אולי לא הרגשתם, אבל היום התרחשה בישראל רעידת אדמה של ממש.
לא, אני לא מדבר על האיחוד הפוליטי של בנט ולפיד – אלא על החלטת בג"ץ, שהיא כנראה הכי חריפה בתולדותינו.
נושא ההחלטה, איך לא – ההשתמטות החרדית הממומנת.
נתחיל בתזכורת קצרה לגבי הרקע:
בשנת 2023, פקע סופית תוקפו של "חוק הגיוס", ומאז אין עוד דרך חוקית לאפשר את מסלול "תורתם אומנותם". מאז, החרדים חייבים בגיוס בדיוק כמו כל אוכלוסיה אחרת.
ביוני 2024 בג"ץ הבהיר זאת, בהרכב מורחב, והורה לממשלה לפעול לאכיפת החוק על האוכלוסיה החרדית.
ומה עשתה הממשלה? ניחשתם נכון – כלום.
בג"ץ היה סבלני, וחרף המלחמה רק בנובמבר 2025 ניתן פסק דין נוסף, בו הוצאו שני צווים:
הראשון קבע שעל הממשלה לגבש, תוך 45 ימים, צעדים כלכליים אפקטיביים לשלילת הטבות מהמשתמטים, באופן שיתמרץ אותם להתגייס (שימו לב: שלילת הטבות, לא "סנקציות").
השני קבע שעל הרשויות השונות – משטרה, צה"ל וכו' – לפעול במישור הפלילי כלפי המשתמטים החרדים, באופן כזה שאכיפת החוק נגד עריקים חרדים תהיה שיוויונית לאכיפתו נגד עריקים משאר קבוצות האוכלוסיה.
ומה עשתה הממשלה? שוב ניחשתם נכון – כלום.
לכן, הוגשו בקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
גם הפעם, בג"ץ היה סבלני, ואף על פי שמדובר בהפרה בוטה של צווים שיפוטיים – נתן לממשלה זמן.
אלא שהממשלה הנוכחית, כמו הממשלה הנוכחית, רק גררה רגליים והפריחה ספינים – ולפני שבועיים התקיים דיון בבקשות, בפני הרכב מורחב, בראשות המשנה לנשיא סולברג, שגם כתב את ההחלטה שפורסמה היום.
סולברג תיאר, כי עמדת ממשלה היא שהדרך *היחידה* לטפל בהשתמטות החרדית היא באמצעות "חוק גיוס" חדש. אלא שעמדה זו "לא נתמכה בתשתית עובדתית רלבנטית ובטעמים ונימוקים ענייניים", והיא גם "אינה מתיישבת עם הדין".
וסולברג המשיך: שאלנו את הממשלה, שוב ושוב – מה בכל זאת אפשר לעשות בינתיים?
מענה מהממשלה – לא התקבל.
לכן, קבע סולברג, "משמעות הדברים היא שהוראות פסק הדין – אינן מקוימות. נדגיש, כי אין מדובר 'רק' בקיום הוראות פסק הדין, כי אם באכיפת החוק". בהמשך, סולברג דייק שלמעשה לא מדובר בהפרת פסק דין אחד – אלא בשורה של פסקי דין.
בואו נבהיר מה משמעות הדברים הללו.
אם אינכם מתורגלים בקריאת טקסטים שיפוטיים, בטח כאלה של בית המשפט העליון בכלל, ובמיוחד של סולברג בפרט – כדאי שתבינו שמדובר באמירות חריפות, שלמיטב ידיעתי אין להן תקדים בתולדות מדינת ישראל.
סולברג קרע את המסכה מעל פניה של הממשלה וקבע שהיא מפרה ביודעין צווים שיפוטיים מפורשים.
ואם אין די בכך שממשלת ישראל בכבודה ובעצמה לא מקיימת החלטות של המוסד השיפוטי הבכיר ביותר במדינה – אז היא גם עושה זאת תוך התנערותה מאכיפת החוק.
זה לא איזה בן גביר שמצפצף על בית המשפט ולא נותן דרגה לרינת סבן. זו ממשלה שמצפצפת על החוק כדי שמגזר שלם יוכל מצידו להמשיך ולצפצף עליו.
"הוראות החוק, הזכות לשוויון, הצורך הביטחוני הדוחק, וגבּם של הנושאים בנטל והקרובים אליהם – נרמסים כולם תחת כובד משקלה של ההשתמטות המתמשכת והרחבה מחובת הגיוס. ברם, כל זאת, והנוגעים בדבר, אשר מופקדים על סוגיית הגיוס – בשלהם. פעולות לטובת מימוש הוראות החוק ואכיפת גיוסם של בני הציבור החרדי – אינן מתבצעות".
לכן, המשיך סולברג, מאחר שהתברר שהממשלה לא מתכוונת לעשות כלום – "אין מנוס מלהורות על צעדים אופרטיביים" לצורך מימוש פסק הדין.
מאוד רצינו, אמר סולברג, שהממשלה היא זו שתחליט איך, מתי והיכן לפעול. אבל כאשר הממשלה היא עבריינית ופורעת חוק – לבג"ץ אין ברירה אלא להחליט זאת בעצמו.
"אכן, אין זו דרכו של בית המשפט ליתן הוראות אופרטיביות… אך המרחק בין מצב הדברים הרגיל והמקובל לבין מצב הדברים הנוכחי – בלתי ניתן לגישור. בנסיבות העניין נדמה, ובצער רב, כי אין מנוס. אנו עושים זאת בלב כבד, כבד מאוד – אך לא נותרה ברירה".
ושוב אדגיש, שזה טקסט כמעט בלתי נתפס.
כאמור, בג"ץ היה סופר-סבלני עם הממשלה, ואפשר שלא היה בתולדות בית המשפט העליון שופט סבלני כמו סולברג.
כולכם גם ראיתם עד כמה בג"ץ לא רוצה להגיע לעימות חזיתי עם הממשלה, מאפשר לה למרוח זמן וחותר להסכמות שייתרו את הצורך בהכרעה שיפוטית חדה.
אבל במקרה הזה נחצו כל הקווים. ובגסות.
במישור האופרטיבי, וביחס לצעדים הכלכליים, סולברג השליך לפח האשפה של ההיסטוריה את המסמך שרק אתמול הפיצה הממשלה, כאילו "ידיה כבולות", והיא לא יכולה לעשות כלום בלי חקיקה של הכנסת (👇).
אלא לא סנקציות. זה לא "עונשים". זו שלילת הטבות ממי שמפרים את החוק – ולשם כך אין צורך בחקיקה.
אז מה התכל'ס?
בג"ץ קצב לגורמי הממשלה השונים בין 21 ל-35 ימים על מנת להתכנס ולקבל החלטות שיביאו בפועל לכך שישללו מהמשתמטים האפשרות לקבל הנחה ברכישת דירה, סבסוד מעונות יום וצהרונים, הנחה בתחבורה הציבורית, והנחות בארנונה.
הפעם כבר מדובר בצווים קונקרטיים, מפורטים ותחומים בזמן.
וכדי שלא יהיה ספק, סולברג גם הבהיר, "ברחל בתך הקטנה", שהשופטים מבינים היטב מה הממשלה נוהגת לעשות בשנים האחרונות, וזה לייצר ערוצי מימון חלופיים ש-"יעקפו" את שלילת ההטבות.
זה כמובן לא אומר שהממשלה לא תמשיך לעשות הכל כדי לגרור רגליים וכדי לא "באמת" לשלול את ההטבות מהמשתמטים.
אבל זה כן אומר שלבג"ץ ממש, אבל ממש, נמאס.
השופטים כבר לא מאמינים לאף מילה של הממשלה, הם לא סומכים עליה שתעשה משהו, הם מבינים שהממשלה מייצרת משבר חוקתי – והם בעצם משתמשים בנשק בלתי קונבנציונלי כמו צווים שהם ברמת "גננת" על שרי הממשלה, עם אזהרה שהם יודעים שהם ינסו להתחכם.
ומה לגבי המישור הפלילי?
ביחס לכך, ידיהם של השופטים קצת כבולות, כי אי אפשר להוציא צו שמורה למפכ"ל או לרמטכ"ל להעמיד לדין Xמשתמטים עד ליום Y.
מה שנותר לסולברג זה, שוב, להשתמש בלשון חריפה מאין כמותה כלפי המשטרה, ולקבוע שהיא פשוט מתנערת מחובתה לאכוף את הדין, ונכנעת לבריונות.
בהתאם, סולברג שב וקבע כי המדינה חייבת לבצע אכיפה פלילית נגד המשתמטים החרדים. אמירה קצת יותר פרקטית היא שאם המשטרה זיהתה אדם כמשתמט – היא לא יכולה להימנע מלעצור או לעכב אותו.
טרם סיום, סולברג שוב פנה לממשלה, והבהיר (ואלה המילים שלי): נמאס לנו. את לא עושה כלום. אז אנחנו עושים.
