כפי שודאי שמעתם, לפני שבוע התפרסם פסק דין חריג של ביהמ"ש המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (קרי, משהו דומה לבג"ץ – פשוט במחוזי), שעסק בעתירה של קצין בדרגת סא"ל שהודח מצה"ל, בעקבות קביעה לפיה הוא אחראי להתאבדותו של חייל.
מאחר שלא מצאתי כאן דיון של ממש בנוגע *לעובדות* הפרשה, בשרשור המתיש הזה אנסה פשוט לתאר מה האירוע שבעקבותיו הודח הקצין, מה הוחלט בעניינו – ומה קבע ביהמ"ש המחוזי.
אין לי כל כוונה להביע עמדה, קרי להצדיק או לבקר את פסק הדין – רק לתאר את העובדות, למען טיוב השיח הציבורי סביב הפרשה.
נתחיל באירוע ההתאבדות.
סמל ניר לובטון ז"ל ("המנוח"), שירת לוחם בגבעתי. במהלך שירותו, ניסו שני רכזי מודיעין במצ"ח לגייסו כמקור, וקיימו איתו שיחה. בעקבות השיחה, נקלע המנוח למצוקה נפשית, ואף השמיע אמירות אובדניות באוזני הרכזים.
ביום 11.1.2019 נמצאה גופת המנוח כשהוא ירוי בראשו.
בעקבות ההתאבדות, נפתחה חקירה של יחק"פ (המקבילה הצבאית למח"ש). החקירה מצאה כי רכזי המודיעין חרגו מהפקודות, והוחלט להעמידם לדין (אגב, הם עתרו לבג"ץ נגד ההחלטה, והעתירה עודנה תלויה ועומדת).
בחקירת היחק"פ לא נמצא פגם בהתנהלותו של הקצין-העותר, שהיה מפקד הבסיס של רכזי המודיעין.
לאחר העמדת רכזי המודיעין לדין, נערכו תחקירים פיקודיים, בהם נבחנה התנהלות בעלי תפקידים שונים, לרבות העותר. לפי פסק הדין, גם בתחקירים הללו לא נמצא פגם בהתנהלות העותר, והתחקירים אף שיבחו את תפקודו.
ולפתע, ביום 13.5.2020, כ-16 חודשים לאחר ההתאבדות, זומן העותר לפגישה עם ראש אכ"א.
בפגישה, הבהיר ראש אכ"א לעותר כי הוא אינו מקבל את ממצאי החקירה והתחקירים, שהוא רואה בעותר אחראי לאירוע, ושבכוונתו לנקוט בצעדים פיקודיים קשים. בעקבות הפגישה, העותר פנה לייעוץ משפטי, ואז החל הליך שימוע והדחה פורמלי. השימוע עצמו התקיים בתאריך 25.5.20, ולאחריו ניתנה החלטת ראש אכ"א.
בהחלטה, קבע ראש אכ"א כי העותר כשל במילוי תפקידו, ופגע בערכי הצבא. הוחלט כי הוא יודח מכל תפקיד פיקודי במצ"ח, וכי קידומו יעוכב למשך 6 שנים. לפי האמור בהחלטה, היא אושרה ע"י הרמטכ"ל, ובהתאם ערעור שהעותר הגיש לרמטכ"ל עצמו – נדחה.
בעקבות דחיית הערעור, הוגשה העתירה לביהמ"ש המחוזי.
והנה הגענו אל פסק הדין עצמו.
בפתח הדברים, פירט ביהמ"ש המחוזי את סעיפי נוהל ההדחה הרלבנטיים, וסקר את ההלכה לפיה התערבות בתי המשפט בהחלטות מקצועיות של הרמטכ"ל תעשה רק במקרים חריגים.
אלא שהשופטת מצאה שאכן מדובר במקרה חריג, ושההחלטה שהתקבלה אינה סבירה ואינה נתמכת בתשתית ראייתית.
השופטת קבעה, שההחלטה אינה תואמת את העובדות שנקבעו בחקירה ובתחקירים, ושנדמה שמדובר במעין "סימון מטרה", במטרה למצוא אשמים בדרג בכיר יחסית, ולא "לעצור" ברכזי המודיעין.
השופטת אף קבעה שהחלטת ההדחה לא נומקה באופן מספק, ואף לא ברור מדוע היא התקבלה בבהילות, כשנה וחצי לאחר ההתאבדות.
בהמשך, השופטת מציינת שהנמקת ההחלטה – אינה יכולה לעמוד, שכן לא היו אירועים חריגים ביחידה עליה פיקד, לא היתה אווירה שלילית מיוחדת, לא נפל פגם בקיום ההנחיות ע"י העותר, וכי לא היה לעותר סיבה לחשוב שרכזי המודיעין פעלו בניגוד לפקודות. לדברי השופטת, אין בהחלטה התמודדות עם ממצאים אלה.
נוכח מסקנות אלה, ולאור קבלת טענות העותר לפיהן לא ניתן לראות בו אחראי להתאבדות רק בשל העובדה שפקודיו ביצעו עבירה – העתירה התקבלה, והחלטת ההדחה בוטלה.
טרם סיום פסק הדין, פנתה השופטת למשפחת המנוח, והדגישה כי חרף צערם וכאבם – אין מקום לתקן עוול בעוול. עד כאן. נפגש בביהמ"ש העליון?
קישור לפסק הדין המלא:
web.archive.org ↗
שיהיה יום קצת יותר רגוע, חברים.
