו נרשמו כולם על שם "ממלאי מקום".
שר המשפטים הנפלא שלנו, שללא ספק קידם את מערכת המשפט לשיאי יעילות חדשים, זכה להיות גם ממלא מקום שר הפנים, העבודה, הדתות, ירושלים ומסורת ישראל.
שר התיירות חיים כץ, שכולכם מכירים בהיותו בולדוזר ביצועי, הפך לממלא מקום שר הבריאות, הרווחה והביטחון החברתי.
אכן, פיתרון קסום.
בהמשך, באוקטובר 2025, פקע מינויים של לוין וכץ כממלאי מקום של המשרדים השונים, ובנובמבר הם מונו לשרים "ממש".
כלומר, במשך כ-11 חודשים, ממשרדי ממשלה רבים, שמחזיקים בתקציבים גדולים ובסמכויות רבות – בעצם מתפקדים ללא שר שמנהל אותם, כי אף אדם לא מסוגל לנהל כל כך הרבה משרדים גם יחד.
הממשלה הנפלאה שלנו, שמטרטרת לכם במוח על חשיבותה של "המשילות", ועל כך שהשרים הם שאמורים לקבל החלטות ולא "הפקידים" החצופים, השאירה משרדי ממשלה זניחים כמו הבריאות, הבינוי והשיכון, הרווחה וכו' – ללא שר במשרה מלאה שינהל אותם.
וכאמור, זה לא שחסרים שרים וסגני שרים שאין להם עבודה.
ואם כל זה לא גרם לכם לתלוש את השערות, אז יש משרד אחד – זניח וקטן – שמאוקטובר 2025 הוא לא מאויש *בכלל* על ידי שר.
עד אז, יריב לוין כיהן כממלא מקום שר הפנים. אבל, בחלוף שלושה חודשים המינוי כממלא מקום פג – ומאז לא מונה אף שר אחר.
משרד שכולכם צורכים את שירותיו – ואין בו שר.
וזה עוד לא הסוף:
בעיקרון, כאשר אין שר במשרד מסוים – אז הסמכויות של השר עוברות לראש הממשלה.
וכידוע, שר הפנים זה לא איזה משרד מומצא לאכילת בורקסים, אלא משרד עם סמכויות חשובות, שאפילו היו עליו מאבקים מרים בין הסיעות השונות ("נאש קונטרול", זוכרים?).
אבל לממשלה הזו יש בעיה.
מי שמכהן כראש הממשלה הוא, כידוע, נאשם בפלילים. לכן, הוא אומנם יכול לכהן כראש ממשלה – אבל הוא לא יכול לכהן כשר (מכוח "הלכת דרעי-פנחסי").
בקיצור העובדה שמשרד הפנים אויש רק בממלא מקום בחודשים יולי-אוקטובר 2025, שמאז אוקטובר 2025 אין בו שר – היא רק חלק קטן מהסיפור המטורף הזה.
הסיפור האמיתי הוא שמאז אוקטובר 2025 – אין מי שיפעיל את סמכויות שר הפנים, שהחוק נותן לו לא מעט סמכויות. וזה מצב אנומלי, אבסורדי ולא הגיוני.
מי שהבינה את זה היתה התנועה למען איכות השלטון, שבדצמבר 2025 הגישה עתירה לבג"ץ, ובה דרישה פשוטה – למנות בשעה טובה שר פנים למדינת ישראל.
אתמול, כחצי שנה לאחר שהממשלה גררה רגליים, התקיים סוף סוף הדיון בעתירה.
בהחלטה בתום הדיון, השופטים קבעו שגם הממשלה מודה שהמצב בעייתי, שמתעורר קושי משפטי, ושהפתרונות שהופעלו עד כה אינם נותנים מענה הולם.
השופטים נתנו לממשלה חודש וחצי נוספים כדי לעדכן על "המאמצים לתיקון המצב".
ועד כאן הרקע וההחלטה "הקטנה" מאתמול".
וכעת, אם יורשה לי, יש לי רק שאלה תמימה אחת:
למה👏לכל👏הרוחות👏והשדים 👏לא👏למנות👏כבר👏שר👏פנים 👏וזהו ?!
איזה היגיון, או שמץ של היגיון, יש בהתעקשות המטומטמת להשאיר משרד כל כך חיוני, עם כל כך הרבה סמכויות, בלי שאף אחד מנהל אותו?!
והאמת?
מנתניהו, אין לי ציפיות.
הדבר האחרון שאכפת לו זה רווחתם של אזרחי ישראל, ובהתאם ממש לא מעניין אותו שיהיה שר פנים שיוכל לטפל באינסוף הסוגיות ששר פנים מטפל בהן בימים נורמליים, תחת כל ממשלות ישראל עד שנת 2025.
אבל איפה כל "עיתונאי הימין" ה-"ענייניים" וחסידי ה-"משילות"?
חוץ מאשר נבירות אינסופיות בפחי הזבל שמחוץ למשרד המשפטים ובית המשפט העליון – אתם קראתם איזשהו טור של פובליציסט "ימני" כלשהו שמתריע מפני המצב האבסורדי שאנחנו חיים בו כבר כמעט שנה? שמיידע שמשרדי ממשלה מתנהלים על טייס אוטומטי, ללא שר, בזמן שמשרדים מומצאים עדיין ממשיכים להתקיים?
כל הלהקה הזו, שיודעת לצווח על לב השמיים על כל מיני קשקושים כמו רואי כחלון, אודליה מינס או החלטות שיפוטיות זניחות – לא מצאה זמן לדפוק על השולחן ולומר לאנשים שהם שלחו לממשלה שזה פשוט לא הגיוני להשאיר את כל אזרחי מדינת ישראל עם משרדים ללא שרים רק כי ככה מתחשק לנתניהו?!
איפה שמחה רוטמן ושות', אבירי ה-"משילות" והפיקוח הפרלמנטרי של הכנסת על הממשלה?
חוץ מאשר דיונים מעגליים ואינסופיים שבהם מזמינים את אנשי משרד המשפטים כדי שיהיו כגלדיאטורים, לשעשוע חברי הכנסת מהקואליציה – עלה אולי בדעתם לדרוש מהרשות המבצעת תשובות לגבי תיפקודם של משרדי ממשלה?
כולם, בלי יוצא מן הכלל, שותקים.
אם האינטרס של שמש העמים נתניהו זה שכולנו נחיה במדינה שאין בה שר בריאות, אין בה שר רווחה, אין בה שר עבודה, אין בה שר בינוי ושיכון, אין בה שר פנים (וגם אין בה שר דתות ומשרדים מומצאים אחרים, אבל זה פחות חשוב) – אז כולם שותקים כמו דגים אילמים.
אין שום היגיון, שום תכלית, שום תועלת ושום תוחלת למצב האבסורדי שנתניהו כופה על כולנו מאז שהסיעות החרדיות פרשו מהממשלה.
גם אם הן יחזרו אליה ביום מן הימים – אי אפשר להשלים עם מצב שבו כבר שמונה חודשים שאין שר פנים, ואפילו אין ממלא מקום שר פנים, ואין מי שיפעיל את סמכויותיו.
אני לא יודע האם בסופו של דבר בג"ץ יאלץ להתערב, אחרי שגם בנושא הזה הוא גילה סבלנות מופלגת (ויש שיטענו מוגזמת).
אבל אם וכאשר זה יקרה – כמובן שאותם גורמים ממש, כלומר השופרות וסוכני ה-"משילות", יצווחו עד לב השמיים ויטענו שבג"ץ מנהל את העניינים ומכריח את נתניהו לבצע מינויים.
אלא שגם במקרה הזה, וגם בהמון מקרים אחרים (למשל, בנוגע לכינוס הוועדה לבחירת שופטים) – השופטים לא רוצים להכריע. הם רוצים שהממשלה תכריע. אבל אפילו לסבלנות של שופטים יש סוף.
אז תומכי הממשלה היקרים, אם אתם כל כך רוצים "משילות" – למה שלא תדרשו מנבחריכם להתחיל למשול, ופשוט למנות שרים?
בונוס:
במאי 2006 הושבעה ממשלת אולמרט, מבלי שמונה שר רווחה. *רק* שר רווחה.
מי שמילא את מקום השר הוא כמובן ראש הממשלה אולמרט.
זה הספיק כדי שעורך דין נמרץ בשם יריב לוין יגיש בספטמבר 2006 עתירה לבג״ץ, בטענה שחייבים, פשוט חייבים, למנות שר רווחה במשרה מלאה. זה בלתי סביר, הוא טען.
בינואר 2007 התקיים הדיון, בו הממשלה הודיעה שבקרוב ימונה שר רווחה – ובמרץ 2007 מונה לתפקיד אחד בשם יצחק הרצוג.
רצה הגורל, וכיום ללוין אין שום בעיה עם מצב שבו כמה וכמה משרדי ממשלה לא מאוישים כבר כמעט שנה, ושאין בכלל שר פנים – ושראש הממשלה לא יכול למלא את מקומו.
אחד המשרדים שאינם מאוישים הוא כמובן משרד הרווחה.
