בימים כתיקונם, ערוץ 14 משדר תעמולה פוליטית, ובתקופה האחרונה הוא מגויס כולו להפצת שנאה ושקרים בגנות מערכת המשפט. השבוע, הערוץ הצליח לרדת נמוך יותר אפילו מהסטנדרט המקצועי העלוב שלו עצמו, ושידר סדרת כתבות על "קורבנות בג"ץ".
אבל מה לגבי הערוץ עצמו?
אתם ודאי זוכרים את קמפיין ההתקרבנות של הערוץ, סמוך לפני הבחירות 2022, אז הגישה מפלגת "יש עתיד" עתירה נגד הערוץ. בניגוד לתעמולת הפייק שהודהדה עד זרא, בעתירה *לא* התבקשה סגירת הערוץ, אלא התבקשה הכרזתו כ-"גוף פעיל בבחירות", בהתאם לתקדים משפטי שמי שחתומה עליו היא מפלגת "הליכוד".
התקדים הזה נוצר בעקבות "חוק 15-V", שיזמה מפלגת הליכוד; ובעקבות הליך משפטי שהליכוד ניהלה לפני בחירות 2015 נגד תנועת "דרכנו". מי שדחה את העתירה של מפלגת "יש עתיד" – באותם ימים מפלגת השלטון ומפלגתו של ראש הממשלה יאיר לפיד – היה השופט יצחק עמית, שכיהן אז כיו"ר ועדת הבחירות.
בהחלטה, שניתנה כשבועיים בלבד לפני הבחירות, קבע עמית – מבלי שהכריע האם ערוץ 14 אכן משדר תכני תעמולה אם לאו – שהערוץ לא נכלל בהגדרות הקבועות ב-"חוק 15-V". בהתאם, העתירה נדחתה, ומפלגת יש עתיד אף חויבה בהוצאות נכבדות.
אבל את החלק הזה בסיפור, ערוץ 14 לא ממש אוהב להזכיר לצופיו.
בחלוף שבועיים, שוב נדרשו שופטי ביהמ"ש העליון – השמאלנים, המוטים, הדיקטטורים – לעניינו של ערוץ 14, הקוזאק הנגזל. יום לפני הבחירות, התכנסו שלושה שופטי בג"ץ (הנשיאה חיות, המשנה לנשיאה פוגלמן והשופטת ברק-ארז), שכידוע זוכים שלושתם ליחס הוגן וענייני מערוץ 14, ודנו בעתירה שהגיש.
ועל מה נסובה העתירה?
ובכן, הסתבר שמפלגת מרצ הודיעה לערוץ 14 שלא תאפשר לו לשדר ממטה המפלגה ביום הבחירות. ערוץ 14 טען שהחלטת מרצ אינה חוקית, וביקש סעד מבג"ץ המשוקץ.
בפתח הדברים, התעוררה שאלה נכבדה לגבי עצם הסמכות לדון בעתירה, שכן מפלגה אינה גוף שניתן לעתור נגדו לבג"ץ.
ברק-ארז, בהתפתלות משפטית מפוארת, קבעה תקדים היסטורי – ואיפשרה דיון בעתירה נגד מפלגה, במקום לשלוח את ערוץ 14 לכל הרוחות ולהגשת הליך בבית משפט אזרחי רגיל.
ברק-ארז עשתה כן משום שמצאה שמתקיימות "נסיבות מיוחדות", שעיקרן בכך שמחיקת ההליך לא תאפשר לערוץ 14 להיערך להגשת הליך אחר.
אין שום ספק, כמובן, שגם בכל מערכת נסיבות אחרת – כל סוכני "המשילות" בפיד שלכם היו מקבלים בהסכמה פלפול משפטי שכזה, ולא מדקדקים בקוצו של כל יוד סביב סטייה של בג"ץ מסדרי הדין, למען עשיית צדק.
לכן, גם במקרה הזה, הפרשנות הסופר-אקטיביסטית לא הפריעה להם.
ומה נקבע לגופו של עניין?
גם פסק הדין עצמו היה תקדימי ואקטיביסטי: ברק-ארז קבעה, פחות או יותר על סמך כלום, שסגירת מטה מפלגה בפני הערוץ מהווה "פגיעה בלתי מידתית בערוץ 14 ובצופיו", בשים לב לכך שלא מדובר על אי-שיתוף פעולה עם הערוץ, אלא במניעת כל אפשרות לסיקור.
בהתאם, העתירה התקבלה, בהסכמת חיות ופוגלמן.
כלומר, ארבעה שופטי ביהמ"ש העליון – חיות, פוגלמן, עמית וברק-ארז – שעומדים כיום, לצד נוספים, במרכזו של מסע שנאה וביזוי שמנהל ערוץ 14, דווקא ידעו לפסוק לטובתו, ונגד מפלגות שמאל-מרכז. ערב הבחירות, ללא מורא וללא משוא פנים.
וכך, ילדים, נראית מערכת משפט עצמאית ואובייקטיבית.
ערב טוב.
