עם זאת, לא יכולתי שלא לשים לב לכך שמר פטר דורש מצד אחד לבצע "פיקוח פרלמנטרי על שרשרת קבלת ההחלטות באירוע הזה", שהסתיים בחזרה מכתב אישום תוך זמן קצר – אבל שתק כמו דג אילם לאחר שבית המשפט זיכה בזיכוי מהדהד את ירדן מן.
למי שלא זוכר, אותו גוף שהגיש את כתב האישום נגד בן חיים – יחידת התביעות המשטרתית – הוא גם זה שהגיש *תוך יום אחד בלבד* כתב אישום נגד מן, בטענה שתקפה את השרה סילמן.
התיק הזה נוהל עד תום, ובסופו לא זו בלבד שמן זוכתה לחלוטין, אלא שבית המשפט רמז רמזים בעובי של פיל שההתנהלות של המשטרה, כמו גם של סילמן, גבלו במה שמכונה "תפירת תיק" של ממש. המדינה כמובן לא ערערה על הזיכוי.
משום מה, כל זה מעולם לא הטריד את פטר. כפי שהוא גם לא טרח להתייחס לשחיתות שנחשפה בהתנהלותו של משה סעדה (שאותה קבע בית המשפט המחוזי בירושלים – אותו בית משפט שפטר חגג את החלטתו בעניין האישום בלקיחת שוחד נגד נתניהו), וכפי שהוא מגבה באופן מוחלט כל חשוד, נאשם ומורשע שמשתייך לקבוצה פוליטית מסוימת.
כי פטר אינו משפטן, אלא תועמלן שמשרת אדם אחד. במקביל, פטר זוכה פעם אחר פעם "להיבחר" לייצג את שרי הממשלה בבתי המשפט, תמורת שכר טירחה נאה מאוד שאנחנו משלמים, וללא מכרז (ומספק הישגים עלובים ללקוחותיו); וגם "נבחר" כדי לייצג אותנו בפני קהילות יהודיות בארה"ב, כאשר גם הפעם מדובר בהליך שהתנהל באפס שקיפות, ונחשף באקראי.
פטר מעולם לא חשב שהוא חייב תשובות למישהו על צירוף המקרים המאוד מוזר הזה. וכאמור, הוא גם לא חושב שמישהו חייב תשובות לירדן מן.
