היום פירסם בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא סובל) את גזר דינו של רונאל פישר, הנאשם המרכזי בפרשה הנושאת את שמו – לאחר יותר מעשור של הליך פלילי בלתי נגמר.
מי שיתעמק בגזר הדין, ימצא בו תיאור מבהיל, כמעט בלתי נתפס, של האופן שבו התנהל פרקליט בכיר בשם משה סעדה.
מאחר שבמרכזה של פרשת רונאל פישר ניצבת, כזכור, מערכת יחסים מושחתת בין פישר לבין קצין משטרה בשל ערן מלכה – התיק לא נחקר על ידי המשטרה, אלא על ידי המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה.
מח"ש היתה גם זו שניהלה את התיק בבית המשפט בשלוש השנים הראשונות שלאחר הגשת כתב האישום.
בימים שבהם פרשת פישר "התפוצצה" ונחקרה – סעדה היה סגן מנהל מח"ש, ובפועל היה הגורם הבכיר בה, בשל מחלתו של אורי כרמל. מכל מקום, סעדה היה הגורם הבכיר אשר קיבל את ההחלטות החשובות בתיק.
ומגזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים עולה תמונה קשה ביותר בנוגע לאופן התנהלותו של סעדה.
כבר בפתח גזר הדין, סובל ציין כי החקירה היתה "רבת כשלים, מחדלים וליקויים על ידי מח"ש, תוך הימנעות מתיעוד פעולות חקירה מרכזיות, מהן הנוגעות לגיוס עדי מדינה, חומר מהותי שנאסף נעלם, עדים נחקרו באופן פסול ועוד".
הכשלים ממש לא הסתיימו בשלב החקירה, שאותה ניהל מיודענו דובי שרצר.
גם בשלב שבו מח"ש ניהלה את התיק בבית המשפט – היא, שזה בעצם סעדה, הסתירה חומרים מהנאשמים ומבית המשפט, הטעתה את בית המשפט והערימה קשיים על בירור התיק.
התוצאה היתה שלא נותרה ברירה, ובאופן חסר תקדים פרקליט המדינה "הוציא" את התיק ממח"ש – והעביר אותו לפרקליטות מחוז ירושלים.
הדוגמה הבולטת ביותר להתנהלות המטורפת של סעדה שנחשפה היום היא ההחלטה הכי דרמטית שהתקבלה בתיק – החלטתו של סעדה לכרות הסכם עד מדינה עם ערן מלכה.
לא צריך להיות משפטן כדי להבין שכאשר "בורג מרכזי" בפרשה כמו מלכה מסכים להעיד נגד חבריו – מדובר בעדות בעלת משמעות ראייתית עצומה.
המצג שסעדה יצר – ובכך הטעה את כל מי שייצג את המדינה בהליך – היה שהמשא ומתן עם מלכה לגבי הפיכתו לעד מדינה החל רק בשלב שלאחר הגשת כתב האישום בפרשה.
כלומר, יש הבדל ברור בערך הראייתי בין כל מה שמלכה אמר בזמן שהיה חשוד "רגיל" – לבין המידע המפליל שהוא הוסיף לאחר שהפך לעד מדינה.
סעדה חזר במשך שנים על הטענה לפיה עד הגשת כתב האישום – לא הובטח למלכה דבר וחצי דבר, וכמובן שלא ניתנה לו שום טובת הנאה. כל מה שהוא אמר – הוא אמר מרצונו, כמו כל חשוד.
ואז, לאט לאט, התגלתה התרמית. תחילה הסתבר, שכבר בראשית הדרך מח"ש קיבלה צווים שמאפשרים לה לחלט כסף ורכוש של מלכה.
וכמו נגד מלכה, מח"ש קיבלה צווים גם נגד שאר המעורבים בפרשה – ומימשה אותם. אבל את הצווים נגד מלכה – היא לא מימשה. במלכה, היא לא נגעה.
זה העלה סימני שאלה רבים, אבל דובי שרצר, שהעיד בבית המשפט, הכחיש מכל וכל שהדבר נעשה באופן מכוון. זה איזשהו צירוף מקרים מטורף, שאין לו הסבר.
רק בשנת 2023 התברר שבשנת 2015 היתה ישיבה בפרקליטות מיסוי וכלכלה, בה נכחו אנשי מח"ש, שאמרו במפורש שבכוונה "לא נוגעים בערן מלכה". כלומר, מלכה החל לקבל טובות הנאה, ולא נהגו כמו אל חשוד רגיל – בשלב הרבה יותר מוקדם מהמועד שסעדה הצהיר עליו.
ושימו לב להערה שסובל צירף לעניין הזה.
הוא אמר שהראיה הזו התגלתה בשל "הממשקים בין מח"ש לבין גורמים אחרים בפרקליטות".
בתרגום ממשפטית לעברית, סובל אמר שפרקליטות מיסוי וכלכלה, זו שמואשמת ומוכפשת על ידי מכונת התעמולה – היא זו שחשפה את האמת, גם אם היא לא נעימה לפרקליטות, ושאותה סעדה ניסה להסתיר.
אבל זה עוד כלום.
עם התקדמות המשפט, נחשפו ראיות חד-משמעיות שמלמדות על כך שסעדה הוליך שולל את נציגי הפרקליטות בבית המשפט, את הנאשמים וגם את בית המשפט עצמו – ו-"נעשה ניסיון פסול" להסתיר ראיות ועובדות לפיהן לא זו בלבד שמלכה הפך לעד מדינה הרבה לפני כתב האישום, אלא שנעשה איתו מעין "הסכם חיסיון".
המשמעות של זה היא אדירה:
לא רק שכל מה שמלכה אמר, גם כאשר היה כביכול "חשוד רגיל", נאמר בתמורה לטובות הנאה שקיבל כעד מדינה, ולכן ערכן הראייתי פחות בהרבה – אלא שסעדה הסכים שהדברים שמלכה אומר לחוקרים יהיו חסויים, במובן זה שאי אפשר יהיה להשתמש בהם נגדו.
את כל זה סעדה הסתיר.
במקום זאת, סעדה חזר וטען שכל מה שמלכה אמר עד למועד שבו נכרת איתו הסכם עד המדינה "הרשמי", מאורע שהתרחש כאמור רק לאחר הגשת כתב האישום – הוא מסר מרצונו ובלי כל תמורה.
בפועל, כל מה שמלכה מסר כבר נעשה בהיותו עד מדינה לכל דבר, ואפילו כזה שהובטח לו שלא יעשה שימוש בדבריו כנגדו.
ואיך התרמית התגלתה?
בשנת 2023, לגמרי במקרה, התגלה מזכר עלום, שנכתב בכתב ידו של סעדה, וממנו עולה באופן ברור ומפורש שעוד לפני הגשת כתב האישום היה משא ומתן עם ערן מלכה, שאף כלל את הפיכתו של מלכה למעין מקור מודיעיני, בניגוד לכל הכללים – ובניגוד לעדות שקר של סעדה בבית המשפט.
בחלוף כמה שבועות, סעדה יצר קשר עם הפרקליטות – בזמן שהוא היה בחקירה נגדית – וסיפר כי "מצא בביתו" מסמך, שאותו לדבריו "הדפיס ושמר ליום סגריר", דהיינו כחומר מכפיש נגד שי ניצן ומנדלבליט.
מילא שסעדה פעל כך – מסתבר שהוא הסתיר מכולם את המסמך הזה, שמלמד על כך שמלכה היה מקור מודיעיני.
בכך, קבע סובל, סעדה פגע פגיעה קשה ביכולת של הנאשמים להגן על עצמם.
מעבר לכך, הוא ממש הכשיל את הפרקליטים שהופיעו בבית המשפט, ואת בית המשפט עצמו, בכך שיצר מצג שווא שקרי כאילו הדברים שמלכה אמר בחקירותיו כחשוד – נאמרו מרצונו הטוב, ולא בתמורה לטובות ההנאה שקיבל כעד מדינה.
אבל תאמינו או לא – זה ממש לא הכל.
בהמשך גזר הדין, סובל פירט שורה ארוכה של חומרי חקירה שמח"ש – ושוב, מח"ש מבחינה זו זה בעצם סעדה ושרצר – הסתירה מההגנה ומבית המשפט.
מדובר במסמכים שהיו בידי מח"ש לכל אורך הדרך. הם התגלו בשלב כל כך מאוחר, שהפגיעה בזכויות הנאשמים היתה בלתי הפיכה.
לסובל לא נותרה ברירה אלא לקבוע שלאט לאט הוא הבין שאי אפשר לסמוך על ההצהרות של מח"ש.
למשל, את העובדה שסעדה הסתיר את העובדה שההודאות של מלכה בחקירתו נמסרו תחת חיסיון, ולכן אי אפשר היה לעשות בהן שימוש נגדו – סובל הגדיר כ-"מחזה שנלקח ממחוזות הדימיון" וכ-"מהלך משולב של הסתרה".
סעדה הסתיר את זה מכולם: מבית המשפט, מהסנגורים, מפרקליט המדינה ובהמשך מגורמים נוספים בפרקליטות.
שתבינו: סעדה שלח פרקליטים לבקש מבית המשפט לעצור את מלכה עד תום ההליכים על סמך ראיות שהוא יודע שהן בלתי קבילות, ולא מגלה את זה לאף אחד. זה לא ממחוזות הדימיון, אלא אפילו יותר מזה.
במשך שנים, ותוך שסעדה מתעקש להסתיר בכל מחיר את התרמית – ותוך שהאמת מתגלה לאט לאט – הפרקליטות הציגה מצג שיקרי בפני בית המשפט, והנאשמים מצידם התעקשו, בדיעבד בצדק, שזה פשוט לא יכול להיות.
וכך, כל פעם נחשף עוד משהו – מה שהצריך לחזור שוב ושוב לאחור, והמשפט הסתרבל ללא סוף.
לפני חתימת גזר הדין, וכדי להבהיר היטב למי הוא בא בטענות – סובל ראה לנכון "להביע תודה והערכה לצוות התביעה", כלומר לאנשי פרקליטות מחוז ירושלים שבאו בנעליהם של אנשי מח"ש.
מי ששיקר, מי שהסתיר חומר חקירה, מי שהוליך שולל את בית המשפט, מי שחירב את התיק – זו לא הפרקליטות.
מי שאחראי לכך הוא לא אחר מאשר משה סעדה, סגן מנהל המחלקה לחקירות שוטרים באותם ימים, יחד עם יד ימינו דובי שרצר, שהיה החוקר הבכיר דאז.
גזר הדין של בית המשפט המחוזי, שהוא כנראה חסר תקדים בחריפותו כלפי גורם תביעתי, בטח בדרגה כל כך בכירה – שם קץ למופע ההתייפייפות של אדון סעדה.
אז סעדה יכול להמשיך ולטנף על כל העולם בחסות הביביזם, לטעון שהוא איזה חושף שחיתויות וקדוש מעונה.
בסופו של דבר, דבריו של בית המשפט המחוזי ברורים וחדים:
סעדה הוא אדם מושחת, שרימה את בתי המשפט, את הממונים עליו ואת מי שהוא ממונה עליהם, פגע בזכויות חשודים ונאשמים ושיקר במשך שנים.
את גזר הדין המלא תוכלו למצוא פה:
https://t.me/Biniaschkenasy/17640
