אתמול פורסם פסק דין של בג"ץ (סולברג, בהסכמת ברק-ארז וכשר), שדחה על הסף עתירה שעקרונית אינה מאוד מעניינת:
מדובר בעתירה שעסקה בגביית "דמי טיפול" על ידי הסתדרות המורים בישראל, שינוכו משכרו של עובד הוראה שאינו חבר בהסתדרות המורים או בארגון עובדים אחר.
אז למה אני מספר לכם עליה?
מה שכן מעניין בעתירה ובפסק הדין זו העובדה שהיא הוגשה על ידי פורום "קהלת", כעותר ציבורי, לצד עותר ספציפי (כלומר עובד הוראה שטען שהוא נפגע ישיר מגביית דמי הטיפול).
הסיבה הראשונה שהעתירה נדחתה על הסף היא קיומו של "סעד חלופי" – פנייה לבית הדין לעבודה.
באופן ברור, העתירה עוסקת ביחסי עבודה ויחסים בין עובד לארגון עובדים – שהם נושאים שמתבררים בבתי הדין לעבודה, ולא בבג"ץ.
יתרה מזאת: חוק בתי הדין לעבודה קובע שהם אלה שידונו בתביעות בין עובד לארגון עובדים. ובענייננו, העותר הספציפי הוא "עובד", והסתדרות המורים היא "ארגון עובדים".
לכאורה, אפשר לטעון שגביית דמי טיפול ממי שאינו חבר בארגון העובדים – היא כזו שמוחרגת מסעיף החוק הנ"ל.
אלא שטענה זו כבר הוכרעה – ונדחתה – בפסק דין משנת 2020, המכונה "פרשת וייטמן", שבו בית המשפט העליון קבע שגם גביית דמי טיפול היא עניין שנמצא בסמכות של בתי הדין לעבודה.
מה שמוביל אותנו לסיבה השנייה – והמעניינת יותר – שבגללה העתירה נדחתה הסף:
מי שייצג את המערערים בפרשת וייטמן, שבה נקבע כאמור שטענות כמעט זהות מקומן להתברר בבתי הדין לעבודה – היה פורום "קהלת" בכבודו ובעצמו.
בנוסף, בשנת 2023 אותו פורום "קהלת" ייצג תובעים אחרים בעוד הליך דומה.
כלומר, פורום "קהלת" כבר ניסה בעבר להתחכם ולהעלות את הטענות שלו בפני ערכאות שיפוטיות שאינן בתי הדין לעבודה – ובית המשפט העליון קבע אחרת.
אז מה הטעם לנסות בפעם השלישית?
ובכן, אין בכך טעם. ומעבר לחוסר הטעם, בוודאי שאי אפשר להסתיר מבג"ץ את דבר קיומם של ההליכים הקודמים.
וזה בדיוק מה שהסתדרות המורים טענה.
סולברג נתן לפורום "קהלת" הזדמנות להגיב לטענה הזו – אבל הפורום, שיוצג על ידי דוד פטר, העדיף שלא להתייחס.
אז סולברג קבע שמדובר בהעלמת עובדות חשובות, אשר היתה יכולה להביא את בית המשפט "לכדי תקלה משפטית" – וחייב את "קהלת" ב-6,000 ש"ח הוצאות.
ולפני שאתם קופצים, כדאי לציין שסולברג הפנה לפסק דין מהעת האחרונה, בעתירה שהגיש "משמר הדמוקרטיה הישראלית" בעניין פיטורי היועמ"ש.
עתירה זו הוגשה עוד לפני שישיבת הממשלה בכלל התקיימה, וכמובן לפני שהתקבלה החלטה כלשהי – אך עובדות אלה לא נכללו בעתירה.
הרכב השופטים היה כמעט זהה.
גם שם, מי שכתב את פסק הדין היה סולברג, שאליו הצטרפו ברק-ארז ושטיין.
וגם שם, סולברג קבע שמדובר בהעלמת עובדות המהווה חוסר ניקיון כפיים. לכן, העתירה נדחתה על הסף ללא צורך בתגובת המשיבים, תוך חיוב "משמר הדמוקרטיה" ב-10,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.
כך ש-"קהלת" ופטר יצאו מאוד בזול.
קישור לפסק הדין המלא:
supremedecisions.court.gov.il ↗
ושישובו כבר החטופים️
