על ענישת קטינים ועל גזענות

אזהרת תוכן

לפני שבוע פורסם פסק דין מטלטל, שעבר כמעט לחלוטין מתחת לרדאר. התוצאה שלו היא שקטין שביצע בקטין אחר עבירות של מעשה סדום, מעשה מגונה, סחיטה באיומים והחזקת סכין – לא נשלח אפילו ליום אחד של מאסר. איך זה יתכן? ואיך לא שמעתם על זה?

נתחיל בעובדות (ושוב, אזהרת תוכן):
בין המערער (שהיה במועד הרלבנטי בן 15 ו-10 חודשים) לבין המתלונן היתה היכרות מוקדמת. המתלונן היה חייב למערער סכום כסף. במועד מסוים, המערער פגש במתלונן באקראי, דרש ממנו להתלוות אליו לחורשה סמוכה – ושם שלף סכין והורה למתלונן לחשוף את איבר מינו.

המתלונן עשה כן, והמערער איים עליו שיכרות את איבר מינו, ואף העביר עליו את הסכין – תוך שהוא מסריט את האירוע. לאחר מכן, המערער כפת את ידי המתלונן, והכריח אותו לבצע בו מעשה סדום אוראלי. בהמשך, המערער גם ביצע במתלונן מעשה מגונה. לבסוף, המתלונן שילם למערער סכום כפול מגובה החוב.

ואם לא די בכל אלה, המערער העביר את הסרטון שצילם לאדם נוסף.
המערער הורשע במעשים אלה על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה עונשית.
ביהמ"ש המחוזי גזר עליו 6 שנות מאסר, מהן נוכתה שנה שבה שהה במעון נעול – כך שבסופו של דבר הושתו עליו 5 שנות מאסר, לריצוי מאחורי סורג ובריח.

המערער הגיש ערעור לביהמ"ש העליון, שכאמור הכריע בו לפני שבוע.  
את חוות הדעת המובילה כתב השופט אלרון, שדחה את הערעור. בתמצית, אלרון הסכים שהמערער עבר דרך שיקומית מרשימה – אך חומרת העבירה, הפגיעה במתלונן ומדיניות הענישה מחייבים את דחיית הערעור.   אבל אלרון נותר לבסוף בעמדת מיעוט.

השופטת הבאה היתה רונן, שפתחה בהצגת תכליות הענישה השונות, ובהדגשת ההבדל המרכזי בין ענישת בגירים לבין ענישת קטינים: בעוד בענישת בגירים השיקול המרכזי הוא הגמול, קרי הענשת העבריין בהתאם לחומרת מעשיו – בענישת קטינים השיקול המרכזי הוא השיקום, ואילו שאר עקרונות הענישה הם משניים.

ביחס למערער, רונן מצאה כי קיימים מספר נתונים אשר תומכים בהפחתת עונשו:
גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה (פחות מ-16 שנים); היעדר הסתבכויות נוספות בפלילים; ומסלול שיקומי מרשים, לרבות בפרק הזמן שבין ההליך בביהמ"ש המחוזי לבין מועד שמיעת הערעור.   בנוסף, רונן בחנה פסקי דין דומים מהעבר.

בפסק דין מ-2019 קיבל ביהמ"ש העליון ערעור של קטין שהיה בן 15-16 בזמן ביצוע העבירות, אשר ביצע עבירות מין קשות בשני בני משפחתו, האחד בן 3 והשנייה כבת 6. העונש הופחת מ-15 חודשי מאסר בפועל לשהייה במעון סגור. בפסק דין מ-2021 התברר עניינו של קטין שהיה כבן 15.5, ונדון לשנתיים מאסר.

הקטין ביצע מעשה סדום ומעשה מגונה, וגם הפעם ביהמ"ש העליון ביטל את המאסר, והסתפק בשהייה במעון נעול. בפסק דין מ-2022 נדון עניינו של קטין, שהיה כבן 13.5-15.5, שיחד עם שותף ביצע במשך שנתיים עבירות מין ב-4 קטינים. הושת עליו עונש של 10 חודשי מאסר, שהופחת ל-9 חודשים בעבודות שירות.

אשר על כן, בשורה התחתונה רונן קיבלה את הערעור, ביטלה את עונש המאסר, והמירה אותו בשהייה במעון נעול, לצד עונשים נלווים.
השופט השלישי, והמכריע, היה כשר.
גם כשר התייחס לשיקולי הענישה השונים, אך במרכז פסק הדין שלו – מדיניות הענישה, כלומר התוצאה הסופית של פסקי דין דומים מהעבר. כשר השלים את התמונה לגבי פסק הדין האחרון שהזכירה רונן, משנת 2022, וסיפר לנו שהשותף לעבירות היה קטין כבן 15-17 שנים, ושארבעת הקורבנות היו בני 8-14 שנים. הושתו עליו 20 חודשי מאסר בפועל. פסק דין נוסף מ-2022 דן בקטין כבן 15 שהורשע בשבעה אישומים מחרידים, חלקם של אונס קבוצתי.

כשר קבע כי מדובר במעשים חמורים בהרבה מאשר פסק הדין הקודם, ועל המערער שם הושתו עליו 4 שנות מאסר, וערעורו נדחה. פסק דין מ-2015 דן בעניינם של 5 קטינים, שביצעו את העבירות בגילאים 13-15, ושהורשעו במעשי אינוס ומעשי סדום רבים, *לאורך שבוע שלם*, בקטינה בת 12.5 הסובלת מלקויות שונות.

העונשים נעו בין 22 חודשי מאסר לבין מעון נעול, ובערעור כולם הופחתו במספר חודשים.
לפי כשר, שורת פסקי הדין הללו מלמדת שעונשו של המערער בענייננו חורג משמעותית לחומרא ממדיניות הענישה המקובלת. כשר לא התעצל – ונדרש גם לשני פסקי הדין שאותם ציין השופט אלרון כתומכים בדחיית הערעור.

בפסק הדין מ-2019 התברר עניינו של קטין כבן 16, שביצע שני מעשי סדום בקטין בן פחות מ-10 שנים, לאחר שקשר את ידיו. הנאשם כפר באישומים נגדו, ניהל את משפטו עד תום וסירב לכל הליך שיקומי.
הושתו עליו 6 שנות מאסר, שהופחתו בערעור ל-5 שנים – וכשר קבע שמדובר במקרה חמור בהרבה מאשר ענייננו.

פסק הדין מ-2017 דן במערער בן 17 ו-11 חודשים, ממש על סף הבגירות, שאיים בקרש על ילד בן 13.5, וביצע בו מעשה סדום וניסיון מעשה סדום אלימים. לאותו מערער היה עבר פלילי, ואף מאסר על תנאי בר הפעלה (כלומר לא מדובר בעבירות מין ראשונות שביצע). שירות המבחן אף מצא שהמערער "לא בר שיקום".

על אותו מערער הושתו 4.5 שנות מאסר, וערעורו נדחה.
וגם הפעם, כשר קבע שמדובר בנסיבות חמורות בהרבה מאשר ענייננו, הן בהיבט חומרת העבירות, הן מבחינת גילו של העבריין, ובעיקר מבחינת סיכויי השיקום. לכן, כשר קבע שאין פסקי דין דומים לענייננו אשר יכולים לתמוך בעונש של חמש שנות מאסר.

בשורה התחתונה, כשר הצטרף לרונן בקבלת הערעור – ובביטול עונש המאסר והמרתו בשהייה במעון נעול.
ועד כאן פסק הדין. מכאן ואילך, פרשנות.
עיניכם הרואות, שמדובר בפסק דין שיש לו את כל "הנתונים" כדי להפוך לשיחת היום – במיוחד לאור האווירה הרעילה בישראל, הרוויה בשנאה כלפי מערכת המשפט.

לכאורה, היינו מצפים שהתקשורת והרשתות החברתיות, או לפחות גורמים מסוימים מתוכן, ישאלו "בזעזוע":
איך יתכן שקטין כבן 16 יבצע עבירות קשות בקטין אחר, יגזר עליו עונש של 5 שנות מאסר "בלבד" – ובסופו של דבר עונש זה יבוטל כליל, ויומר בשהייה במעון נעול (שהתנאים בו שונים מאוד מאשר כלא)??

כביכול, כל מיני תועמלני "רפורמה" היו אמורים לעוט על פסק הדין כמוצאי שלל רב, ולהקציף מלוא הפה.
הרי עבירות מין הן המקרה הקלאסי כדי לעשות סיבוב תרעלה על גבה של מערכת המשפט.
דוגמאות לכך לא חסרות: החל מהעליהום על מחמוד קטוסה שאנס ילדה בת 7, וכלה בשופט כבוב ששחרר אנס מסוכן.

המשותף לשני המקרים הללו – הוא שהם בכלל לא קרו; לימים, הסתבר שקטוסה חף מפשע – והוא שוחרר ממעצר וכתב האישום נגדו בוטל; והשופט כבוב לא שחרר שום אנס, שמאז ועד היום נמצא במעצר מאחורי סורג ובריח. אבל היה מקרה שקרה באמת: העונש "המחפיר" שהושת על "הנאשם הבדואי" שאנס ילדה כבת 10 בדרום.

זוכרים?
בנובמבר 2022 ישראל רעשה, געשה ובעיקר קצפה מהפה בשל גזר דין שבו הושתו 5 שנות מאסר על קטין ממוצא בדואי, שהיה כבן 17.5 במועד ביצוע העבירה, שהורשע על פי הודאתו בכך שפרץ לבית במושב בדרום, וביצע ניסיון מעשה סדום בדרך של ניסיון להחדיר את אצבעו לפי הטבעת של קטינה כבת 10.

לא היה שופר שלא זעק. לא היה סוכן "משילות" שלא צווח. לא היה תועמלן שלא ניסה לנכס את האירוע כדי לשפוך אש וגופרית על מערכת המשפט. אבל כעת, נסו לעצור ולהיזכר בפרטי פסק הדין שבענייננו, ובעיקר בשורה הארוכה של פסקי הדין שנסקרו לעיל. האם באמת מדובר בעונש מגוחך, או דווקא בעונש חמור?

גם במקרים קשים יותר מאשר המעשים שביצע אותו קטין בדואי – העונש לא היה חמור יותר, ובמקרים רבים הוא אפילו היה קל בהרבה. למשל, הקטין בענייננו ביצע מעשים חמורים פי כמה, ובסופו של דבר הוא לא ירצה אפילו יום מאסר אחד. נכון, הבדואי גדול ממנו בשנה וחצי – אבל זה לא יכול להסביר פער כזה.

אז מה בעצם קורה פה?
איך נסביר את זה שהארץ סערה בגלל גזר דין *חמור* יחסית של 5 שנות מאסר על קטין בדואי (שבאופן מסולף לחלוטין מתואר כעונש קל ועלוב) – אבל כמעט אף אחד מכם לא שמע על כל פסקי הדין האחרים, לרבות על פסק הדין שבענייננו, בו בוטל כליל עונש המאסר שהושת על קטין אחר?

זוכרים את קטוסה ואת הנאשם שכבוב דן בעניינו?
מה שמשותף גם להם, וגם לקטין הבדואי – הוא שכולם ממוצא ערבי, וכולם הואשמו בפגיעה מינית ביהודיה.
המסקנה הבלתי נמנעת היא שלכל מי שצווחו במקרים הללו – לא באמת אכפת מעבירות מין או מהענישה בגינן. אלא אם מדובר בערבי שפגע ביהודיה.

ערב טוב.

קישור לפסק הדין המלא:
supremedecisions.court.gov.il ↗

עדכון: לא רק כשמדובר בערבי שפגע ביהודיה. גם כשמדובר במסתנן. טל״ח.