היום הגישה היועמ"ש תגובה חסרת תקדים לבג"ץ, שבה טענה כי הממשלה מפרה פסק דין של בג"ץ – ולמעשה התנהלותה מלמדת שאין בכוונתה לציית לפסק הדין.
לרגל המאורע החגיגי, בואו נסביר רגע במה בכלל מדובר – וגם ננסה להבין לאן הכל הולך ומתכנס.
וזה לא יהיה שרשור נעים.
כביכול, הסיפור מתחיל לפני 45 ימים, אז יצא פסק דין יוצא דופן בחריפותו, שאותו כתב סולברג, בהסכמתם של ברק-ארז, מינץ, וילנר וגרוסקופף. בקיצור, מדובר בהרכב שופטים מורחב, עם רוב שנחשב "שמרני". בלי הנשיא עמית, בלי השופטת רונן, בלי תירוצים ובלי קשקושים.
פסק הדין עסק בהשתמטות החרדים.
בשורה התחתונה והאופרטיבית, חמשת שופטי בג"ץ קבעו פה אחד כי "על הממשלה לגבש, בתוך 45 ימים, מדיניות אפקטיבית" של צעדי אכיפה כלכליים כלפי המשתמטים מחובת הגיוס.
השופטים הדגישו כי "אין הצדקה להמשיך ולהתמהמה; עת לעשות".
ומה לדעתכם הממשלה עשתה במשך 45 הימים שנקצבו בפסק הדין?
ניחשתם נכון – הממשלה לא עשתה כלום.
ולמעשה, התמונה היא אפילו גרועה יותר, משום שהממשלה התעלמה מאזהרות מפורשות של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה לפיה היא מפרה את פסק הדין, אפילו לא ניסתה לעשות קולות של ישראבלוף כאילו היא מתכוונת לציית לו – והיו שרים שקראו מפורשות להפר אותו.
לכן, וכאמור בפתח השרשור, ליועמ"ש לא נותרה ברירה אלא לכתוב את זה בתגובה לבג"ץ. את התגובה של מזכיר הממשלה, שכולה התבכיינות ולרלרלת בלתי עניינית – אחסוך מכם.
אבל לפני שנבין עד כמה המצב הזה חמור ובעייתי, נחזור רגע לאחור, ולכך שבעצם הסיפור לא התחיל לפני 45 ימים, אלא ביולי 2023.
החל מחודש זה – אין שום חוק שמסדיר את המסלול הידוע כ-"תורתם אומנותם". המשמעות הפשוטה של הדברים היא שאין שום דרך חוקית לאפשר את ההשתמטות החרדית מגיוס, ובטח שאין דרך להמשיך ולהעביר תקציבים ממשלתיים למשתמטים.
חרדי שלא מתגייס הוא מפר חוק, ובטח שאין לו שום זכות לקבל קצבאות.
אלא שהממשלה הנוכחית, שמדברת גבוהה-גבוהה על חשיבות שלטון החוק ביחס למגזרים מסוימים, וששלחה אותנו למלחמת נצח – לא עשתה עם זה כלום.
ולא זו בלבד שהממשלה לא עשתה עם זה כלום, היא גם שיתפה פעולה עם הפרת החוק הנרחבת והסדרתית, ובעצם סייעה לעבריינים להמשיך ולבצע עבירות על החוק.
אף על פי שמדובר במצב בלתי נסבל, בג"ץ היה הכי סבלני שאפשר, ורק בתאריך 25.11.2025 כלו כל הקיצין – ויצא פסק הדין שעל אודותיו דיברנו לעיל, ובו השופטים הבהירו לממשלה שנמאס להם.
אי אפשר יותר להשלים עם מצב שבו ממשלת ישראל, בכבודה ובעצמה, מפרה את החוק ומעודדת אחרים להפר אותו.
במילים אחרות, העבריינות מצד הממשלה לא החלה לפני 45 ימים, אלא לפני שנתיים וחצי. מאז ועד עצם היום הזה הממשלה עסוקה במריחת זמן, שקרים, מסמוס, עיכוב וישראבלוף.
אה, והיא עוד מעזה לבוא בטענות לבג"ץ וליועמ"ש שאומרים לה דבר פשוט: תקיימי את החוק, תאכפי את החוק, ואל תעודדי הפרת חוק.
על רקע זה, יצאה היועמ"ש באזהרה שאין חמורה ממנה:
ההתנהלות של הממשלה ושל העומד בראש "מהווים פגיעה בשלטון החוק, ועולים כדי התרסה מול החובה לקיים צו שיפוטי. התנהלות זו מהווה סכנה של ממש לקיומו של המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל, ובכך זה לעקרון שלטון החוק ולעקרון הפרדת הרשויות".
אי אפשר להפריז בחומרת הדברים. בתרגום לעברית שימושית, היועמ"ש הודיעה לבג"ץ שאנו ניצבים על סף התהום.
אנו נמצאים במצב שבו הממשלה, וכמוה גם הקואליציה, בעצם מודיעות – גם בהתנהלות באמצעות מעשיהן, וגם באמירות מפורשות של חברים בהן – שהן לא מתכוונות לציית לפסקי דין שאינם לרוחן.
זה כמובן לא קורה במקרה.
זה קורה כי לקואליציה, לממשלה ובעיקר לראש הממשלה – יותר חשוב לשרוד מאשר לשמור על ציביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
לכן, הן מרשות לעצמן להשתין בקשת על פסק דין של חמישה שופטים, שכאמור אינם בדיוק הסמן "השמאלי" של החברה בישראל – ולעזאזל שלטון החוק והמדינה.
כעת, הכדור אצל שופטי בג"ץ.
סביר להניח, שלפחות כרגע השופטים יעדיפו שלא ללבות את האש, וייתנו לממשלה עוד קצת זמן – וכמובן יחייבו אותנו בהוצאות.
אבל הסיבוב הבא – בוא יבוא. זה נראה שהעימות הוא בלתי נמנע, ושמשמעותו היא משבר חוקתי אול-אין. לפחות אחריו נדע האם ישראל נותרה דמוקרטית.
קישור לפסק הדין המלא:
supremedecisions.court.gov.il ↗
את עמדת היועמ״ש המלאה אפשר למצוא כאן:
עדכון:
כצפוי, בג״ץ נתן לממשלה עוד זמן, והורה לה להגיש הודעת עדכון עד יום 20.1.2026.
אלא שניתן להניח שאלא אם כן יתרחש נס – הממשלה הנוכחית לא תגבש צעדי אכיפה כלכליים נגד המשתמטים, ותעדיף לפורר את שלטון החוק מאשר לסכן את שרידותה. כך שהפיצוץ עדיין נראה בלתי נמנע.
