גם היום, בג"ץ פירסם שורה ארוכה של פסקי דין בעתירות של פלסטינים נגד מעצרם המינהלי.
מבין פסקי הדין הללו, יש אחד שמצביע על תופעה – מעט מוזרה – שבה העצור הועמד תחילה לדין פלילי והורשע. אבל, הושת עליו עונש קל, ולכן מיד בסיומו הוא נעצר במעצר מינהלי.
בואו ננסה לסקור את התופעה המשפטית המוזרה הזו, ואז גם לנסות להבין מה גורם לה – ומה אולי יתרחש בעתיד. זה יהיה קצת ארוך ומייגע, אבל מקווה שגם מעניין.
נתחיל בפסק הדין מהיום, בעניינו של אחמד עטאללה.
הוא נחקר, הועמד לדין ואף הורשע – במסגרת הסדר טיעון – בייצור של "מטען צינור".
במסגרת ההסדר, הושת על עטאללה עונש של 16 חודשי מאסר. הוא ריצה אותם, אבל במקום להשתחרר – הוא מיד נעצר במעצר מינהלי, כלומר נעצר על סמך מידע מודיעיני.
גם הפעם, כמו תמיד, בתי המשפט הצבאיים, ואחריהם בג"ץ – אישררו את המעצר המינהלי. אבל, בצד האישרור, ברק-ארז, כשר ורונן הוסיפו הערה.
בג"ץ העיר, שאם עטאללה היה נשפט בגין אותו מעשה ממש בבית משפט בישראל, ולא בבית משפט צבאי ביהודה ושומרון – אזי העונש שהיה מושת עליו היה גבוה בהרבה מ-16 חודשי מאסר.
ואם כך היה קורה, יתכן שלא היה צורך להשתמש בכלי הדרקוני של מעצר מינהלי, שכן עטאללה היה נכלא לפרק זמן ארוך מספיק.
בנוסף, השופטים העירו שזו לא הפעם הראשונה שהם מתריעים על כך. ואכן, זו לא הפעם הראשונה.
בדצמבר 2024, בג"ץ (ברק-ארז, מינץ, כשר) העיר הערה דומה לגבי מחמד דראויש, אשר כמו עטאללה – גם הוא הועמד תחילה לדין פלילי, הורשע, ריצה את עונשו, ומיד בתום ריצוי העונש נעצר במעצר מינהלי.
דראויש הורשע ב-"זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש", ונידון לעונש של… 15 ימי מאסר בלבד, שאותם ריצה כעצור במסגרת חקירתו הפלילית כחשוד.
אז בג"ץ אישרר את המעצר המינהלי, אבל העיר לגורמים הרלבנטיים שמדובר בעונש "תמוה", שמשום שהיה כל כך קל – נוצר הצורך להשתמש בכלי המעצר המינהלי.
באפריל 2025, בג"ץ (ברק-ארז, מינץ, רונן) דן בעניינו של נעים אדריס, שהורשע בהחזקת נשק, ריצה רק חודשיים מאסר – ואז נעצר במעצר מינהלי.
ושוב, בג"ץ אישרר את המעצר, אבל קבע שהעונש אינו הולם את חומרת העבירה שאדריס ביצע, ושאם היה נגזר עליו עונש הולם – לא היה צורך במעצר מינהלי
במאי 2025, בג"ץ (ברק-ארז, מינץ, גרוסקופף) דחה את עתירתו של טאהר משעל, שנשפט – במסגרת הסדר טיעון – לשנת מאסר בלבד בגין זריקת מטען צינור.
ושוב, השופטים אישרו את המעצר המינהלי, אבל העירו שמדובר ב-"עונש קל שאינו עומד בכל אמת מידה של השוואה למקובל בפסיקתם של בתי המשפט בישראל".
וביולי 2025, בג"ץ (ברק-ארז, וילנר, רונן) דן במעצרו המינהלי של וסאם פאיז, שקודם לכן הורשע – בהסדר טיעון – בהנחת מטען, ונשפט גם הוא לשנת מאסר בלבד.
אתם כבר בטח מבינים שגם במקרה זה בג"ץ מתח ביקורת על העונש הקל, והביע "אי-נחת נוכח העונשים הנגזרים בגין עבירות ביטחון חמורות".
אז התופעה המדוברת היא זו:
פעם אחר פעם נוצר מצב שבו פלסטיני מורשע בעבירה חמורה, אך במסגרת הסדר טיעון הוא נידון לעונש קל יחסית.
כאשר הוא מסיים לרצות את העונש – הוא לא משתחרר – אלא נעצר במעצר מינהלי, אשר נובע ממסוכנותו.
וכעת תשאלו: אבל איפה בעצם הבעיה, אם ממילא הוא בכלא?
ובכן, הבעיה היא שמעצר מינהלי הוא כלי שמדינה דמוקרטית אמורה להפעיל כמה שפחות. שהרי, מדובר במעצר ללא משפט, שמבוסס על מודיעין שהעצור אינו יכול להתגונן מפניו.
לכן, מעצר מינהלי הוא בגדר "מוצא אחרון", ואנו רוצים להשתמש בו רק כשאין ברירה.
ובכל המקרים שסקרנו, כביכול יש ברירה.
בכל המקרים, מדובר כאמור במי שהיו נגדם ראיות שאיפשרו להעמידם לדין פלילי, והם גם הורשעו ונשפטו למאסר. וכמובן, שמאסר של אדם שהורשע בעבירה פלילית – הוא משהו אחר לגמרי ממעצר על סמך מודיעין.
אם מדובר באנשים מסוכנים, אז כליאתם הממושכת היתה יכולה להרחיקם מהציבור והבעיה היתה נפתרת.
אבל, כך מסתבר, פעם אחר פעם הפרקליטות הצבאית הגיעה עם הנאשמים להסדרי טיעון מקלים, וכך נוצר אילוץ לעצור אותם במעצר מינהלי מיד בתום ריצוי העונש.
כלומר, לא זו בלבד שעושים נגדם שימוש בכלי הבעייתי של מעצר מינהלי, אלא עושים זאת בעת שהם כבר סיימו לרצות את העונש בגין הרשעתם בפלילים.
בשלב הזה, אתם אמורים להתגרד ולשאול:
רגע אחד. למה לכל הרוחות שפלסטיני שנשפט בבתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון יקבל עונש יותר קל מאשר אזרח ישראלי שנשפט בבית משפט "אזרחי" בישראל? איך נוצרה תופעה כזו?
ובכן, את התשובה לשאלה הזו – אינני יודע בוודאות. אבל, יש לי הערכה לא רעה.
ההערכה שלי היא שמדובר במצבים שבהם לפרקליטות הצבאית יש בעיה משמעותית עם הראיות, בדגש על סוגיות של חיסיון.
מבלי לסבך אתכם יותר מידי, כנראה שמדובר בתיקים שבהם לפרקליטות יש אינטרס חזק "לקנות" את הסיכון שבית המשפט יחייב אותה לחשוף מידע מסווג, משום שהמידע הזה עשוי לעזור לנאשם.
מנקודת מבטו של הנאשם, גם לו יש אינטרס מובהק לסיים את ההליך בהסדר טיעון מקל, משום שהוא נמצא במעצר (פלילי), ואם הוא ינהל את המשפט – אז הוא ישהה עוד תקופה ארוכה במעצר עד תום ההליכים.
וכך, נוצר "מפגש אינטרסים", והתוצאה היא הסדרי טיעון מקלים, שאחר כך "מאלצים" שימוש במעצר מינהלי.
איך שוברים את המעגל השוטה הזה?
ובכן, גם את התשובה לשאלה הזו אינני יודע.
מה שכן, נראה שלאט לאט מצטברות עוד ועוד הערות של בג"ץ, בדגש על הרכבים בראשות השופטת ברק-ארז, ולא מן הנמנע שבשלב מסוים ימאס לשופטים – ואז אולי נזכה באירוע כמעט היסטורי שבו תתקבל עתירה נגד מעצר מינהלי.
לא נסיים בלי להזכיר שוב:
זה בסדר גמור להתנגד למעצרים מינהליים באשר הם, בהיותם כלי מאוד בעייתי מבחינה דמוקרטית.
אבל אם אין לכם שום בעיה עם מעצרם המינהלי של אלפי פלסטינים, ומצד שני אתם משתוללים נוכח כל פגיעה בחירותו של יהודי כשר – אז אתם גם לא עקביים, ובעיקר אתם פשוט גזענים.
