ביום חמישי, 12.2.2026, פורסמה החלטתו של השופט סולברג, שמכהן גם כיו״ר ועדת הבחירות המרכזית, בעתירה שהגישה מפלגת ״בנט 2026״ נגד ״הליכוד״, שבמרכזה פירסום תמונת פייק.
בואו נבין מה הסיפור, מה נפסק – ובעיקר, למה הפעם העניין המשפטי הוא ממש לא הדבר החשוב.
הסיפור מתחיל ביום 22.1.2026, אז פורסמה תמונה של ראשי המפלגות הערביות, כשהם מניפים במשותף את ידיהם, ומכריזים על כוונה להתמודד בבחירות הצפויות ברשימה משותפת.
מדובר כמובן באירוע פוליטי משמעותי, וככזה הוא זכה לתגובות מצד הגורמים השונים בזירה – לרבות מצד מפלגת ״הליכוד״.
כחלק מהתגובה, בליכוד פירסמו ציוץ שכלל תמונת פייק – שמן הסתם הוכנה באמצעות תוכנת AI – אשר ״שילבה״ בתמונה המקורית את נפתלי בנט ואת יאיר לפיד, כאילו היו נוכחים באירוע.
נגד הפירסום הזה הוגשה העתירה ליו״ר ועדת הבחירות המרכזית, שהוא הגורם שמוסמך להכריע בטענות בנוגע לתעמולה אסורה.
למי שלא מכיר נספר – מבלי להיכנס לפרטים מייגעים – שבישראל יש חוק ייעודי, הוא ״חוק הבחירות (דרכי תעמולה)״, שמסדיר מה מותר ומה אסור בנושא.
וכאשר יש טענות בנוגע להפרת החוק – הגורם שאליו פונים אינו בית המשפט, אלא יו״ר ועדת הבחירות המרכזית, שהוא שופט בית המשפט העליון (כיום סולברג).
וביום חמישי סולברג הכריע בעתירה – והנה הגענו אל ההחלטה.
לאחר סקירת העובדות, סולברג הפנה לסעיף 13 לחוק דרכי תעמולה, שקובע איסור על ״הפרעה בלתי הוגנת״.
לפי סולברג, אין די בכך שפירסום תעמולתי יהיה שקרי כדי שייחשב ל-״הפרעה בלתי הוגנת״, וככזה לתעמולה אסורה.
וכל כך למה?
כי ברור שתעמולה אינה דיווח הוגן ומדויק, אלא פירסומים שנועדו להלל מפלגה מסוימת ולהכפיש את המתחרות בה.
הגבול, כך קבע סולברג – כמובן על סמך תקדימי עבר – הוא כאשר יש ״ודאות קרובה״ שפירסום מסוים יטעה את מי שנחשף לפירסום במובן ״הצורני״ של הדברים.
בואו נתרגם ממשפטית לעברית:
יו״ר ועדת הבחירות לא יתעסק בשאלה האם פירסום מסוים הוא אמת או שקר.
למשל, גם אם ״הליכוד״ יטען שבזמן כהונת הממשלה הנוכחית נרצחו מעט מאוד ישראלים כתוצאה ממתקפות טרור – טענה שהיא כמובן שקר מוחלט – אין למשפט מה לעשות עם פירסום כזה. זה יתברר בזירה הפוליטית והציבורית, לא המשפטית.
אבל, אם מדובר בפירסום שמטעה ברמה ״הצורנית״, למשל כזה שטוען – לצורך הדוגמה – שש״ס ויהדות התורה רצות ברשימה משותפת, בעוד בפועל הן רצות ברשימות נפרדות; ואם אפשר לקבוע שקרוב לוודאי שפירסום כזה אכן יטעה את הציבור – או אז מדובר כבר ב-״הפרעה בלתי הוגנת״, ובהתאם בתעמולה אסורה משפטית.
וזה בדיוק מה שקבע סולברג בענייננו:
לדבריו, הפירסום של ״הליכוד״ מטעה ברמה הצורנית, משום שהוא קושר בין בנט ולפיד לבין המפלגות הערביות, בעוד בפועל יש הפרדה ביניהם.
בנוסף, הפירסום נחזה כאמיתי, משום שלא התווספה אליו שום הבהרה לפיה מדובר בעיבוד של תמונה, ולא בתמונה אותנטית.
לפי סולברג, יתכן שאם ״הליכוד״ היו מציינים באופן ברור שלא מדובר בתמונה אותנטית – לא היתה מתגבשת ״ודאות קרובה להטעייה״.
במקרה כזה, הצופה בתמונה היה מבין שמדובר בניסיון להעביר ״אזהרה״ בדבר אפשרות לשיתוף פעולה עתידי בין המפלגות – אך לא שהן קשורות זו בזו במובן ״הצורני״ של הדברים.
מכל מקום, מאחר שמדובר בפירסום רשמי מטעם ״הליכוד״, ומאחר שלא נוספה לו הבהרה שהתמונה אינה אותנטית – העתירה התקבלה, וניתן צו אשר מורה על הסרת הפירסום.
ועד כאן תמצית הדברים שנקבעו בהחלטתו של סולברג.
מכאן, הפרשנות שלי – אלא שהפעם, זו ממש לא פרשנות משפטית, והיא גם לא מכוונת לכולם.
הפעם, אני מבקש לפנות אל ״המחנה שלי״, כלומר אל מי שמתנגדים לממשלה הנוכחית. מי שתומכים בה – מוזמנים לדלג על המשך השרשור.
לכאורה, ההחלטה של סולברג היא ״ניצחון״ משפטי, אשר מדגים שניתן להילחם בתעמולת הכזב הביביסטית באמצעות פנייה לערכאות משפטיות, במקרה זה לוועדת הבחירות המרכזית.
לדעתי, מסקנה כזו היא שגויה בתכלית, מכמה סיבות:
ראשית, המקרה הנוכחי היה קל, משום ש-״הליכוד״ פירסמו את התמונה מטעם המפלגה, ולכן אפשר לתת צו שמכוון נגדה.
אלא שניתן להניח שבפעם הבאה התועמלנים מטעם נתניהו יפעלו בדרך *קצת* יותר ״מתוחכמת״ – ודי ב-״קצת״ הזה כדי להביא לתוצאה שונה.
החוק בישראל הוא ארכאי, ומכוון לימים שבהם התעמולה היתה מטעם המפלגות עצמן, ונעשתה בעיתונים, בתקשורת האלקטרונית של רשות השידור ובכרזות בכיכר העיר.
העולם הזה כבר מזמן לא קיים, ולמשפט לוקח הרבה זמן לתת מענה לשינויים המהירים שמתרחשים במציאות, בדגש על שינויים טכנולוגיים.
למשל, די בכך שהפייק הבא לא יופץ באמצעות היוזר הרשמי של ״הליכוד״ – אלא על ידי איזה יאיר נתניהו, ואז יהודהד באמצעות צבא השופרות, שופרות-המשנה והבוטים של מכונת התעמולה הביביסטית.
במקרה כזה, לך תוכיח שמי שעומד מאחורי הכל זו מפלגת הליכוד. ובלי הוכחה כזו, ידיו של המשפט די כבולות.
שנית, בענייננו בנט לקח את הזמן והגיש את העתירה בשיהוי. אבל, בואו נניח שהוא היה עותר מיד.
גם תחת ההנחה הזו, קבועי הזמן שבהם עולם המשפט מגיב הם פשוט לא רלבנטיים.
עד שסולברג יתחבר לאינטרנט – הפייק כבר ירוץ שבע פעמים מסביב לגלובוס, והמסר הוטמע. זה כמו לכבות שוב שריפה שכבר כובתה.
כלומר, הציפייה שבמערכת הבחירות הקרובה, שבה הספינים ירוצו בקצב מסחרר, אפשר יהיה להילחם בהם באמצעות הגשת עתירות משפטיות ולקבל סעד בקבועי זמן רלבנטיים – היא ציפייה נאיבית להחריד.
עד שמישהו יתעורר בוועדת הבחירות, ועד שהצו יחתם – הספין כבר יעשה את האפקט שלו, ולצו לא תהיה משמעות.
שלישית, וכאן העיקר (והדברים כמובן קשורים לשתי ההערות הקודמות) – הפעם אנו מתמודדים מול מחנה פוליטי שהחוק בכלל לא מעניין אותו.
גם אם תניחו את כל ההנחות הכי מיטיבות, למשל שסולברג יבין שגם הפייק הבא הוא מטעם הליכוד, והוא יחתום על הצו הבא במהירות מסחררת – זה ממש לא ישנה כלום.
במערכת הבחירות הקרובה – אין שום טעם להניח שנתניהו מתכוון לשחק לפי הכללים. להיפך, הוא מתכוון לעשות כל מה שהוא יכול כדי לנצח, והדבר האחרון שמעניין אותו זה מה יש למערכת המשפט לומר בנושא.
לא יהיה שום קו אדום לגבי מה מותר ומה אסור לטעון, וברגעים המכריעים הוא גם לא יהסס להפר צווים.
לנתניהו אין שום מעצורים, ומבחינתו אין דבר שאסור לו לעשות כדי למנוע פרידה מתפקיד ראש הממשלה.
לפרסם פייק ולצפצף על סולברג? זה כלום ושום דבר לעומת מה שיקרה פה במערכת הבחירות, שבה רודן בהתהוות נלחם על שרידותו בשלטון.
אז יהיו הרבה מאוד זירות שבהן תתנהל המלחמה הזו, שנקראת הבחירות.
בכל הנוגע בזירת האמת והשקר, הרי שבמערכה הזו יהיה מחנה פוליטי שיפגיז בשקרים מטונפים וחסרי גבולות בכמויות ובקצבים שכמותם לא הכרנו – ומחנה שני שפשוט לא מסוגל להקים מפעל שקר כזה, ושאנשיו מורגלים לומר אמת.
מכונה של תעמולת כזב – כבר לא תהיה לנו. כך שמה שנותר לנו זה להיאבק על האמת.
את המאבק הזה *אי אפשר* יהיה לנהל בזירה המשפטית, מהסיבות שלגביהן הרחבנו. אין מנוס אלא לנהל אותו בזירה הציבורית.
החדשות הטובות הזה שכיום יש לא מעט גופים ואנשים טובים שיודעים להילחם בפייק, להגיב בקבועי זמן קצרים – ואפילו לעשות את זה בצורה טובה מאוד.
רוצים דוגמה? בבקשה:
הדוגמה הטובה ביותר לדעתי היא הספין על ״מיליארד דולר מממשל ביידן לארגוני המחאה״.
הספין הזה נרקח היטב על ידי מכונת התעמולה הביביסטית, שנערכה וניסתה לפמפם אותו על ידי התותחים הכי כבדים שלה, כולל נתניהו עצמו – בליווי עמית סגל ושאר השופרות המוכרים ואהובים.
ומיד באה התגובה שכנגד.
גופים ואנשים שונים הזדרזו והפריכו את הפייק. ריכוז מאמץ תעמולתי של המכונה ירד לטימיון בזכות ריכוז מאמץ של סוכני האמת.
וזה בדיוק מה שמצפה לנו במערכת הבחירות, ובדיוק האופן שבו אפשר להילחם בנהרות הפייק והרעל שמכונת התעמולה מתכננת להזרים פה ממפעלי הביוב האדירים שהיא הקימה.
ומה *אתם* יכולים לעשות?
אתם יכולים לעזור ולהדהד את המסרים של מי שנלחמים בשקר – כמו בודקים, פייק ריפורטר, רויטל סלומון, ועוד רבים וטובים (אולי אפילו אותי) – וכך להגדיל את הסיכוי שנצליח להדוף עוד ספין ועוד שקר.
זה הולך להיות מטונף, וקשה, ומתיש ומייגע. אבל אין לנו ברירה אלא לנצח.
את ההחלטה המלאה תמצאו פה:
