רשימת ״הליכוד״ לכנסת הבאה, דומה מאוד לזו של הכנסת היוצאת. אולי נתניהו יקשט אותה באיזה שיריון מפתיע, אבל בגדול זה עוד מאותו דבר, למעט עניין אחד שתיכף נזכיר.
אז איפה הבעיה?
ובכן, הבעיה היא שבמשמרת של הממשלה הנוכחית, שהליכוד היא כמובן הסיעה המרכזית בה, התרחש הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה, והמחדל החמור ביותר בתולדות ישראל.
אבל, מסתבר שאחרי אירוע בסדר גודל של ארמגדון – מבחינת מתפקדי הליכוד בעצם לא קרה כלום.
הם רוצים את אותו ראש ממשלה, ואותם שרים, ואותם סגני שרים, ואותם חברי כנסת. שום חשבון נפש, שום שינוי משמעותי, שום דרישה לקחת אחריות ולתת דין וחשבון על מה שקרה פה לפני שלוש שנים, כשאותם אנשים היו בשלטון. כלום.
אין לי כדור בדולח, ואני לא יודע מה יהיו תוצאות הבחירות. אני כן יודע שמפלגת הליכוד, ואיתו כל סיעות הקואליציה (שאף אחד מראשיהן לא מדמיין להתפטר), מתנהלות כמו דינוזאור.
מבחינתן, פשוט ניתן למי שהובילו אותנו לטבח המוני, למאות חטופים, לעשרות אלפי פצועים, למאות אלפי מפונים ולמיליונים בפוסט טראומה קולקטיבית – להמשיך כאילו לא היו הדברים מעולם.
אז בכל זאת נשתנה בינתיים?
ובכן, לצד האחריות לטבח ה-7.10, מה שהממשלה הזו עסקה בו הכי הרבה זה שימור ותיחזוק, בכל תנאי ובכל מחיר, של מפעל ההשתמטות החרדית הממומנת, שקיומו היה ונותר תנאי לשרידותו הפוליטית של אחד בשם בנימין נתניהו. בלי החרדים, אין לו תקומה.
וכך, היחידים שהיו ממלאי תפקידים רלבנטיים ב-7.10 וששילמו מחיר פוליטי – האחד, שר הביטחון; והשני, יו״ר ועדת חוץ וביטחון – נפלטו מרשימת הליכוד על הרקע הזה.
אני כמובן מסכים שגלנט ואדלשטיין היו צריכים להיבעט הביתה, יחד עם כל אחד ואחת מחברי ממשלת וקואליציית הטבח. אבל הם היו צריכים להיבעט על רקע אחריותם למחדל הגדול בתולדותנו.
במקום זאת, הם סולקו מהליכוד רק בשל היותם מהבודדים שהעזו לדרוש את הפסקת קונצרן ההשתמטות החרדית, בעקבות מלחמת הנצח והעומס הבלתי נסבל על הציבור המשרת והיצרני.
אז את העתיד, כאמור, אני לא יכול לחזות. אבל אני כן יכול לקוות, ולעשות כל מה שאני יכול, כדי שמפלגה שמתנערת מאחריותה למה שקרה בזמן שהנהיגה את המדינה, וש-״הענישה״ אך ורק את מי שהבינו שבכל זאת התרחש פה משהו שמחייב חישוב מסלול מחדש – תזכה למפלה היסטורית, שמהפך של 1977, שבא ארבע שנים אחרי מחדל אחר, יחוויר לעומתו.
זה מגיע לנו, זה מגיע להם – וזה הכי מגיע לו.
