אתמול פורסם ב-"מעריב" טור מאת מיודענו משה כהן-אליה, שעניינו בחירת מבקר המדינה והדיון שהתקיים בבג"ץ ביום חמישי.
הטור הזה, כפי שנראה בהמשך, הוא פשוט קשקוש אחד גדול, שמבוסס על פייק, שקרים, עובדות מומצאות – וכנראה אמונה שהקוראים יבלעו הכל.
סיפור המסגרת, למי שבמקרה לא התעדכן, הוא שהכנסת בחרה בעו"ד מיכאל ראבילו, המקורב *מאוד* לנתניהו, לתפקיד מבקר המדינה הבא.
במסגרת ההצבעה בכנסת, התרחשה בסיבוב השני פארסה שבה חברי כנסת מהקואליציה תיעדו את עצמם מצביעים לראבילו – מה שגרר עתירות לבג"ץ, בטענה לפגיעה בחשאיות ההצבעה.
בתום דיון ארוך, שופטי בג"ץ (סולברג, כנפי-שטייניץ, רונן) הבהירו שהם *דוחים* את כל הטענות לגבי ראבילו עצמו, כלומר שיש בעיה משפטית בבחירתו, הנובעת מקרבתו לנתניהו.
עם זאת, הם "הציעו" לכנסת לקיים הצבעה חוזרת, בשל הפגיעה בחשאיות – ורמזו רמז עבה שאם ההצעה תידחה, הם פשוט יורו על כך.
על הרקע הזה כתב כהן-אליה את "הטור" המביך שלו, שכולל טענה מרכזית אחת, מתובלת באינסוף קשקושים שמקשטים אותה.
הטענה המרכזית – שאותה מיחזר כהן-אליה משרלטן אחר, הלא הוא אבישי בן חיים, היא שמוסד מבקר המדינה הוא כלי ש-"ההגמוניה של מפא"י" פיתחה כדי להמשיך לשלוט אחרי המהפך של 1977.
החירטוט האב"חי הופרך רק לאחרונה על ידי גיא זוהר ב-"מהצד השני", שהראו את הרקע לחקיקת חוק יסוד: מבקר המדינה, והוכיחו שבן חיים – כמו תמיד – אונס את המציאות ואת העובדות כדי שיתאימו לדת הביביסטית שהמציא, המכונה גם "תיאוריית ישראל השנייה".
אין טעם לחזור על ההפרכה, ודי בהפניה אליה.
אלא שכהן-אליה, בניגוד לאב״ח, לא הסתפק בהעלאת הטענה בעלמא, וניסה לתמוך אותה ב-״עובדות״.
לטענתו, ״מוסד מבקר המדינה היה אפרורי למדיי״ – אבל הדברים השתנו כאשר ״בשנות השמונים נכנסה לתפקיד מרים בן פורת, ולאחריה השופט הצבעוני מיכה לינדנשטראוס״.
ובכן, אני לא יודע לומר האם עד בן פורת מוסד מבקר המדינה היה ״אפרורי״, אבל זה *לא נכון* שלינדנשטראוס נכנס לתפקיד אחריה.
אולי כהן-אליה "שכח", אבל בין השנים 1998-2005 מי שמילא את התפקיד היה שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, שאותו לינדנשטראוס החליף.
אני מרשה לעצמי להניח שכהן-אליה השמיט את גולדברג, וכמובן קיווה שאף אחד לא ישים לב – כי הוא נבחר לתפקיד בתקופת… ממשלת נתניהו הראשונה.
כלומר, מי שבחרה את גולדברג היתה *הכנסת* – לא מפא"י, לא הדיפ-סטייט, ולא אהרן או אהוד ברק, אלא חברי הכנסת שבה לקואליציה בראשות נתניהו היה רוב. הנתון הזה כמובן מכרית לחלוטין את הטענה המרכזית של כהן-אליה, ולכן אין פלא שהוא טרח להעלים אותו.
בהמשך, כהן-אליה "מעלים" עוד מבקר מדינה.
כהן-אליה בעצם ניסה לגרום לקורא להבין שאחרי כהונתו של לינדנשטראוס, "הימין הפוליטי" הבין שמוסד מבקר המדינה "משרת בפועל את המחנה היריב" – "וכך פעל למנות את אנשי שלומו – מתניהו אנגלמן וכעת מיכאל ראבילו".
בהמשך נחזור לביטוי "אנשי שלומו", אבל קודם נשאל האם כהן-אליה לא שכח מישהו.
ובכן, כהן-אליה ״שכח״ את *השופט בדימוס* יוסף שפירא, שכיהן בתפקיד בשנים 2012-2019.
גם זה, מן הסתם, לא נעשה במקרה – כי שוב מדובר על מבקר שנבחר על ידי *הכנסת* (ולא על ידי ״מפא״י״), בזמן ממשלת נתניהו השנייה.
כלומר, שוב כהן-אליה מנע מהקורא נתון שלמעשה מפריך לגמרי את הטענה שלו.
ויש סיבה נוספת שכהן-אליה ניסה להעלים מההיסטוריה את שפירא, שרק לאחר כהונתו נתניהו החליט שלא מתחשק לו ששופטים יכהנו בתפקיד מבקר המדינה.
הסיבה הזו היא דו"ח מאוד ספציפי שכתב שפירא, ואשר עסק בהוצאות החריגות במעונות ראש הממשלה – שלימים הוליד גם את ההליך הפלילי נגד שרה נתניהו.
הדו"ח הזה, שפורסם בשנת 2015, גרר תגובה היסטרית למדיי מצד סביבת נתניהו, כולל מסיבת עיתונאים זכורה שבה אנשיו ניסו לגלגל את האחריות לקפיצה בהוצאות על אב הבית, מני נפתלי.
מספר חודשים לאחר הדו"ח נפתחה חקירה פלילית, שבהמשך הבשילה לכתב אישום ולהרשעתה של שרה נתניהו ב-"תיק המעונות".
בדיוק כפי שפעל כאשר הוא עצמו הסתבך בפלילים, ו-"סגר חשבון" עם כל מוסד שהעז לפעול נגדו או נגד מקורביו – כך עשה נתניהו גם לגבי מוסד מבקר המדינה.
לא כהונתו של לינדנשטראוס היא ששכנעה את נתניהו למנות לתפקיד את "אנשי שלומו", שאינם שופטים – אלא כהונתו של שפירא, שכבר הגיע אליו אישית.
נמשיך.
אב"ח 2.0 טוען, שכמו שמוסד מבקר המדינה היה כלי של "ההגמוניה" להמשיך לשלוט – טענה שהיא כאמור פייק – כך היה גם במוסדות אחרים.
למשל, כך לפי כהן-אליה, דינה זילבר הגתה את רעיון "הפקיד כמנהיג".
גם זה פייק, שכהן-אליה אומנם לא המציא, אבל ממחזר אותו בחדווה.
ועל מה מדובר?
מזה כמה שנים, מכונת התעמולה הביביסטית חוזרת מעת לעת לטענה כאילו דינה זילבר, לשעבר המשנה ליועמ"ש, קראה בעבר, בספר שכתבה, להעביר את הכוח מנבחרי הציבור אל הפקידים.
בפועל, זילבר כתבה *בדיוק את ההיפך*, והזהירה מפני מצב שבו נבחרי הציבור בורחים מאחריות ומגלגלים את הסמכויות לפקידים.
הפייק הזה הופרך כבר אינספור פעמים, כולל על ידי זילבר עצמה ועל ידי "בודקים" (👇) – אבל מה אכפת לכהן-אליה לחזור עליו? ממילא לקוראים שלו לא אכפת ממשהו כמו האמת.
חוץ מזילבר, כהן-אליה טינף גם על אביב כוכבי ועל אהרון חליוה (אגב, שניהם מונו לתפקידיהם על ידי ממשלות בראשות נתניהו).
ומה הקשר של כוכבי או של חליוה לענייננו? אין כמובן קשר. אבל הניים דרופינג הזה כנראה מגרה את בלוטות הריר של הבייס הנבער, וקצת דמגוגיה עוד לא הרגה אף אחד.
כעת, לדיון בבג"ץ.
כהן-אליה טוען שהודגם בו "פרץ אקטיביזם שיפוטי" והתערבות נדירה ביותר ב-"פעילות פרלמנטרית" של הכנסת.
קודם כל, לא סתם כהן-אליה נמנע מלציין מי השופטים שישבו בהרכב בתיק – סולברג, כנפי-שטייניץ ורונן. גם זה לא קרה במקרה.
למעט ההארד-קור הביביסטי, קשה מאוד לשכנע אדם שמחובר למציאות שסולברג וכנפי-שטייניץ נקלעו לפתע ל-"פרץ אקטיביזם", או שהם דואגים לכוחה של "ההגמוניה" המפא"יניקית.
בנוסף, ההלם של כהן-אליה מכך שבג"ץ החצוף העז לקבל החלטה "בניגוד לעמדת היועצת המשפטית של הכנסת", כשמדובר במי שחגג בכל פעם שעמדת היועצת המשפטית לממשלה לא התקבלה באותו בג"ץ ממש – הוא אפילו לא מגוחך. הוא פתטי.
וכמובן, שכהן-אליה לא טרח להסביר לקוראים שבג"ץ *לא* התערב בעבודת הכנסת.
כאמור, השופטים הבהירו שהם לא מקבלים את הטענות נגד ראבילו, אלא רק את אלה שעוסקים בפגיעה בחשאיות. אין שום דבר "אקטיביסטי" בהקפדה על הכללים הפרוצדורליים *שהכנסת בעצמה* קבעה, ולמעשה ההיפך הוא הנכון.
וזה לא משנה האם החשאיות נפגעה בגלל "הנחיה פוליטית", או מכל טעם אחר. ההליך נפגע.
העניין הלפני אחרון שנעסוק בו הוא טענת כהן-אליה לפיה "פתאום בג"ץ מצמצם את סמכויות המבקר לחקור את השבעה באוקטובר".
קודם כל, ואת זה לדעתי אפילו כהן-אליה לא יודע – מבקר המדינה פירסם הרבה מאוד דו"חות שקשורים ב-7.10 ובמלחמה שלאחריו (דוגמאות👇).
אלא שהדו"חות הללו לא עניינו אף אחד.
הם לא עניינו, וזאת אף על פי שהם נמצאים בליבת תפקידו של מבקר המדינה – משום שהם כללו ממצאים לא נוחים לנתניהו ולממשלתו.
כך שמצד אחד נתניהו וסריסיו מייללים שלא נותנים למבקר לחקור את "ליבת" הכשלים בטבח, ומצד שני הם מתעלמים לחלוטין ממצאיו של אותו מבקר ממש לגבי כשלים שכבר נמצאו.
מה שמוביל אותנו לעניין האחרון, ואולי החשוב מכל:
כזכור, כהן-אליה כתב במפורש שנתניהו החליט למנות לתפקיד את "אנשי שלומו".
נעזוב רגע את זה שהעובדה שנתניהו יכול לעשות זאת, באמצעות הרוב הקואליציוני שלו *בכנסת שבוחרת את המבקר* – גם היא סותרת את הטענה המטומטמת על "שליטת ההגמוניה".
מה בעצם כהן-אליה אומר?
בניגוד לכל מיני מגלגלי עיניים וחברים במנזר השתקנים – כהן-אליה מודה, בפה מלא, ששני מבקרי המדינה האחרונים שנתניהו בחר הם לא המתאימים ביותר או אלה שיעשו עבודת ביקורת ראויה – אלא להיפך.
הם "אנשי שלומו", כלומר מבקרים שיהיו נוחים לממשלות בראשות נתניהו.
באותה נשימה, כהן-אליה ושות' "מסבירים" לכם שאי אפשר בשום אופן לעשות את המובן מאליו, ולהקים ועדת חקירה ממלכתית לטבח ה-7.10. כי הנשיא עמית הוא "פוליטי", וכי לחלקים גדולים בציבור לא יהיה אמון בממצאי ועדה שהוא יקים.
אבל דו"ח ביקורת מטעם "אנשי שלומו" של נתניהו? זה דווקא הגיוני לגמרי.
קישור לדו״ח מבקר המדינה המלא משנת 2015 בעניין מעונות ראש הממשלה:
קישור לטור המלא:
