לא קל לעסוק בזוטות כמו החלטה שיפוטית ביום שאחרי ששה נופלים, ועוד שלל אירועים קשים.
מה שגם קרה אתמול הוא פירסום החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט מיכלס) בעוד ערר שהגישה המשטרה על החלטת בית משפט השלום בראשל"צ (השופט מזרחי).
הערר הזה עסק, כמובן, בפרשת "קטארגייט", שמעוררת עניין ציבורי רב. אז נוכח העניין הזה, ולו למען האסקפיזם – בואו נעשה שוב קריאה מודרכת בהחלטה.
במרכז ההחלטה, השאלה האם להאריך את התנאים המגבילים שהושתו על יונתן אוריך, כנראה החשוד העיקרי בפרשה, שעיקרם המשך הרחקתו מלשכת נתניהו.
בבית משפט השלום, השופט מזרחי דחה את הבקשה על כל חלקיה. באמצעות קריאת החלטת בית המשפט המחוזי – נבין גם מה מזרחי קבע, ולמה מיכלס הכריע אחרת.
חלקה הראשון של ההחלטה עוסק בתנאי מגביל של "איסור עיסוק", לפי יאסר על אוריך לעבוד בלשכת ראש הממשלה (או "מול" לשכת ראש הממשלה).
בהחלטת בית משפט השלום, מזרחי שפך אש, גופרית ותמרות עשן על הבקשה להוסיף את התנאי המגביל הזה, שלא היה קיים קודם לכן.
אחד הטעמים – מיני רבים – שאותם ציין מזרחי בהחלטתו היה שהבקשה הזו לא נבעה מ-"צורך חקירתי אמיתי", אלא היא תולדה של הערות בית המשפט המחוזי בדיון מיום 19.8.2025.
על האש של מזרחי – מיכלס שפך מצידו דלי של מים קרים.
בהחלטתו, מיכלס הסביר שלמעשה לא מדובר בשום "חידוש", שכל כך הכעיס את מזרחי, משום שאם ממילא קודם לכן המשטרה ביקשה למנוע מאוריך ליצור קשר עם נתניהו ואנשי לשכתו – אז ממילא המשמעות המעשית היא שאוריך לא יוכל לעבוד עם נתניהו.
בנוסף, מיכלס אישר שהמשטרה ביקשה הפעם במפורש תנאי מגביל של "איסור עיסוק" – כי הוא עצמו אמר לה שאם היא חושבת שיש בעיה בכך שאוריך יעבוד עם נתניהו, אז שתפנה להוראת סעיף 48(10) לחוק המעצרים, ו-"תקרא לילד בשמו".
וזה בדיוק, אבל בדיוק, מה שהמשטרה עשתה. היא פעלה לפי הערות בית המשפט.
לכן, מיכלס לא מצא פגם בהתנהלות המשטרה ביחס לכך, ובעצם מחק את מרבית החלטתו של מזרחי (בערך 9 מתוך 15 עמודי החלטתו עסקו בכך).
מכאן, עבר מיכלס למהות. ומה שחשוב במיוחד זה לראות את הקשר שהוא עשה בין שתי הפרשות בהן מסובך אוריך – "הבילד" ו-"קטארגייט" – ועל "יחסי הגומלין" ביניהן.
מיכלס גילה לנו, שגרסתו של אוריך – בשתי הפרשיות – היא שהוא לא עשה שום דבר לא בסדר. אבל, מיכלס הפנה אותו לפרשת הבילד, שבה אוריך מואשם (בכפוף לשימוע) בעבירות ביטחונית ומעשים שעלולים להסב נזק רב לביטחון המדינה.
אז אם אוריך חושב שפעל כשורה – למה שלא ימשיך לעשות מעשים כאלה?
ביחס לפרשת קטארגייט, מיכלס הפנה לקושי העולה מכך שאוריך הוא "יועץ פוליטי", שמקבל משכורת מהליכוד (וסוף סוף אנו יודעים "רשמית" מי שילם לאוריך), ומייעץ "בעניינים פוליטיים, מדיניים וביטחוניים".
מצד שני, אוריך "מתפרנס גם ממקור אחר" – "מחברה בה הועסק בתמורה לקידום ענייניה של קטאר".
לפי החשד, שתואם גם את גרסתו של אוריך עצמו, הוא הועסק "במקביל" גם לפני ה-7.10 וגם "פרק זמן ארוך לאחר פרוץ המלחמה ועד לחשיפת הפרשה", והסתיר את "הכפלתו" מנתניהו.
מיכלס העיר, קצת בציניות, שהשבועיים האחרונים הדגימו לנו כמה זה בעייתי לקדם את קטאר במקביל לעבודה צמודה עם ראש הממשלה.
בנוסף, מיכלס ציין שהאיסור על אוריך לעבוד עם נתניהו נועד גם למנוע ממנו לשבש את המשך החקירה.
וגם כאן, התימוכין של מיכלס לכך שהחשש מפני שיבוש הוא ממשי – נובע דווקא מפרשת הבילד, שבו אוריך צפוי לעמוד לדין בעבירה של השמדת ראיה, שהיא העלמת הטלפון הנייד שבו השתמש במועדים הרלבנטיים.
רוצים עוד מפרשת הבילד?
מיכלס קובע, שהעובדה שאוריך הוא כבר "סתם" חשוד בפרשת הבילד, אלא מי שיש כוונה להעמידו לדין בכפוף לשימוע – היא "נקודת מפנה, לה יש לתת משקל משמעותי".
במילים אחרות, הידיים אולי ידי קטארגייט – אבל הקול קול הבילד, שכן יש "חוט מקשר" בין שתי הפרשיות הללו.
מיכלס מסביר לנו, שאם משלבים את שתי הפרשות, אפשר ללמוד מהן על "דפוס הפעולה" של אוריך, שסובל מ-"העדר מעצורים".
או, במילים אחרות, אפשר ללמוד שאוריך יעשה הכל למען הבוס, וגם יעשה הכל למען עצמו – והוא בכלל לא מבין איך יתכן שיש משהו אסור בפעולות למען שני אנשים כל כך יקרים לליבו.
ובעיקר, מיכלס הוסיף "הערה" לפיה המשטרה אכן עשתה שימוש בכתב החשדות נגד אוריך בפרשת הבילד, בשל ההערות ששמעה בית משפט השלום בנוגע לחולשת הראיות בפרשת קטארגייט – אך "אין בכך כל פסול".
וכאן חשוב לא רק לקרוא מה נכתב, אלא גם מה לא נכתב (אם כי יתכן גם שאני כבר מקובע בדעתי).
מיכלס לא אמר כלום לגבי עוצמת הראיות בתיק קטארגייט. כלומר, הוא לא מתקן את בית משפט השלום ביחס לכך. הוא פשוט אומר שאין בעיה לבקש תנאים מגבילים נגד אוריך באמצעות "צבירת" שתי הפרשיות גם יחד.
ולפחות לדעתי, אם כי כאמור יתכן שאני כבר משוחד, זה שוב מחזק את "ההיררכיה" בין הפרשות:
הפרשה החמורה מבחינה משפטית היא פרשת הבילד. אוריך צפוי שם לאישומים חמורים ביותר, ואם נתניהו לא יצליח להפוך לרודן – אוריך כנראה יורשע וישלח לשנים ארוכות בכלא, משום שהראיות בפרשה זו הן חזקות מאוד.
פרשת קטארגייט, לעומת זאת, מלמדת אותנו בעיקר על נפשו ותפיסותיו של יונתן אוריך.
קשה להאמין שחקירת קטארגייט תבשיל לאישומים ביטחוניים, ואולי היא אפילו לא תגיע לאישומים בכלל.
אבל, הפרשה הזו בהחלט מלמדת אותנו שאוריך, הציוני הגדול, אפילו לא חושב שיש בעיה כלשהי בכך שנתן שירותי יח"צ לפטרונית הטרור קטאר, בזמן מלחמה, תמורת תשלום נכבד – בעודו מייעץ גם לנתניהו.
נמשיך.
בהמשך ההחלטה, מיכלס שוב מעביר ביקורת חריפה מאוד – גם אם היא מנוסחת בנימוס – על הבעייתיות שמזרחי מצא באותו מסמך משטרתי מחודש מרץ, שבו קצין הביע דעה שאין במעשיו של אוריך בקטארגייט משום עבירה, או בכך שיש כביכול "אפליה" בין אוריך לבין פלדשטיין, שאין עליו "הגבלת עיסוק".
מיכלס קבע, שמעבר לכך שהמסמך הוא פנימי ואינו עמדה רשמית של המשטרה, ומעבר לכך שאין מה להשוות בין פלדשטיין, שאין סיכוי שישוב לעבוד עם נתניהו, לבין אוריך שרק מייחל לרגע שבו יוכל לעשות זאת – הרי שמיכלס עצמו, כערכאת ערר על מזרחי, כבר הבהיר בהחלטות קודמות שאלה שיקולים לא רלבנטיים.
כלומר, מיכלס בעצם אומר פה למזרחי אמירה מאוד קשה – וגם די נדירה – והיא שהוא התעלם מכך שבית משפט גבוה ממנו כבר קבע אחרת, וממשיך בשלו.
זו כבר לא טעות משפטית או מקצועית של מזרחי, שהיא כמובן לגיטימית לחלוטין – אלא אי-כיבוד ההיררכיה בין בית המשפט המחוזי לבית בית משפט השלום.
כמו כן, מיכלס סירב להתרגש מכך שעדיין אין חוות דעת ביטחונית סופית מטעם שב״כ, שכן המועד לחתום אותה הוא בסיום החקירה – ולא במהלכה.
עוד קודם לכן, מיכלס קבע שבגלל הקשר לפרשת הבילד, שהיא פרשיה ביטחונית חמורה בפני עצמה – בכלל לא צריך חוות דעת כזו כדי לקבוע מסוכנות מצד אוריך.
הנקודה האחרונה בהחלטה היא הכנסת הדברים לפרופורציה:
אוריך לא עצור, הוא גם לא במעצר בית, ולמעשה הגבלת חירותו היא מזערית. כל מה שנמנע ממנו זה לעבוד עם נתניהו.
הרי אם הוא כל כך מוצלח, ואפילו מדינה כמו קטאר שכרה דווקא את שירותיו – זה מן הסתם נובע מכישוריו, ולא מקשריו. לא ככה?
טרם סיום, מיכלס גיבה שוב את שיקול דעתה של המשטרה, קבע שקיבל הסברים לגבי שינויי העמדה כביכול (כגון הכללת ואז השמטת עניין לבישת המדים, שהוא כמובן זניח לחלוטין), וכן ציין שעדיין נותרו פעולות חקירה שטרם בוצעו.
ואפשר להירגע – גם אם זיני ימונה לראש שב״כ, הוא יהיה מנוע מעיסוק בפרשה.
לא נסיים בלי להזכיר שוב (ושוב):
פרשת קטארגייט היא גם אירוע פלילי, אבל היא קודם כל אירוע ציבורי.
החומרה הציבורית העצומה שבמעשיו של אוריך – שבכלל אינם במחלוקת – כנראה לא תקבל ביטוי בעבירות בחומרה הולמת (וזאת, כאמור, בניגוד לפרשת הבילד, שהיא פרשה פלילית-ביטחונית מובהקת).
לא בכדי, נתניהו בעליבותו סירב להשיב לשאלה של מיכאל שמש, ואף כינה אותו "תועמלן".
כי מה זה משנה האם ובמה אוריך יואשם? די בכך שהבוגד הזה שירת את קטאר בזמן המלחמה כדי שראש הממשלה שלנו יתנער ממנו וישלח אותו לכל הרוחות.
במקום זאת, נתניהו מחבק אותו. ועל זה, אין לו ולא תהיה לו תשובה.
אנצל את הטראפיק הנמוך כדי להזכיר שאם את/ה רוצים לתמוך במיזם הדמוקרטי המכונה ״אור כרמי״, או סתם מחפשים מטרה טובה לתת שי לחג למי שמשקיע עבור המדינה הזו – פשוט תשלחו דיאם, ואסביר כיצד ניתן לעשות זאת.
והנה קישור לקריאה המודרכת בהחלטה הקודמת של בית המשפט המחוזי בערר ב-״פרשת קטארגיט״:
את ההחלטה המלאה תוכלו לקרוא פה:
https://t.me/Biniaschkenasy/15123
ושישובו כבר החטופים️
