דלג לתוכן

קריאה מודרכת בערר ב-פרשת הבילד

היום פורסמה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט שפסר) בערר שהגישה המשטרה בנוגע להארכת התנאים המגבילים נגד יונתן אוריך, שהואשם (בכפוף לשימוע) במה שידוע כ-"פרשת הבילד".
בואו ננסה להבין מה נקבע היום – ומה נותר מההחלטה של מזרחי, עליה הוגש הערר.

למי שלא זוכר, לפני עשרה ימים – ביום 15.1.2025 – פורסמה החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (הנשיא מזרחי), אשר דחה את בקשת המשטרה להאריך את התנאים המגבילים נגד אוריך.
במוקד התנאים המגבילים ניצב כמובן איסור יצירת קשר בין אוריך לבין נתניהו – איסור ששתי הדמויות רוצות שייסתיים.

בהחלטתו, מזרחי שפך אש וגופרית על המשטרה, ניתח את גרסאותיו של פלדשטיין ומצא שהן בעייתיות, קבע כי החשד נגד אוריך הוא בעוצמה נמוכה – וכי הוא אינו יכול להצדיק את התנאים המגבילים המבוקשים, אשר הינם "בלתי מידתיים בעליל".
מהחלטתו של מזרחי, על כל חלקיה, לא נותר היום ולא כלום.

כבר בפתח הדברים, שפסר ראה לנכון לכתוב כי "לאחר שעיינתי בכלל החומר באופן נרחב ומעמיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אינני רואה עין בעין עם בית המשפט קמא [=מזרחי] את מסקנתו, הן במישור הפרוצדורלי, הן במישור הראייתי והן במישור התוצאתי הנוגע לגוף הבקשה".
נתרגם מנימוס משפטי לעברית שימושית:

כאשר שופט בערכאת ערעור פותח את החלטתו במשפט כזה, הוא בעצם אומר שבית המשפט שתחתיו שגה לכל אורך הדרך, ובכל היבט. זו לא הפיכה של קביעה כזו או אחרת, אלא זריקה לפח של כל מה שבית משפט השלום קבע.
ואכן, במרוצת ההחלטה של שפסר – לא נותרה אפילו קביעה אחת של מזרחי שלא נהפכה לחלוטין.

קודם כל, שפסר קבע שהחלטת מזרחי כאילו התנאים המגבילים שהושתו עוסקים רק בפרשת הבילד, אשר הופרדה לחלטין מ-"פרשת קטארגייט" – אינה מתיישבת עם העובדות.
ולמעשה, זה נראה ששפסר גם קובע שהשיחה הטלפונית בין נתניהו לבין אוריך, שהתקיימה ביום 6.1.2026 – היתה הפרה של התנאים המגבילים.

לפי שפסר, האבחנה שאוריך עשה בין התנאים המגבילים שהושתו עליו בפרשת הבילד, לעומת אלה שהושתו עליו בפרשת קטארגייט – היא אבחנה שכלל אינה קיימת.
ומכאן ללב העניין, והוא עוצמת הראיות נגד אוריך. ביחס לכך, שפסר קבע שמזרחי טעה גם באופן שבו התייחס לדברים, וגם לאופן שבו ניתח את הראיות.

בפן הפרוצדורלי, שפסר קבע שמזרחי טעה – ולא בפעם הראשונה – בכך שבשלב כה מוקדם של ההליך, אפילו בטרם הגשת כתב אישום, הוא ניסה להיכנס לעובי הקורה של הראיות ולבחון את מהימנותו של פלדשטיין.
אין לכך מקום בשלב הדיוני שבו אנו נמצאים, וממילא קביעת מהימנות תיעשה רק בשלב שמיעת העדויות.

"בשלב זה של ההליך לא היה מקום לבחון את מהימנות גרסת פלדשטיין ולקבוע 'ממצאי מהימנות לגביו… אשר ל-'בעייתיות' לכאורה אותה מצא בית המשפט – אין לכך משקל של ממש בשלב זה… אני מסתייג גם מהגדרת התנהלותו כ-'משענת קנה רצוץ'".
בקיצור, כל הקביעות שהשופרות הדהדו במשך שבוע – בוטלו.

בנוסף, שפסר ציין ש-"חומר הראיות כולו עמד גם לפני, והוא מלמד לא רק על קיומו של חשד סביר, אלא שעוצמתו של חשד זה גבוהה משמעותית מהנדרש בשלב זה".
כמו כן, לפי שפסר אוריך לא ממש התנהל כ-"נחקר הבטוח בגרסתו האמינה" – אלא התחמק ממתן תשובות והבהרות, וחזר וטען ש-"מדובר בחקירה פוליטית".

אם לא די בכל אלה, שפסר גם הזכיר לנו את מה שמזרחי התעלם ממנו בהחלטתו, והוא שבצירוף מקרים מדהים – אוריך החליף את הטלפון שלו יום לאחר מעצרו של פלדשטיין, ולא נתן לכך "הסבר מניח את הדעת".
לכן, קיים "חשד סביר מובהק, בעוצמה משמעותית (ויתכן שאף למעלה מכך)". החגיגות מצד אוריך – ידחו.

את התנאים המגבילים עצמם, שמזרחי קבע שהם מוגזמים לחלוטין – שפסר תפס כ-"תנאי בסיסי, מקובל, המועלה כמעט בכל חקירה מתנהלת".
לא זו בלבד שאין בתנאים המגבילים שום חידוש מסעיר, אלא שדווקא בחקירה כזו, שהיא מורכבת ורגישה – "יש צורך במניעת הכשלת החקירה ויצירת סביבה נקייה שלא תזדהם".

שפסר חזר וציין כי "חומר החקירה מלמד על קיומו של חשד סביר לפיו [אוריך] ופלדשטיין מסרו לכאורה במספר הזדמנויות ידיעה סודית שביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, בעת שלא היו מוסמכים לכך, כשבחלק מהמקרים נעשה הדבר בכוונה לפגוע בביטחון המדינה", ונטען נגד אוריך שהחזיק העתק של הידיעה.

שפסר קבע כי זירת הביצוע לכאורה של עבירות אלה היא לשכת נתניהו, ולכן "אינני רואה בשלב זה אפשרות להחזיר את [אוריך] לזירת העבירה, שרגישותה הייחודית אינה צריכה הסבר, ואין כל ברירה אלא להרחיקו מלשכת ראש הממשלה" – גם כדי למנוע ביצוע עבירות נוספות, וגם כדי למנוע שיבוש של החקירה.

טרם סיום, שפסר הכניס לפרופורציה את התנאים המגבילים נגד אוריך, אשר אינם מונעים ממנו לעבוד כ-"יועץ בכל מקום אחר, לרבות בסיעת הליכוד" – ובלבד שהמקום ואנשיו אינם קשורים לפרשיות הבילד וקטארגייט.
בקיצור, ההגבלה על חירותו וחופש העיסוק של אוריך – מצומצמת, מידתית ומתבקשת.

בשורה התחתונה, הערר התקבל, החלטתו של מזרחי בוטלה כלא היתה, והתנאים המגבילים הוארכו ב-60 ימים.
אינני יודע האם אוריך יגיש בקשת רשות ערר לבית המשפט העליון, אך סיכויה של בקשה כזו להתקבל הינם קלושים, כך שניתן לראות בהחלטה מהיום כסוף פסוק, ולו לעת הזו.
ולמה סיפרתי לכם את כל זה?

לא כדי להקניט את אוריך, שאני מאחל לו רק רע, ובטח לא כדי להכפיש את מזרחי, שכאזרח אני דווקא שמח על היותו שופט שמקפיד מאוד על זכויות חשודים ונאשמים.
עשיתי זאת כדי שתיזכרו, בפעם הבאה שאתם שומעים פסטיבל של שופרות ביביזם שצוהלים מהחלטה מסוימת – שכדאי לנשום עמוק, ולהמתין בסבלנות.

מכונת התעמולה הביביסטית, משלי טפיירו ועד גיא לוי ועמית סגל, קדחה לכם בלי סוף וחגגה את ההחלטה של מזרחי, שהיו מי שראו בה כהוכחה לכך שהכל עלילה, "תפירת תיקים" ו-"רדיפה".
אלא שכמו באינספור מקרים אחרים, לפני שמאמצים את הנרטיב שהשופרות מנסים למכור לכם – כדאי לחכות שהתמונה תתבהר.

קישור להחלטה המלאה:
drive.google.com ↗

ניוזלטר
✓ נרשמת