בבסיס הדברים, התועמלנים טוענים שהערת השופטים לפיה קיים קושי באישום בלקיחת שוחד נגד נתניהו – "מוכיחה" שמדובר בעלילה, רדיפה, תפירת תיקים וזדון. הם גם טוענים שבשל ההתנהלות של הפרקליטות נוצרה סחבת, עינוי דין, פגיעה בזכויות הנאשמים וכו'.
אחד מאלה שהצטרפו למקהלה הוא חבר כנסת נמרץ בשם משה סעדה.
אלא שלפני שנבחר לכנסת, משה סעדה היה פרקליט בכיר, וכיהן כסגן ראש המחלקה לחקירות שוטרים. בשל מחלתו של אורי כרמל, מי שהיה ראש המחלקה, סעדה שימש תקופה ארוכה כראש המחלקה בפועל.
נניח רגע לעובדה שלא מעט תיקים שאותם ניהל משה סעדה בקריירה שלו כפרקליט, עד שהגיע לתפקידו הבכיר – הסתיימו בזיכוי. הוא יודע מצוין שזיכוי מאישום כזה או אחר לא רק שלא מלמד על זדון, אלא אפילו לא על רשלנות. זה חלק מהעניין – הפרקליטות חושבת שיש סיכוי סביר להרשעה, ולפעמים בית המשפט מסכים איתה, ולפעמים לא.
בואו נתמקד ב-"תיק הדגל" שניהלה מח"ש תחת הנהגתו של משה סעדה – פרשת רונאל פישר. סעדה היה גם האחראי על החקירה של הפרשה, גם האחראי על הגשת כתב האישום, וגם האחראי על ניהול התיק בבית המשפט (עד שבחלוף מספר שנים התיק הועבר לפרקליטות מחוז ירושלים).
ב-"תיקי האלפים", נתניהו הואשם בלקיחת שוחד ובשלוש עבירות של הפרת אמונים. כל מה שקרה הוא שהשופטים העירו לפרקליטות שיש קושי באישום בלקיחת שוחד.
לעומת זאת, בפרשת רונאל פישר הפרקליטות נאלצה למחוק כמעט את כל האישומים נגד פישר, כולל עבירות שוחד, שיבוש מהלכי משפט, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים והוא הורשע בסופו של דבר רק בשלושה מבין 14 האישומים שבהם הואשם, וגם זה בעבירות "משונמכות". במקום עונש של שנות מאסר בכלא, הוא נשלח לתשעה חודשי עבודות שירות בלבד.
בנוסף, התיק, שנוהל בתחילה כתיק מעצר, כלומר כשפישר עצור עד תום ההליכים – הסתרבל, נמרח ונגרר עד אין קץ, ולמעשה לא הסתיים עד עצם היום הזה, אף שחלפו למעלה מ-11 שנים.
בניגוד ל-"תיקי האלפים", שם כל מה שיש לנו זו כמובן החלטה והערה של השופטים על קושי באישום בלקיחת שוחד, ואין שום קביעה לגבי התנהלות לא תקינה מצד אף גורם במשטרה, בפרקליטות או במערך הייעוץ המשפטי לממשלה – בפרשת רונאל פישר יש מסמך כתוב מטעם בית המשפט, שאורכו 146 עמודים, והוא גזר דינו של פישר.
במסמך הזה מגולל בית המשפט המחוזי בירושלים – אותו בית משפט שדן ב-"תיקי האלפים" – את שלל מעלליו של משה סעדה. מתואר כיצד סעדה הסתיר הסכמי עד מדינה; הוליך שולל את בית המשפט, את הממונים עליו ואת הכפופים לו; מנע מהנאשמים חומרי חקירה חיוניים להגנתם; העיד עדות שקר; ובסופו של דבר הביא לקריסת התיק.
אבל כל זה לא מפריע לתועמלני הביביזם ו-"עיתונאי הימין". עמית סגל לא כתב על זה אף מילה, ערוץ 14 מארחים את סעדה לראיון בערך כל שעתיים, ואראל סג"ל לא צורח בקולי קולות שסעדה הוא פושע שדינו מאסר עולם עם עבודות פרך.
העובדה שכתב אישום עם עשרות אישומים קרס כמעט לחלוטין – לא מעניינת; העובדה שההליך הסתרבל ללא סוף – לא חשובה; עבירות פליליות של ממש שבוצעו על ידי פרקליט בכיר – זה לא חשוב; פגיעה אנושה בזכויות נאשמים – לא מטרידה אף אחד; ואפילו כאשר הכל מגובה במסמך שיפוטי מפורט – זה לא מזיז להם.
כי אין פה שום דבר ענייני. הכל תעמולת ביביזם.
