אתמול פורסם שהיועמ"ש החליטה לפתוח בחקירה בנוגע להדלפה הכרוכה בפרשה הידועה כ-"פרשת שדה תימן". בהודעת דובר צה"ל נמסר שבעקבות זאת הפצ"ר יצאה לחופשה.
בואו נעשה סדר בעובדות הפרשה. לאחר מכן, נדבר על מי שעובדים קשה כדי שלא תדעו או שתשכחו אותן – ולא רק במקרה זה.
אז מה הסיפור?
ביום 29.7.2024, ולאחר חקירה סמויה – התבצעו מעצרים של מספר חיילי מילואים ששירתו כסוהרים בבסיס "שדה תימן", בו הוחזקו עצורים מרצועת עזה.
המעצרים נתקלו בהתנגדות, והידיעה על האירוע החלה להתפשט במהירות – מה שיצר סערה. עד מהרה, המון אדם הגיע לבסיס, וחלקו פרץ לתוכו.
בהמשך, אותו המון – ששולהב על ידי נבחרי ציבור ושופרות – הגיע גם לבסיס בית ליד, אליו הובאו העצורים לצורך דיון משפטי בעניינם.
וכבר כאן חשוב לעצור ולהדגיש: בשלב זה, שבו המונים הסתערו לעבר בסיסי צה"ל, אף אחד מהם בכלל לא ידע במה החיילים שנעצרו חשודים. עצם המעצר – הספיק להם.
במילים אחרות, כבר בנקודת הזמן הראשונית, שבה "התפוצצה" הפרשה, מחנה פוליטי שלם "קבע" שמדובר ב-"רדיפה" וב-"עלילה".
אף אחד לא ידע מה החשד, שום דבר עדיין לא הודלף, ולאיש לא היתה שום יכולת לגבש מסקנה מושכלת בנוגע להתרחשויות.
ומכאן, הכל נאנס – תרתי משמע – להתאים לנרטיב הזה.
נחזור לעובדות.
מיד לאחר המעצרים, החל מבול ספינים, שכולם ניסו כמובן "להוכיח" את מה שכבר היה "ידוע" מהרגע הראשון – שהכל עלילה.
בהתחלה, הטענות היו על דרך המעצר, כאילו שאם המעצר היה מתבצע בדרך אחרת זה היה משנה, וכאילו שמי שתיעד את המעצר היו אנשי מצ"ח, ולא חבריהם של החיילים.
בימים הבאים, ועוד טרם הכתבה של גיא פלג, שמיד נגיע אליה – נשמעו טענות שהתיק כולו מבוסס על גרסתו של העצור, שהפרקליטות הצבאית מעדיפה גרסה של מחבל על גרסת החיילים, שהעצור הוא בכלל "מפקד פלוגת נוח'בות" שהשתתף בטבח ה-7.10, שיש ממצאים רפואיים שמוכיחים את חפות החיילים, ועוד ועוד.
במקביל, מתחילות ידיעות בתקשורת על כך שלמעשה הראיה המרכזית נגד החיילים הוא סרטון, ולא עדותו של העצור. הראשון שמפרסם זאת הוא אביעד גליקמן, יום למחרת "התפוצצות" הפרשה.
אלא שעורך הדין אפרים דמרי ממהר לקבוע – אין כלום בסרטון, והכל מבוסס על "מילה של מ"פ סג'עייה ששרף תינוקות".
במציאות, העצור שבו החיילים התעללו לכאורה – היה שוטר שנעצר במהלך המלחמה. הוא לא היה איש נוח'בה, ודאי שלא מפקד פלוגה, הוא לא השתתף בטבח ה-7.10 – ובאותו טבח התרחשו אינספור מעשי זוועות, אבל לא שריפת תינוקות.
ומה שעוד קרה, זה שבתי המשפט האריכו שוב ושוב את מעצרם של חלק מהחשודים.
מההחלטות הללו, שחלקן פורסמו, עולה שבתי המשפט נחשפו לסרטוני מצלמות אבטחה המלאים שתיעדו את מעשיהם של החשודים והם התרשמו שהסרטונים הללו מתעדים התעללות חמורה בעצור, כולל החדרת חפץ לפי הטבעת שלו.
הסרטונים הללו היו הראיות המרכזיות נגד החשודים, והם גם שהביאו להעמדתם לדין.
על פי כתב האישום, חמישה חיילי המילואים לקחו את העצור, כשהוא כפות ומכוסה בעיניו, והצמידו אותו לקיר, כשלצידם כלבה.
במשך 15 דקות, הנאשמים בעטו בעצור, דרכו עליו, עמדו על גופו, היכו אותו באלה, גררו אותו על הרצפה, הפעילו כלפיו "טייזר" (כולל בראשו), וכן הצמידו אליו את הכלבה.
"שיא" האירוע היה כאשר "אחד מהנאשמים דקר את העצור בעכוזו באמצעות חפץ חד, אשר חדר בסמוך לפי הטבעת של העצור, וגרם לו לקרע בדופן הרקטום שלו. לאחר מכן, אחד מהנאשמים פקד על העצור להכניס לפיו אלה". הכל, כאשר העצור זועק זעקות כאב.
בהמשך, כתב האישום מפרט את החבלות הקשות שנגרמו לעצור.
בעקבות ההתעללות, נגרמו לעצור שברים בשבע מצלעותיו, נקב בריאה השמאלית, קרע ברקטום, וחבלות בגופו ובניו. הוא נזקק להליך כירורגי, לניתוחים ולאשפוז ממושך.
אלה הם המעשים שמיוחסים לנאשמים. הם לא הורשעו עדיין בדבר, אבל יש נגדם ראיות שלכאורה מוכיחות הכל – בדגש, כאמור, על תיעוד חזותי.
את האישומים החמורים נגד החיילים, שהעבירה המיוחסת להם היא התעללות בצוותא בנסיבות מחמירות – כמעט אף אחד לא מכיר, ומי שהכיר כבר הספיק לשכוח.
במקום דיון ציבורי נוקב על המעשים הנפשעים, או כיצד הגענו למצב שבו אספסוף מוסת מתגייס להגן על מבצעיהם – תשומת הלב התמקדה במשהו אחר לגמרי.
שמונה ימים לאחר המעצרים הראשונים, בתאריך 6.8.2024, שודרה ב-"חדשות 12" כתבה מאת גיא פלג, אשר כללה כ-40 שניות שבהן הוקרנו שני קטעים, מתוך שני סרטונים שונים, שצולמו על ידי שתי מצלמות נפרדות.
ואיך אני יודע שמדובר בשני סרטונים שונים? לא, לא נעזרתי במומחה בתחום.
אני יודע זאת משום שיש לי זוג עיניים ומוח מתפקד.
כל מי שצפה בכתבה ראה מיד שזה המצב, ואף אחד לא ניסה להסתיר זאת. למעשה, פשוט בלתי אפשרי להגיע ל-"מסקנה" כאילו מדובר בסרטון רציף אחד, ומי שטוען שפלג ניסה לייצר מצג כאילו מדובר בסרטון אחד – הוא או ממש מטומטם, או משקר (או שניהם).
באותם קטעי סרטונים, לא רואים בעצם כלום מהמעשים שמיוחסים לנאשמים.
רואים קבוצת עצורים שוכבת במתקן, רואים חיילים שניגשים לאחד מהם ומובילים אותו לצד, ואז רואים קבוצת חיילים עם מגנים שמצטופפת סמוך לקיר. לא רואים התעללות, לא רואים החדרת חפץ חד, לא רואים אלימות ולא רואים חבלות.
אבל, אותם קטעי סרטונים הפכו בידי מכונת התעמולה לספין ענק, שהפך את היוצרות:
במקום לעסוק בעבירה החמורה נגד החיילים, שכאמור מואשמים בהתעללות מזוויעה בעצור חסר ישע – הסיפור הפך להיות ההדלפה לגיא פלג.
אז כנראה שאין מנוס, אלא לשוב ולהבהיר את העובדות, שלא ישתנו גם אם תרצחו חזק:
א. אין שום "זיוף" בקטעי הסרטונים שגיא פלג שידר. הם לא "מפוברקים", הם לא "מבושלים" והם לא בגדר "עלילה".
הם פשוט שני קטעים קצרים מתוך סרטונים ארוכים יותר, שהם הראיות המרכזיות בתיק, שבהם – ולא בקטעים שגיא פלג שידר – יש לכאורה תיעוד של המעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום.
ב. מה שגרם לנזק הסברתי (ולא ביטחוני) למדינת ישראל – זה המעשים שביצעו הנאשמים, ולא קטעי הסרטונים שגיא פלג שידר.
הרי בקטעים ששודרו – לא רואים כלום. לעומת זאת, בכתב האישום – שאומנם לא מעניין את הביביסטים אבל כן מעניין אחרים – דווקא מתוארים מעשי התעללות חמורים בעצור.
ג. והחשוב מכל, אין שום קשר בין ההדלפה של קטעי הסרטונים לבין מעשיהם של הנאשמים.
לא משנה מה דעתכם לגבי חומרת ההדלפה – היא לא משנה כלום ושום דבר מבחינת מצבם המשפטי של הנאשמים, וגם לא משנה את העובדה שבידי הפרקליטות הצבאית סרטון מלא שלפי כל הסימנים מתעד את כל מה שכתוב בכתב האישום.
אבל במסגרת קמפיין התעמולה המטורף שמתנהל בישראל בשנים האחרונות, בכל פעם שמדובר בחשוד או בנאשם שהמכונה חפצה ביקרה (מן הסתם, כי ההגנה עליו מכפישה את מערכות האכיפה והמשפט, ובהתאם מסייעת לנתניהו) – מתגייסים כל השופרות כולם כדי להסיט את המבט מהעיקר אל הטפל. מהנחקר לחוקרים.
הדוגמה הקלאסית היא כמובן "תיקי האלפים":
כמה בלבולי מוח שמענו על תרגילי החקירה לניר חפץ; על זימוני סבתות לחקירה; על תלישת עגילים; על הרעבה ומניעת שינה; על פשפשים; על לחצים בלתי הוגנים; על היעדר אישורי חקירה ומה לא.
העיקר, שלא נעסוק במהות – במה שנתניהו מואשם בו ובראיות נגדו.
ו-"תיקי האלפים" הם כמובן רק דוגמה.
איכשהו, תמיד כאשר מדובר בפרשיות "מצד" מסוים, אתם שומעים בלי סוף על ההתנהלות של המשטרה, השב"כ, הפרקליטות וכו'.
איך בוצע המעצר, איך נוהלו החקירות, האם נמנעה זכות היוועצות עם עורך דין, האם הכל התנהל לפי הספר.
החשדות עצמם? זה לא מעניין.
רוצים דוגמה מכיוון אחר?
כאשר התפוצצה פרשת "מין תמורת מינוי", שמרכזה לא פחות מאשר חשדות למינוי שופטות תמורת קיום יחסי מין עם אפי נוה, אשר כללה גם כמה דמויות נוספות – כל שופרות התעמולה בכלל לא עסקו בחשדות. הם היו מרוכזים ב-"זעזוע" מהפגיעה האיומה בפרטיות של נוה הקדוש המעונה.
כדי לתת דוגמה נגדית, נביא את פרשת "המרגל מהדרום".
האם ראיתם אי פעם אייטם שעסק באופן שבו נעצר? באופן שבו נחקר? בשיטות החקירה שהופעלו כלפיו, שלפי הנטען כללו גם "חקירת צורך"? כמה ימים נמנע ממנו מפגש עם עורך דין? כמה זמן הוא עצור מאז?
במקרה שלו, רק המעשים הם חשובים. כך יצא.
וזו השיטה שבה עובדים ברגי מכונת התעמולה הביביסטית, והיא כמובן לא הומצאה לכבוד פרשת שדה תימן:
הרעשת ספינים בלתי פוסקת, שנועדה להסיט את תשומת הלב מהעיסוק בעיקר, שהוא מה העבירות שבהן מואשמים הנאשמים – אל הטפל, כלומר אל האופן שבו התנהלו המשטרה, השב"כ, הפרקליטות והיועמ"ש.
אלא שכל עוד אני יכול – אני אהיה פה כדי להזכיר להם שבזמן שהם מקציפים על הפצ"ר, הם בעצם מחפים על סדיסטים מופרעים שהתעללו בעצור, החדירו חפץ חד לרקטום שלו, גרמו לו לחבלות קשות, ומתחבאים מאחורי ספינים.
אבל מה כל זה לעומת הציווי העליון להכפיש את הפצ"ר ולסייע לנתניהו להימלט מהרשעה?
את הכתבה המלאה של גיא פלג תוכלו למצוא פה:
mako.co.il ↗
עד החטוף האחרון️
