בית המשפט המחוזי בירושלים (גדעוני) פירסם היום את פסק הדין בעתירה שהגישה רפ"ק רינת סבן, קצינת משטרה, נגד איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי – שהוא כמובן גם השר שממונה על המשטרה.
לפסק הדין הזה יש חשיבות ציבורית עצומה – גדולה הרבה יותר מאשר עניינה של סבן עצמה.
העובדות הן סבוכות ומלאות בפרטים, אבל בגדול התמונה היא זו:
סבן היא קצינה שמשרתת במשטרה כ-24 שנים. היא הוגדרה כקצינה מצטיינת ומוערכת, ובשנת 2020 היא הועלתה לדרגת רב פקד.
באוקטובר 2024 הוחלט לקדם אותה לדרגת סגן ניצב, והיא נשלחה לקורס פיקוד ומטה, שביצועו הוא תנאי לקידום שכזה.
בדצמבר 2024 בן גביר *אישר* את קידומה של סבן בדרגה, ולמעשה מאז היא ממלאת תפקיד של סגן ניצב בפועל – מבלי שהוענקה לה הדרגה.
וכל כך למה?
ובכן, התשובה היא שזה לא ממש ברור. באפריל 2025, בסמוך למועד סיום הקורס המדובר על ידי סבן, התבקש בן גביר לאשרר את קבלת הדרגה – אבל הוא התעלם.
רק כאשר ביולי 2025 המשנים ליועמ"ש נכנסו לתמונה – בן גביר נזכר להתייחס, ופתאום העלה שלל טענות, מן הגורן ומן הייקב, שכביכול מצדיקות את סירובו לקדם את סבן בדרגה (כאשר יש להדגיש שכל מי שביצע את הקורס יחד איתה קודם ללא בעיות).
על מהותן האמיתית של טענות אלה נעמוד בהמשך.
שלל גורמי מקצוע השיבו לבן גביר, והסבירו לו מדוע אין בטענות שלו כלום ושום דבר, ושהן אינן יכולות לבסס החלטה שלא לקדם את סבן בדרגה, כפי שכבר הוחלט לעשות.
אבל בן גביר בשלו. הוא סירב לאשרר את דרגתה של סבן, חזר על הטענות שכבר התבררו ונדחו, דרש לקיים דיון חוזר בשאלת קידומה ועוד.
עד שבספטמבר נמאס לסבן לחכות לבן גביר, והיא עתרה נגדו לבית המשפט המחוזי (בהערת אגב נציין שמדובר בהליך דומה לעתירה לבג"ץ, פשוט יש נושאים בהם החוק קובע שהעתירות יתבררו בבתי המשפט המחוזיים, ולא בבג"ץ).
הדיון בעתירה התקיים לפני כשבועיים – והנה הגענו אל פסק הדין של גדעוני מהיום.
גדעוני פתח את דבריו באיזכור *הדין* לגבי היחסים בין השר הממונה על המשטרה לבין המשטרה:
אכן, לשר יש סמכות לאשר קידום של קצינים מדרגת סנ"צ ומעלה. אבל, זה לא אומר שהשר הוא מעין "מפכ"ל על", והוא יכול להתערב בכל מינוי של קצין כראות עיניו – ויש לשמור מכל משמר על עצמאותה של המשטרה.
המשמעות היא ש-"ככלל, על השר לקבל את המלצות מפכ"ל המשטרה ביחס לקידום קצינים, ודחיית מועמד של המפכ"ל מחייבת נימוקים כבדי משקל".
כלומר, מצד אחד השר אינו "חותמת גומי", ומצד שני הוא לא אמור להחליף את שיקול הדעת של פיקוד המשטרה. כדי לא לקבל המלצה, בטח בדרגת סנ"צ, צריך סיבה מצוינת.
וכאן חשוב להדגיש, כדי למנוע תגובות פבלוביות:
זה *הדין*. הוא לא נקבע לכבוד בן גביר, והוא מושרש בפסיקת בית המשפט העליון, כולל של שופטים "שמרנים".
החשש הוא, כמובן, מפוליטיזציה של המשטרה, כך שקצינים יקודמו לפי שיקולים פוליטיים של השר – ולא לפי שיקולים מקצועיים של פיקוד המשטרה.
במיוחד אמורים הדברים לגבי אגף החקירות, משום שמצב שבו גורמים פוליטיים יכולים להפוך את המשטרה למעין זרוע חקירות בשירות השלטון – הוא בגדר סכנה ממשית לדמוקרטיה.
ואחרי ההקדמה הזו, גדעוני עבר לפירוק שלל הטענות של בן גביר, שיוצג על ידי מיודענו דוד פטר, אשר רובן ככולן היו די תמוהות.
למשל, בן גביר טען שבתי המשפט ממעטים להתערב בהחלטות לגבי מינויים שכאלה.
גדעוני קבע שזה נכון – אבל בדרך כלל מדובר בעתירות של גורמים שלישיים (כלומר נגד קידום שמקבלי ההחלטות מעוניינים לבצע). במקרה הזה, מדובר בעתירות נגד החלטה של השר לפעול בניגוד לעמדת המפכ"ל ושאר גורמי המקצוע.
כאן, זה לא צד שלישי שעותר נגד החלטה לקדם מישהו – אלא קצינה שעותרת נגד השר, שמסרב לקבל המלצות חד-משמעיות לקדמה.
מה שמוביל אותנו לטענה היצירתית הבאה של בן גביר, והיא שהוא בכלל לא החליט שלא לקדם את סבן – ולכן אין עתירה שהיא יכולה לעתור נגדה. הוא "רק" לא אישר את הדרגה, בינתיים.
גדעוני לא התקשה לדחות גם את הטענה הזו, וקבע שמאז אפריל 2025, כאשר סבן סיימה את הקורס – בן גביר למעשה מורח את הזמן, וגם כאשר הוסבר לו שאין שום הצדקה לא לאשר את ההעלאה בדרגה, ושאין נתונים חדשים, הוא נמנע מלעשות כן.
במצב דברים זה, יש לראותו כמי שהחליט דה-פקטו לא לקדם את סבן.
ומכאן, גדעוני הגיע ללב העניין:
כל גורמי המקצוע "הביעו עמדה עקבית ונחרצת" לפיה סבן ראויה ומתאימה לקידום. כדי שהשר ידחה עמדה כזו, הוא צריך סיבה טובה. ממש טובה.
ולבן גביר לא רק שלא היתה סיבה טובה – אלא שלא היתה לו סיבה כלל. הרי בדצמבר 2024 הוא אישר את העלאתה של סבן בדרגה.
בן גביר ניסה למצוא שלל תירוצים שיסבירו את המהפך המדהים בעמדתו, ואת ההתעקשות שלו לסרב לאשר את קידומה של סבן – ורק את קידומה של סבן.
אבל, וכאן אני משתמש במילים שלי, גדעוני קבע שאלא אם כן מגלגלים עיניים ממש חזק – הסיבה לכך שבן גביר פתאום מתעקש היא התרחשות מאוד מסוימת.
ההתרחשות היא ממרץ 2025, כלומר מדובר באירוע שבצירוף מקרים מדהים התרחש בין המועד שבו בן גביר אישר את העלאת סבן בדרגה, לבין המועד שבו היא סיימה את הקורס ואז בן גביר החל לגרור רגליים וסירב לחתום על קידומה.
ובצירוף מקרים מטורף נוסף – ההתרחשות הזו היא עדות של סבן ב-"תיקי האלפים".
גדעוני קבע שיש "חשש סביר וממשי בדברים קיומם של שיקולים זרים ובלתי ענייניים העומדים ביסוד ההימנעות מקידומה של [סבן]" – כלומר שהסיבה האמיתית שבן גביר מסרב לקדמה בדרגה היא שסבן העזה להעיד ב-"תיקי האלפים" ולתמוך בגרסת התביעה.
אין צריך לומר, שבעדותה של סבן לא היה שום דבר חריג.
במילים אחרות, גדעוני קבע שבן גביר גם פעל בחוסר סבירות קיצוני, משום שהוא סירב לקדם את סבן בלי שום הנמקה עניינית; וגם פעל מתוך שיקולים זרים, משום שבפועל הוא מנסה לנקום בסבן על כך שביצעה את חובתה כקצינה, והעידה את האמת שלה בבית המשפט – במקום לתמוך בטענות ההגנה של נתניהו.
טרם סיום, גדעוני הדף – כמעט בבוז – טענות נוספות של בן גביר & פטר, כאילו יש דופי בכך שהתנועה למען איכות השלטון התנדבה לייצג את סבן בעתירה, או שצריך "להוציא מהתיק" את התגובה שהגישה היועמ"ש (למשל בשל "מעורבותה" ב-"פרשת הפצ"ר"), או טענות שקשורות בתביעה המגוחכת שהגיש פילבר.
בשורה התחתונה, העתירה התקבלה, ונקבע שעל בן גביר לקדם את סבן בדרגה "ללא דיחוי". הוא גם חויב בהוצאות בסך של 20 אלף ש"ח (שמן הסתם יגולגלו עלינו, משלמי המיסים).
ועד כאן פסק הדין. מכאן, הערות ופרשנות – ובעצם הנמקה למה לדעתי מדובר בפסק דין שחשיבותו חורגת בהרבה מעניינה של סבן.
כפי שעולה מהתגובה שהגישה היועמ"ש לבג"ץ בעתירות בעניין פיטוריו של בן גביר, וכפי שעולה מפסקי דין של בג"ץ (כולל אמירות של שופט "טוב" כמו סולברג (👇)) – מבחינה *עובדתית* אין ספק שבן גביר חורג פעם אחר פעם מסמכותו כשר, ומתערב בעבודת המשטרה בנושאים שבהם אין לו סמכות להתערב.
יש כמובן מחלוקת על המשמעות המשפטית של הדברים, והאם צריך לפטר את בן גביר בשל כך – אבל אין מחלוקת שזה המצב.
ועניינה של סבן הוא דוגמה מובהקת וקיצונית לכך, שכן הוא התערבות בוטה, גסה ומתמשכת במינוי של קצינה בדרגההלא מאוד בכירה של סגן ניצב, שממלאת תפקיד רגיש במיוחד באגף החקירות.
והפעם, זה כבר לא טענות – אלא קביעה מפורשת של בית משפט מחוזי, שקבע שבן גביר שוקל שיקולים זרים ולא ענייניים, פוגע בעצמאות המשטרה, ולמעשה מהלך אימים על קציני משטרה לבל יעזו לשרת את הממלכה במקום את הממשלה.
ובעצם, סבן היא תמונת מראה של מאיר סויסה, שאותו בן גביר דווקא התעקש לקדם.
בשני המקרים, בן גביר הוכיח במעשיו שמבחינתו הקריטריון לקידום או לאי-קידום של קצינים הוא האם הם מתפקדים לשביעות רצונו הפוליטית, ולא האם הם עומדים בקריטריונים מקצועיים.
בחלוף שלוש שנים של כהונה, וכאשר יש עוד ועוד דוגמאות להתנהלות הזו, התוצאה היא שהמשטרה שלנו – של כולנו – נהרסת.
כך שבניגוד למה שעמית סגל ושאר השופרות "מסבירים" לכם – המציאות והעובדות הן שבן גביר מפר את הדין ברגל גסה, ומשתמש בכוחו השלטוני כדי להפוך את המשטרה מגוף ממלכתי ומקצועי לזרוע פוליטית.
האם זה אומר שבג"ץ גם יורה על פיטוריו? בכלל לא בטוח, אבל על כך נרחיב לקראת הדיון בעוד חודש וחצי.
קישור לפסק הדין המלא:
