טור התעמולה השבועי האחרון מאת קלמן ליבסקינד היה שיר הלל לפרק בדו"ח של ״ועדת וינגורד״, שעסק ב-״חטיפות כאיום אסטרטגי״.
ליבסקינד, שכידוע מתנגד להפסקת ״המלחמה״ ולעיסקת חטופים, ותומך בהתיישבות יהודית בעזה – נופף בפרק הזה, ושוב הרגיש נורא צודק.
אין לי כוונה להיכנס לגוף העניין, כלומר להתווכח על תבונת המסקנות באותו פרק של דו"ח הוועדה.
לצורך העניין, די אם נאמר שהמסקנה העיקרית של הוועדה ביחס לכך היתה שיש על הממשלה חובה "לעסוק בנושא זה ברמה עקרונית ולאמץ אסטרטגיה כוללת".
האם ממשלת החלומות של קלמן גיבשה אסטרטגיה כזו?
התשובה, כמובן, היא לא. אבל זה לא מעניין את קלמן.
אם הוא היה אדם רציני, ולא תועמלן שעושה צ'רי פיקינג כדי לתבל את תפיסת העולם שלו בציטוטים – הוא היה בא בטענות לממשלה, שלא טרחה לגבש אסטרטגיה לגבי כלום, בטח לא בנוגע לחטופים.
כמו בכל דבר אצל נתניהו, הכל מתנהל לפי שבשבת פוליטית.
במקום לעשות את זה, ולדרוש מהממשלה שלו לעבוד – הוא מעדיף לבוא בטענות ל-"מפגינים", "לתקשורת", ליאיר לפיד וכו׳.
אבל נניח לזה, ונעבור לעיקר.
והעיקר, לפחות מבחינתי, הוא שקלמן מתייפח על חוסר עקביות לגבי ועדות חקירה, בעוד היחס שלו למסקנות של ועדות שכאלה מלמד שהוא לא מאוד עקבי.
לפני חצי יובל שנים, בעקבות אירועי אוקטובר 2000, הוקמה פה ועדת החקירה הידועה כ-"ועדת אור".
בניגוד לועדת וינוגרד, ועדת אור היתה ועדת חקירה ממלכתית, כלומר ועדה בדרג גבוה יותר. וכמו ועדת וינגורד, גם ועדת אור פירסמה דו"ח חריף ומלא המלצות.
אלא שאת הדו"ח שלה, קלמן השליך לפח הזבל.
בטור מספטמבר 2005 – בהמשך נבין מה קרה אז – קלמן כינה את ועדת אור בתואר "ועדת אוירה", טען שהיא ועדה שאהוד ברק הביא לעולם מטעמים פוליטיים ושנועדה "לרצות את המגזר הערבי הכועס", שמסקנותיה היו ידועות מראש, שחבריה מוטים פוליטיים ומה לא.
בין לבין, קלמן הצליח לדחוף גם את ההתנתקות.
אותו טור, בשינויים קלים, מוחזר אחרי 15 שנים:
ועדת אור כונתה "ועדה פוליטית", קלמן טען שהדו"ח שלה הוא "מאמר דעה מורחב", וקבע בפסקנות ליבסקינדית אופיינית ש-"כל אדם ישר שקרא את דו"ח ועדת אור, יודה ששלושה חברים אחרים, עם דעות פוליטיות אחרות, היו מוציאים דו"ח שונה ב-180 מעלות".
אני חושב שאני לא פחות ישר מקלמן – ולמעשה, שיש מעט מאוד אנשים פחות ישרים ממנו – ודעתי, מה לעשות, שונה.
אבל דעתי לא חשובה.
החשוב לענייננו הוא שעיניכם הרואות, שקלמן ידע להתעלף מרוב התרגשות מפרק בדו"ח של ועדה אחת, ולשפוך אש וגופרית על דו"ח של ועדה אחרת, שמבחינתו היא "פוליטית".
כי מבחינת קלמן, יש אמת מוחלטת – והיא נחתה מהשמיים בין האוזניים שלו.
אם במקרה יש כמה ציטוטים מדו"ח של ועדת בדיקה ממשלתית שתואמת את הדעה הקדומה שלו, שתיכף נדבר עליה – אז הציטוטים האלה הם בבחינת ציווי מחייב. ואם ועדת חקירה ממלכתית הגיעה למסקנות שהוא לא מסכים איתן – היא פוליטית.
כך שאם מר ליבסקינד רוצה שנתייחס ברצינות לטענות שלו שחייבים, פשוט חייבים, לקבל את המסקנות של ועדת וינוגרד ולפעול לאורן (וכאמור, את המסקנות האמיתיות הממשלה שהוא בחר לא מיישמת) – שיתכבד וינסה להיות קצת יותר עקבי ביחס שלו למסקנות של ועדות חקירה בכלל, גם כאלה שהוא פחות מסמפט.
כעת, בואו ננסה להבין למה קלמן כל כך כועס על המסקנות של ועדת אור, שכאמור היתה ועדת חקירה לאירועי אוקטובר 2000.
ובכן, בניגוד לאופן שבו קלמן מתייפח על "המחאה המנומסת" נגד תוכנית ההתנתקות – אני ממש לא מתכוון לייפות את המציאות, ולנסות להשתיל לכם נרטיב שקרי לגבי אירועי העבר.
באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו היו חסרות תקדים, והאירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים ובעת ובעונה אחת.
עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים היתה גבוהה ביותר. נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים.
אמצעים אלה כללו בקבוקי תבערה, יידוי גולות מתכת בקלע במהירות גבוהה, יידוי אבנים, הבערת צמיגים, ובמקרים בודדים גם ירי של אש חיה.
יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים, ורכושם הושחת. במספר מקרים אך כפסע היה בינם לבין מוות מיד המון מתפרע, ובמקרה אחד נהרג יהודי עובר אורח.
נעשו ניסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים ולאיים עליהם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה קשות, ולעיתים אף נותקה לפרקי זמן ארוכים.
התוקפנות והאלימות אופיינו בנחישות רבה, ונמשכו פרקי זמן ארוכים.
ואיך אני יודע שכל זה ממש קרה?
ובכן, כי זה כתוב בפרק הסיכום של דו"ח ועדת אור ().
המסקנה של ליבסקינד, באינספור המילים שהוא שפך על אירועי אוקטובר 2000, היא נורא פשוטה:
קלמן לא עושה שום אבחנה, ומבחינתו ״ערביי ישראל״ כולם ״פתחו במרד אלים נגד המדינה ואזרחיה היהודים״. ״ערביי ישראל״ הם רעים ואלימים, וזהו.
כאשר ממסגרים ככה את הדברים, כלומר פשוט רואים בכ-20% מאזרחי ישראל כאילו כולם כאיש אחד יצאו "למרד אלים" – אז קל מאוד לבלוע את התוצאות המאוד עגומות שבהן "המרד" הזה הסתיים.
ובכן, למי שלא זוכר, באירועי אוקטובר 2000 נהרגו מירי המשטרה 13 בני אדם ממוצא ערבי (12 אזרחים ופלסטיני אחד).
כאמור, אין מחלוקת שאירועי אוקטובר 2000 לא היו "מחאה" או "הפגנות", ואפילו לא "הפרות סדר". הם היו שורה של אירועים אלימים, כמתואר בדו"ח ועדת אור.
ועדיין, באיזה עולם מתקבל על הדעת שאירועים כאלה יסתיימו ב-13 גופות של ערבים, שנהרגו כתוצאה מירי המשטרה?
ובכן, זה לא מתקבל על הדעת.
אלא אם כן אתם קלמן ליבסקינד. מבחינתו, זה אולי "ירי שנעשה שלא בהתאם להוראות", ואולי היה צריך להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות ולא בירי חי, ואפילו לכוון לרגל ולא לבטן.
אבל אין מה לבדוק את זה, חברים. מדובר בערבים. זה לא אהוביה סנדק, שנהרג תוך ניסיון להימלט מהמשטרה אחרי יידוי אבנים.
אלא שוועדת אור החצופה העזה לחשוב אחרת.
היא בדקה את האירועים השונים, בדגש על אותם אירועים שבהם נהרגו מתפרעים מירי משטרתי – ובחלק מהמקרים, שבהם נאספו ממצאים לפיהם הירי של המשטרה לא היה מוצדק, היא המליצה על חקירת מח"ש.
בכל זאת, 13 הרוגים בכמה ימים זה משהו מאוד מאוד חריג.
אז מח"ש פתחה בחקירה, בהתאם להמלצה. ואתם יודעים כמה כתבי אישום הוגשו נגד שוטרים, אחרי אירועים שבהם המשטרה ירתה למוות ב-13 בני אדם?
ובכן, התשובה היא אפס עגול.
בשנת 2005, כל תיקי החקירה נסגרו. 13 גופות, חלקן של אנשים שלא היתה הצדקה לירות בהם, בטח למוות – הסתיימו בלא כלום.
מטעמים ברורים, התוצאה הזו התקבלה בביקורת חריפה במגזר הערבי ובכלל. וזה גם הרקע לטור של קלמן מספטמבר 2005.
אותו קלמן, שמתבכיין כבר עשרים שנה על האופן שבו "רדפו" את המוחים נגד ההתנתקות – לא הבין מה בכלל יש לחקור הרג של 13 בני אדם. מבחינתו, עצם ההמלצה לעשות זאת היא בעצמה מופרכת.
לפני סיום, אני יודע מה אתם הולכים להגיד עכשיו:
איך אתה משווה בין "המחאה המנומסת" נגד ההתנתקות, לבין פרעות אוקטובר 2000?
ובכן, כפי שאני לא מתכוון לייפות את מה אירועי אוקטובר 2000, כך מומלץ שלא לייפות את האלימות שהיתה חלק מהמחאה נגד ההתנתקות.
בואו נשווה את מספר הנרצחים.
בכל אירועי אוקטובר 2000, אלימים ככל שהיו – נרצח אזרח יהודי אחד, בכור ז'אן.
ז'אן נהרג כתוצאה מפגיעת אבן, וקלמן טורח להזכיר אותו, בצדק גמור, בטוריו בנושא. ואכן, וכפי שקלמן כתב, מדובר ב-"קורבן של טרור ערבי, שנרצח רק משום שהוא יהודי".
אבל מה לגבי מי שהם קורבנות של טרור יהודי?
מה שקלמן לא מספר לכם אף פעם, זה שבניסיון לעצור את תוכנית ההתנתקות – בוצעו שני פיגועי טרור יהודי, בהם נרצחו שמונה בני אדם.
אירוע נוסף, שנמחק לחלוטין מהזיכרון הציבורי, הוא מסע הירי של דני טיקמן ברחובות חיפה – שיצא לנקום ולצוד ערבים, ושהסתיים בארבעה פצועים, מהם אחד באורח קשה.
נסכם:
מצד אחד, קלמן שלנו מקדש פרק של דו"ח ועדה אחת, ודורש מאיתנו, מהציבור, לאמץ אותו כתורה מסיני.
מצד שני, הוא מכפיש דו"ח של ועדה אחרת, ודורש מאותו ציבור להשליכו לזבל כי הוא "פוליטי" ו-"מוטה".
ממש במקרה, דו"ח אחד יצא מקצועי, והשני פוליטי – בול לפי הדעה הקדומה של קלמן.
בדומה, קלמן מתבכיין שוב ושוב, כבר עשרים שנה, על היחס של המשטרה ושאר הרשויות למחאה נגד ההתנתקות, שבה נרצחו שמונה בני אדם.
אבל אותו קלמן מזדעזע מעצם הרעיון שיחקרו ברצינות הרג של 13 בני אדם באירועי אוקטובר 2000, שבהם נרצח "רק" אדם אחד.
אז אנא – קצת יותר עקביות, וקצת פחות גזענות.
קישורים:
דו״ח ועדת וינוגרד – cdn.exiteme.com ↗
דו״ח ועדת אור – web.archive.org ↗
פסק הדין המלא בעניינו של דני טיקמן – supremedecisions.court.gov.il ↗
את הטורים של קלמן תמצאו לבד. לא ראיתי טעם לצרף לינקים.
ושישובו כבר החטופים️
