זה היה החלק החשוב משום שבו שמענו את עמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת, וכן את עמדת "הליכוד" – שמתנגדים לקבלת העתירות, והנטל הוא עליהם לשכנע למה *לא* לקבל את העתירות. החלק השני, שבו יטענו העותרים הרבים, הוא הרבה פחות מעניין (מבלי לפגוע חלילה בעורכי הדין המכובדים).
לפי הערות השופטים, הן בדיון הזה והן בדיון הקודם (שהתקיים ביום 18.6), נראה שכל חמשת שופטי ההרכב צפויים לקבוע שחשאיות ההצבעה נפגעה. כלומר, התשובה לשאלה האם נפל פגם בהליך ההצבעה – תוכרע בחיוב.
בנוסף, די ברור שהסעד האופרטיבי היחיד שנמצא על הפרק הוא ביטול ההצבעה, והוראה לכנסת לקיים בחירות חוזרות.
השאלה שכנראה נותרה פתוחה היא האם השופטים יקבעו שהחשאיות נפגעה, ויבהירו את הכללים בנושא, אך זאת רק לגבי העתיד לבוא. כלומר, הם יותירו את בחירתו של ראבילו בעינה, בשל התקדימיות של המקרה, ויסתפקו בהערות צופות פני עתיד.
מהלך דומה התרחש למשל בעניינו של עמיחי שיקלי, שהוכרז כפורש מסיעת "ימינה" בכנסת הקודמת, ואז לקח את הזמן ולא התפטר בסמוך לכך. בית המשפט העליון קבע כי נוכח "חוסר הבהירות הדיונית והמהותית", כלומר מאחר שמדובר בסוגיה שהתעוררה לראשונה – "במקרה זה יש לקבוע באופן חריג שהעקרונות האמורים יחולו באופן פרוספקטיבי בלבד".
בתרגום ממשפטית לעברית: בית המשפט העליון קבע שלפי הדין – שיקלי לא היה יכול להשתתף בבחירות לכנסת מטעם רשימת "הליכוד", משום שלא התפטר בסמוך לפרישתו מסיעת "ימינה". אבל, מאחר שמדובר בעניין תקדימי שהתעורר לראשונה – שיקלי כן יוכל להשתתף בבחירות (והוא אכן השתתף ונבחר לכנסת), וההלכה תחול רק לגבי מקרים עתידיים.
בהחלט יכול להיות, שאנחנו נראה "שידור חוזר" לגבי ראבילו, כלומר בג"ץ יקבע שהליך בחירתו היה פסול, בשל הפגיעה בחשאיות ההצבעה – אבל שהעקרונות לגבי שמירה על חשאיות ההצבעה יחולו רק לגבי מקרים עתידיים.
ואחרי שאמרנו כל זאת, נחזור ונזכיר שמבחינה ציבורית בחירתו של ראבילו, מקורבו של נתניהו, לתפקיד מבקר המדינה שבו המבוקר המרכזי שלו הוא אותו נתניהו – היא חרפה, ומלמדת על כך שנתניהו נחוש להפוך לרודן.
