נתחיל הפעם מהסוף:
בג"ץ (שטיין, בהסכמת מינץ ורונן) דחה היום על הסף עתירה שהגישו תושבי מחנה הפליטים בטול כרם, נגד החלטת צה"ל להרוס כ-104 מבנים במקום.
אז פסק הדין אומנם פורסם היום – אבל ההריסה כבר בוצעה, כי צה"ל הגיע למסקנה שיש צורך ביטחוני דחוף בהרס מיידי.
שטיין לא "נזף" בצה"ל שלא המתין לבירור העתירה, והביא לכך שהיא התייתרה.
להיפך: שטיין קבע שלצה"ל יש "סמכות להרוס מבנים בשל צרכים צבאיים דחופים", וחזר על הלכות משנות ה-90 של המאה הקודמת, שבהן נקבע שוב ושוב שכאשר יש צורך צבאי – מותר לצה"ל לפעול מיידית, וממילא בג"ץ לא יתערב בכך.
בפסק הדין, שטיין גם הפנה לפסק דין מחודש מרץ, שעסק בנסיבות דומות מאוד – רק שאז היה מדובר על הרס עשרות בתים במחנה הפליטים בג'נין.
גם אז, בג"ץ (כנפי-שטייניץ, בהסכמת סולברג ורונן) דחה את העתירה על הסף, וקבע שיש לצה"ל סמכות להרוס מבנים באופן מיידי, ושבג"ץ לא יתערב בשיקול דעתו.
סולברג מצידו הדגיש שצה"ל לא צריך לחכות להכרעה בעתירה. אם יש צורך צבאי מובהק ומיידי – אפשר לבצע את ההריסה, גם אם הדבר יביא לכך שהעתירה תתייתר.
אבל זה לא הכל.
גם בחודש מאי, בג"ץ (כשר, בהסכמת מינץ ואלרון) דחה על הסף עתירה נגד הריסת מאה מבנים במחנות הפליטים טול כרם ונור א-שמס.
כשר חזר וציטט הלכה משנת 1988, שבה בג"ץ (שמגר) קבע כי "יש נסיבות צבאיות-מבצעיות, שבהן עניין הביקורת השיפוטית אינו מתיישב עם תנאי המקום וזמן או עם אופיין של הנסיבות".
כלומר, כאשר יש צורך מבצעי דחוף – צה"ל יכול פשוט לפעול, והוא לא צריך להמתין לבג"ץ, גם אם הוגשה עתירה בעניין.
רוצים עוד? למה לא.
בחודש יוני, בג"ץ (וילנר, בהסכמת סולברג וברק-ארז) דחה על הסף עתירה נגד הריסת 87 מבנים במחנה הפליטים ג'נין, וחזר על ההלכות בנושא.
בקיצור, תוך ארבעה חודשים – קיבלנו ארבעה פסקי דין שבהם נדחו על הסף עתירות נגד הריסות מאות מבנים בערים פלסטיניות ביהודה ושומרון.
בכל המקרים הללו, ותוך הסתמכות על הלכה מושרשת בת עשרות שנים, בג"ץ חזר וקבע, על ידי מגוון שופטים, שכאשר יש צורך מבצעי דחוף – צה"ל יכול לפעול, להרוס את בתיהם ואת קניינם של פלסטינים חפים מפשע, והוא אפילו לא צריך להמתין עד שתהיה להם הזדמנות לטעון את טענותיהם בפני בג"ץ.
ולמה סיפרתי לכם את כל זה? ובכן, מעשה שהיה כך היה:
העתירה שהוכרעה היום, לגבי 104 הבתים בג'נין, טופלה תחילה על ידי שטיין לבדו, כשופט תורן.
ההחלטה הראשונה בנושא פורסמה בתאריך 2.7, והיא היתה מעט מוזרה, משום שנקבע בה שהמשיבים, כלומר צה"ל, ימנעו מהריסה עד מתן החלטה אחרת.
ולמה זה מוזר?
כי כפי שראיתם, שורה אינסופית של פסקי דין קבעו שכאשר יש צורך צבאי – צה"ל יכול להרוס, והוא ממש לא נדרש להמתין ל-"החלטה אחרת".
מי ששם לב להחלטה המוזרה הזו היה אבישי גרינצייג, שלזכותו יאמר שהבין שמדובר כמובן בטעות, ושאין כוונה למנוע את ההריסה אם יש בכך צורך צבאי.
ואכן, למחרת – עם או בלי קשר לפירסום – שטיין תיקן את החלטתו, וקבע כי "כמקובל", אם יש "צרכי לחימה דחופים" או "צרכי ביטחון מובהקים" אז אין צורך להימנע מהריסה.
את ההמשך אתם כבר יודעים: צה"ל החליט שיש צורך צבאי דחוף, לא המתין ל-"החלטה אחרת", הרס את המבנים, וקיבל מבג"ץ גיבוי מלא.
אבל, ביממה שבין פירסום ההחלטה הראשונה של שטיין, לבין ההחלטה השנייה שבה הוא תיקן אותה וקבע שהיתה בה השמטה – היו מי שמיהרו לחגוג.
מי שקפצו על המציאה היו אנשי התנועה "למשילות", שהדהדו את הציוץ של גרינצייג (שכזכור, העריך שמדובר בטעות) – והוסיפו לרלרלת שנאה מן הגורן ומן הייקב.
לשיטת התועמלנים, זו עוד המחשה "מתוך עשרות אלפים של מקרים", לא פחות. גם הפעם, "בג"ץ התערב", נוצר אפקט בשם "אפוד זוהר" (כן, תלמדו מושג חדש), זה "טרלול מופרך", "שפיטות המלחמה", בג"ץ "מסכן לוחמים", כובל את ידי צה"ל – והכל "מהמזגן ועל קפוצ'ינו בלשכת השופט".
בסך הכל, טקסט שפוי.
הם כמובן לא טרחו לעדכן על ההחלטה של שטיין שבה תיקן את עצמו והוסיף את ההשמטה, ובטח שהם לא יספרו לעוקביהם שטופי השנאה על פסק הדין שניתן היום, או על השלושה שקדמו לו.
כי לעובדות אין משמעות, ולתנועה "למשילות" אין עניין באמת. כל תכליתה בהפצת שנאה, שקרים ופייק בגנות "מערכת המשפט".
כי מה בעצם קורה פה?
אירועי ה-7.10, ומלחמת הנצח שלאחריהם, הביאו את הרוטמנים למבוי סתום:
מצד אחד, הם מנהלים במשך שנים קמפיין תעמולה שנועד לשכנע אתכם שהכל, אבל הכל, כולל החמסין וההתקרחות הגברית המוקדמת – זה באשמת "המשפטנים". בטח שהם אשמים בפיגועי טרור ובכך שטרם כבשנו את טהרן.
אבל, המציאות – הדבר הזה שהתנועה "למשילות" אלרגית אליו – הוכיחה שאף גורם במערכת המשפט לא הפריעה לנתניהו, סמוטריץ', סטרוק ורוטמן לספק לנו את "הניצחון המוחלט".
לא בג"ץ, לא היועמ"ש, לא הפצ"ר – אף אחד לא מנע מהממשלה לקבל איזו החלטה שרצתה, מתי שרצתה, איך שרצתה והיכן שרצתה.
כל האגדות שהם סיפרו במשך שנים, על התערבות בלתי פוסקת של "המשפטנים" – התנפצו לרסיסים.
לכן, יצא קמפיין חדש: עצם זה שבג"ץ בכלל דן במשהו, זה כבר לא בסדר. זו "שיטת בג"ץ", שבוחש מאחורי הקלעים, יוצר "אפקט אפוד זוהר" ושאר חירטוטים.
ואז מגיעה שרשרת פסקי הדין שעל אודותיהם פירטתי.
ומפסקי הדין הללו עולה שבמשך עשרות שנים, ובטח בימינו, יש כלל מושרש ועקבי, לפיו בג"ץ לא מתערב בהחלטות מבצעיות, לא מהרהר אחר שיקול הדעת של המפקדים, לא מונע שום דבר מצה"ל, ונותן גיבוי בזמן אמת ובדיעבד.
אם יש מישהו שאמור "לכעוס" על בג"ץ, זה דווקא הצד השמאלי של המפה הפוליטית.
וזו אם כן השורה התחתונה:
אף אחד במערכת המשפט לא מפריע לממשלה "למשול", ולא מונע מצה"ל לנצח. הממשלה מחליטה מה שהיא רוצה, וצה"ל פועל כפי שהוא מחליט לפעול.
התוצאות שהממשלה הזו מציגה לציבור – הן עלובות. אבל למה לבקר את הממשלה, כשאפשר להאשים שוב את היהודים (סליחה, את "המשפטנים")?
קישורים לפסקי הדין המלאים:
supremedecisions.court.gov.il ↗
supremedecisions.court.gov.il ↗
supremedecisions.court.gov.il ↗
supremedecisions.court.gov.il ↗
ושישובו כבר החטופים️
