השבוע פורסם פסק הדין שדחה את תביעת הדיבה שהגישה יפעת בן-חי שגב נגד גיא פלג, עמליה דואק ו-"חדשות 12".
בתגובה לפסק הדין, פירסמה שגב ציוץ מיתמם שבו היא "התקוממה" על כך שהתביעה שלה נגד פלג נדחתה משום שבית המשפט קבע שהוא פעל בתום לב.
בעיקרון, לא מדובר בפסק דין חשוב במיוחד.
אבל, ושלא במפתיע, מכונת התעמולה התגייסה למשימה, הציוץ של שגב הפך לוויראלי, נפתח מסע הכפשה נגד השופט שחתם על פסק הדין, וערוצי התקשורת הביביסטים הקדישו אייטמים שלמים לסיפור הזה.
אז למען הסדר הטוב, בואו נבין כמה הנהי של שגב מופרך.
בגדול, שגב היתה עדת תביעה ב-"תיק 4000".
בעדותה, שגב סתרה את הדברים שהיא עצמה מסרה במשטרה, ובגדול סיפקה גירסה שמסייעת לנתניהו. עם או בלי קשר, לאחר מכן החליט שלמה קרעי שהוא רוצה למנות את שגב כדירקטורית בחברת דואר ישראל.
בעקבות אירועים אלה, שודרו ב-"חדשות 12" שני פירסומים.
תיכף נגיע לפירסומים עצמם, אבל לפני כן צריך לעשות הקדמה קצרה לגבי הדין:
מה שחשוב להבין זה שכדי שתביעת לשון הרע תתקבל, קודם כל התובע – במקרה הזה שגב – צריך להוכיח שמדובר בלשון הרע, כלומר בפירסום שעלול להשפיל או לגרום ללעג, לבזות את האדם, או לגרום לו לפגיעה מקצועית.
אבל, העובדה שהתובע הצליח להוכיח שמדובר בלשון הרע – היא ממש לא סוף הדרך.
כעת, צריך לבדוק האם לנתבע עומדת אחת ההגנות שקבועות בחוק. למשל, אם אני מפרסם שיונתן אוריך עבד עבור מדינת טרור כמו קטאר – זה פירסום שפוגע בו, ושמהווה עקרונית לשון הרע.
אבל, זה גם פירסום מותר וחוקי לגמרי.
יתכן, שכבר כעת אתם מבינים שהשופרות עשו פה חתיכת ספין.
אין שום חידוש מסעיר בכך שמצד אחד נקבע שפירסום מסוים הוא לשון הרע, ומצד שני שלנתבע עומדת הגנה כלשהי, במקרה הזה מה שכונה "תום לב" – ובהמשך ניתן דוגמה למקרה אחר שבו הוכרה ההגנה הזו.
כעת, נחזור לשני הפירסומים בעניין שגב.
הפירסום ששגב לא סיפרה לכם עליו הוא של עמליה דואק, שבגדול פשוט דיווחה (גם) על הסיפור של שגב, כדוגמה לשיטת הפעולה של הממשלה הנוכחית, שמבקשת להדיח ממלאי תפקידים מקצועיים – ולהחליפם במינויים פוליטיים.
שגב לא סיפרה לכם על זה, כי התביעה נגד דואק נדחתה בשל קבלת טענת "אמת דיברתי".
בשפה פשוטה, בית המשפט קבע שהפירסום של דואק היה פירסום של דברי אמת.
נכון, מדובר בלשון הרע, משום שכשדואק דיווחה על עובדות שעשויות ללמד על קשר כביכול בין "ההתהפכות" של שגב לבין הרצון של קרעי למנותה לדירקטורית – זה פירסום שהיה עלול לפגוע בה.
אבל דואק, כאמור, דיווחה עובדות.
דואק פשוט עשתה את עבודתה כעיתונאית.
כעת, נעבור לפירסום של פלג.
במוצ"ש ה-22.7.2023, אמר פלג, בין היתר, את הדברים הבאים: "קרעי, שרוצה לחרב את התקשורת החופשית, בין הייתר נלחם כדי ששגב, שנתנה עדות פצצה בשביל נתניהו, צריכים לשלם לה ולדאוג לה, שהיא תקבל תפקיד של דירקטורית בכירה".
הטענה של פלג היתה פשוטה: מדובר בהבעת דעה בתום לב. זו לא המצאה של פלג, וגם לא של בית המשפט, אלא הגנה שקבועה בחוק.
בענייננו, בית המשפט התרשם שבאופן מובהק מדובר בפרשנות ובהבעת דעה של פלג, ולא בהשמעת עובדות כביכול, שבכלל כוונה כלפי הדרג הממנה, ועסקה בנושא שמעורר עניין ציבורי.
את תום הלב של פלג, כלומר שלא מדובר פה באיזו "דעה" מופרכת שהיא בעצם עלילה, בית המשפט הסיק מהנסיבות "החיצוניות":
מסתבר, שאכן נערכו בדיקות סביב השאלה האם לשגב יש זיקה פוליטית, כלומר האם מדובר ב-"מינוי פוליטי". היא אומנם מונתה, אבל זה שפלג השמיע דברים מנותקים לחלוטין מהמציאות.
לכן, ולפחות במועד שבו פלג אמר את הדברים – טרם שהמינוי של שגב אושר – הוא בגדר הבעת דעה שהושמעה בתום לב.
בהתאם, התביעה נדחתה גם ביחס לפירסום השני.
את כל זה – השופרות ושגב לא סיפרו לכם. הם ניסו לחולל ספין כאילו מדובר בקביעה חדשנית ו-"אקטיביסטית" שנוצרה לכבודו ולמענו של פלג.
אז בואו תשמעו סיפור על תביעה אחרת, שנדחתה בגלל אותה סיבה בדיוק – בית המשפט קבע שהפירסום הוא בגדר לשון הרע, אבל הוסיף וקבע שמדובר בהבעת דעה בתום לב.
באותה פרשה, מי שהגיש את התביעה היה רביב דרוקר, והנתבעים היו שמעון ריקלין וינון מגל, שהשתתפו בספין הנוכחי.
ומה היה הסיפור שם?
מדובר על תחקיר שדרוקר שידר לגבי יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר.
בתגובה לתחקיר, ריקלין ומגל טענו, בין השאר, שהסיבה שדרוקר שידר את התחקיר היא בשל רצונו ב-"חיסול חשבונות" ממניעים פוליטיים ולא מקצועיים (למי שמבולבל, זה היה בשנת 2021, בתקופה שבה יוסי כהן היה עדיין יקיר הביביסטים).
ותאמינו או לא, בית המשפט קבע שמדובר בלשון הרע.
אבל, בית משפט השלום בתל אביב – אותו בית משפט – גם קבע "שיש אינטרס ציבורי מובהק לאפשר שיח אודות התכנים העיתונאיים, ובכלל זה יש לאפשר הבעת דעה אודות הטיות אפשריות לכאן או לכאן בסיקור עיתונאי, לרבות ממניעים פוליטיים". כן כן.
לכן, ואף על פי שמגל וריקלין ממש לא הוכיחו שדרוקר פעל ממניעים פוליטיים – התביעה שלו נדחתה בהקשר זה, משום שבית המשפט קבע שמדובר בהבעת דעה בתום לב.
עכשיו אתם מבינים עד כמה הספין של שגב היה נחות?
קודם כל, היא לא סיפרה לכם שהתביעה שלה נגד דואק נדחתה בשל הגנת אמת דיברתי.
שנית, היא ניסתה לייצר מצג כאילו בית המשפט המציא את הגלגל – קבע שפירסום הוא בגדר לשון הרע, אבל דחה את התביעה בשל "תום לב".
אז עיניכם הרואות, שלא זו בלבד שמדובר בהגנה שקבועה מפורשות בחוק, ולא בהמצאה כלשהי – אלא שאפילו דמויות כמו ריקלין ומגל נהנו מההגנה הזו (ועוד נגד דרוקר!).
העניין האחרון שנותר לעסוק בו הוא חיובה של שגב בהוצאות בסך 47,500 ש"ח, שנבעו מכך שהתביעה הוגשה על סכום מופרך של 500,000 ש"ח, שהיא נוהלה עד תום, ושהיא נדחתה כולה (ובחלקה בשל הגנת "אמת דיברתי").
גם מבחינה זו, אין שום חידוש – וממילא ספק האם ההוצאות מכסות את עלויות ההגנה הריאליות.
קישור לפסק הדין המלא בתביעת יפעת בן-חי שגב נגד עמליה דואק וגיא פלג:
cdn.the7eye.org.il ↗
קישור לפסק הדין המלא בתביעת דרוקר נגד ריקלין ומגל:
cdn.the7eye.org.il ↗
לא לשכוח: שני חטופים עדיין בעזה️️
