אתמול פורסמה החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט מיכלס) בערר שהגישה המשטרה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופט מזרחי), בנוגע לתנאים המגבילים של יונתן אוריך, החשוד ב-״פרשת קטארגייט״.
ההחלטה הזו מעניינת, ממספר היבטים.
בפתח ההחלטה, סקר מיכלס את השתלשלות האירועים עד כה.
שימו לב שמיכלס מציין שאוריך הוגדר כחשוד גם בעבירות ביטחוניות (מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה סודית), שהן כמובן חמורות יותר, וגם בעבירות שחיתות (שוחד, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה).
אלא שכל ההחלטה עוסקת רק בעבירות השחיתות.
לקראת סוף ההחלטה, מיכלס אף מציין מפורשות שכדי להגיע למסקנה שאליה הגיע – קבלת הערר והארכת התנאים המגבילים – הוא לא דן בשאלת קיומו של חשד סביר לעבירה של מגע עם סוכן חוץ. את העבירה של מסירת ידיעה סודית הוא אפילו לא מזכיר.
המשמעות של זה, לפחות להבנתי, היא שהחשד הזה חלש למדיי.
שהרי, אם בית המשפט נדרש להכריע האם להאריך תנאים מגבילים, שכשמם כן הם – מגבילים את חירותו של חשוד, אזי הרבה יותר קל להצדיק הארכה שכזו אם החשד הוא לעבירות חמורות.
לפיכך, כאשר כל ההחלטה מתמקדת אך ורק בעבירות השחיתות, אין מנוס מהמסקנה שהן העבירות שיותר מגובות מבחינה ראייתית.
אז העבירות העיקריות שבהן אוריך חשוד הן עבירות שחיתות. ומבין העבירות שהוזכרו בפתח הדברים, יש שתי עבירות מרכזיות – שוחד והפרת אמונים – שכדי להאשים אדם בביצוען הוא חייב להיות "עובד ציבור". אי אפשר להאשים אדם פרטי בעבירות אלה.
מה שמעלה את השאלה האם אוריך הוא "עובד ציבור".
ובכן, המענה לשאלה הזו סבוך בהרבה ממה שנדמה לכם (הנהשרשור מייגע בנושא).
מכל מקום, בהחלטת בית המשפט המחוזי צויין שבית משפט השלום קבע שאין חשד סביר לביצוע עבירות של שוחד והפרת אמונים, משום שאין ראיות שאוריך הוא עובד ציבור.
ועל הקביעה הזו – בית המשפט המחוזי מתח ביקורת חריפה.
קודם כל, מיכלס קבע שאין מקום לדון בכך בשלב הנוכחי, שהוא שלב החקירה.
המקום לשמוע טענות סדורות בשאלה הזו, כמו גם המקום להכריע בה – הוא אם וכאשר יוגש כתב אישום. השופט במעצר הימים (ואנו בשלב מקביל למעצר ימים, כלומר מעצר בשלב החקירה) לא יכול ולא אמור לדון בכך, ובטח לא להכריע בכך.
בנוסף, מיכלס ציין כי המשטרה "פעלה לעיבוי ראיותיה", כלומר אספה ראיות שלשיטתה מלמדות שאוריך הוא "עובד ציבור".
שימו לב, שמיכלס מציין ראיות לגבי "פעולותיו והשפעתו של אוריך בנושאים מדיניים" (כלומר שהיתה השפעה כזו), "מעמדו בלשכת ראש הממשלה", וכן "תנאי העסקתו ומקור מימון משכורתו".
בנוסף, בית המשפט המחוזי מתח ביקורת חריפה מאוד – כמובן, בעידון המשפטי המתחייב – על הפירוט הנרחב בהחלטת בית משפט השלום לגבי הראיות בתיק.
תחילה, נדגיש שבשלב החקירה – החשוד לא נחשף לחומר הראיות נגדו, כמובן כדי שלא יוכל להתאים את גרסתו אליהן. הוא נחשף לכך רק לאחר הגשת כתב אישום.
לכן, בשלב החקירה בתי המשפט אינם מפרטים את הראיות, אלא מסתפקים – כמו מיכלס בענייננו – בתיאור כללי בלבד.
בהתאם, כאשר מיכלס כתב שמזרחי ציטט "באופן חריג" חלק מעדותו של נתניהו, או שמזרחי איזכר בהחלטתו פרטים "באופן נרחב למדיי, שלא לומר חסר תקדים" – זו ביקורת מאוד תקיפה.
פרט מעניין נוסף שעולה מההחלטה הוא שבהחלט יש חשד סביר לכך שאוריך "פעל במסגרת קשר עסקי שמטרתו ליצור עבור קטאר שם טוב בקרב מדינות העולם להעצים את פעילותה החיובית ולהעניק לה שירותי יחסי ציבור חיוביים, בין השאר, כמתווכת הוגנת בעסקאות מול ארגון הטרור חמאס, לשם שחרור החטופים".
מההחלטה עולה שהן נתניהו והן אוריך טענו שאחרון לא דיווח על כך לראשון. ולפי מיכלס, הנתון הזה מעורר תמיהה, משום שאם אכן אין דופי בשירותי היח"צ שאוריך העניק לכאורה לקטאר – מדוע הוא הסתיר זאת מהבוס שלו?
במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר, כאמור, גם ביח"צ הקשור לעיסקאות חטופים.
בנוסף לכל האמור, מיכלס חשף בפנינו שסכומי הכסף שאוריך קיבל לכאורה מקטאר "אינם זניחים כלל ועיקר". או, בעברית שימושית, מדובר בהרבה מאוד כסף שאוריך קיבל תמורת שירותי היח"צ שהעניק לקטאר.
נקודה אחרונה היא התייחסות אגבית של מיכלס למהימנות גרסתו של אוריך, שאת טיבה איננו יודעים.
מיכלס מציין, שהוא נתן דעתו ל-"סבירות גרסתו של אוריך ובחינתה מול יתר הראיות".
ככל הנראה, הכוונה של מיכלס בדבריו אלה היא שהגרסה של אוריך, שהיא מן הסתם גרסת חפות – נסתרת בראיות אחרות, וגם כנראה שראיות אלה הן חזקות.
סוגיה מעניינת נוספת שמוזכרת בהחלטה היא משך הזמן שנותר לחקירה.
מההחלטה עולה שפעולות החקירה המשמעותיות שנותרו לביצוע אמורות להסתיים בתוך כשלושה שבועות (ופעולות נוספות בתוך כ-45 ימים).
לוח זמנים זה עולה בקנה אחד עם המועדים שנקבעו בפסק הדין של בג״ץ לגבי מינוי ראש השב״כ הבא.
בשורה התחתונה, הערר כאמור התקבל, והתנאים המגבילים הוארכו.
ועד כאן ההחלטה מאתמול.
אבל לא נסיים בלי לציין את העיקר:
פרשת קטארגייט היא גם פרשה פלילית, אבל היא קודם כל אירוע ציבורי. יכול להיות, שמעשיו של אוריך לא יעברו בסופו של דבר את המסננת הפלילית של העבירות השונות, או לפחות את חלקן.
אבל אפילו אם התיק יסגר, הצחנה היא עזה ביותר.
גם אם "מותר" להעניק שירותי יח"צ לקטאר, העובדה שאדם כל כך קרוב לרה"מ, בזמן מלחמה עם חמאס, מדברר את קטאר, שהיא הפטרונית של ארגון הטרור שמחזיק בחטופינו, ובעצם פועל לטובת האינטרס של קטאר, ולא לטובת האינטרס של מדינת ישראל, והכל תוך ניצול היותו מקורב לנתניהו – היא פשוט בלתי נסבלת.
זה בכלל לא משנה האם אוריך יעמוד בסופו של דבר לדין. גם אם המעשים אינם תואמים להגדרה פלילית כזו או אחרת – הם עדיין מעשים בזויים ושפלים.
ומה שהכי בלתי מתקבל על הדעת, זה שכאשר כל זה נחשף, במקום שראש הממשלה שלי יטיס את הבוגד הזה לכל הרוחות – הוא מחבק אותו, ומקשקש על "דיפ סטייט".
את ההחלטה המלאה תמצאו פה:
https://t.me/Biniaschkenasy/14564
ושישובו כבר החטופים️
