מהצד המתוק, הערעור שהגיש אלי ציפורי על פסק הדין שבו נדחתה תביעתו נגד יהודה שפר – נדחה. ציפורי עדיין יכול, תיאורטית, להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אבל באופן מעשי הסאגה הסתיימה.
מהצד החמוץ, בית המשפט המחוזי בעצם הפך את ההנמקה של בית משפט השלום:
בית משפט השלום דחה את התביעה על סמך שני דברים – האחד, קביעה לפיה עומדת לשפר הגנת "אמת דיברתי", כלומר שתיאורו את התנהלותו של ציפורי כ-"טרור" היה תיאור אמיתי; והשני, שציפורי הפעיל "ברירת נתבעים" פסולה, בכך שתבע רק את שפר, ולא אף אדם אחר, לרבות לא את גידי וייץ ששפר שיתף את הכתבה שלו, ולכן יש לסווג את התביעה כסוג של "תביעת השתקה".
בית המשפט המחוזי קבע ששתי ההנמקות הללו לא מקובלות עליו:
בכל הנוגע בהגנת "אמת דיברתי", בית המשפט המחוזי קבע שהפירסום של שפר היה בעיקרו הבעת דעה, ולא ציון עובדות – ולכן ההגנה הזו לא רלבנטית, ואין מה להידרש אליה. בצד זאת, נקבע שהבעת הדעה של שפר מוגנת בהגנת תום הלב (ולכן הערעור נדחה, כאמור).
וביחס ל-"ברירת נתבעים", שהיא היתה החידוש המשפטי המשמעותי בפסק הדין של בית משפט השלום – בית המשפט המחוזי קבע שמסקנת בית משפט השלום "אינה נקייה מקשיים", ושלא היה מקום לסווג את תביעתו של ציפורי כ-"תביעת השתקה" מבחינה זו.
ברכות ליהודה שפר. ולמר ציפורי נאחל הרבה בריאות.
