היום התקיים בבית המשפט העליון דיון בפני הרכב מורחב של שבעה שופטים, בעתירות שבהן בג"ץ התבקש להורות לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית, לפי חוק ועדות חקירה.
בואו ננסה לעשות סדר לגבי הרקע, לתקצר את מהלך הדיון, ולהעריך מה צפוי לנו בעתיד.
מדובר בעתירות שהוגשו ביוני 2024, שהתקיימו בהם שני דיונים בפני הרכב של שלושה שופטים.
כל עוד היתה לחימה בעזה, בג"ץ "זרם" עם הממשלה שטענה שוב ושוב שאין מקום להקים ועדת חקירה כל עוד התותחים רועמים. שהאש פסקה, המגמה השתנתה – ובג"ץ הוציא צו על תנאי וקבע דיון בפני הרכב מורחב.
בעקבות שינוי המגמה הזו, הממשלה – כלומר נתניהו – הבינה שטענת העיתוי כבר לא תופסת, כלומר שאי אפשר יותר לטעון ש-"זה לא הזמן".
כדי להראות לבג"ץ שהיא כן עושה משהו, בא לאוויר העולם הספין בדבר "ועדת חקירה לאומית", בדמות הצעת החוק של ח"כ קלנר, שבינתיים עברה קריאה טרומית.
ואת הספין הזה הממשלה ניסתה לשווק היום לשופטים:
לשיטת הממשלה, המנגנון המיטבי לבדיקת מחדל ה-7.10 הוא אותה "ועדת חקירה לאומית". אומנם, כרגע המנגנון הזה לא קיים בחוק, אבל הממשלה פועלת כדי להשלים את החקיקה בחודשים הקרובים.
כלומר, הממשלה מסכימה שצריך לחקור. המחלוקת היא איך.
מול הממשלה, ניצבו העותרים והיועמ"ש, שטענו שאחרי שחלף כל כך הרבה זמן מאז הטבח, ואף חלפה יותר מחצי שנה מאז הפסקת האש בעזה – אין מנוס מהקמת ועדת חקירה.
כל יום נוסף שעובר פוגע ביכולת שלנו להגיע לחקר האמת, מרחיק את הפקת הלקחים וגם פוגע בנפגעים הישירים ובכל אזרחי מדינת ישראל.
היות שכרגע החוק לא מכיר, כאמור, בהמצאה של "ועדת חקירה לאומית" – צריך להקים ועדת חקירה שהחוק כן מכיר בה. והמנגנון היחיד שקיים בחוק ושמתאים לבדיקת קטסטרופה קולוסאלית כמו טבח ה-7.10 – זה ועדת חקירה ממלכתית.
כל שאר המנגנונים שקיימים כיום – לא נועדו לחקור אירוע בסדר גודל כזה.
מה שעלה באופן ברור מהדיון היום, גם מאמירות שהשמיע נציג הממשלה, זה שלנתניהו אין כוונה להקים ועדת חקירה כלשהי. המטרה שלו היא למרוח את הזמן, ולהגיע לבחירות מבלי שהוקמה ועדת חקירה, ובטח מבלי שהיא התחילה לעבוד.
מצד אחד, המציאות הזו ברורה לכולם. מצד שני, השאלה מה עושים עם זה.
הדילמה הגדולה של השופטים היתה קודם כל האם להבהיר לממשלה שהזמן נגמר. שאם היא רצתה להקים ועדת חקירה כלשהי – זה כבר היה קורה.
ואם שום דבר לא קרה עד עכשיו – אז הממשלה בעצם החליטה שהיא לא מקימה ועדת חקירה, וכל הדיבורים על "ועדת חקירה לאומית" הם אפילו לא ציפורים על העץ.
הקושי של השופטים לצאת בהכרזה כזו היא שצו שמורה לממשלה להקים ועדת חקירה – הוא אירוע חסר תקדים, גם בישראל וגם מחוצה לה. מעולם לא היה כדבר הזה.
אז נכון, גם לא היה משהו כמו ה-7.10, ולא יעלה על הדעת שבחלוף כל כך הרבה זמן אין שום ועדת חקירה שבודקת את המחדל הנורא.
אבל יש אבל.
האבל הוא שמאחר שמדובר, כאמור, בסעד כל כך קיצוני ומרחיק לכת – קשה מאוד לשופטים להחליט שאין מכך מנוס. לכן, זה מאוד מפתה להסכים לתת לממשלה עוד זמן.
מצד שלישי, גם השופטים יודעים ש-"ועדת החקירה הלאומית" זה חרטא. אפילו אם החוק יחוקק, הוועדה הזו תהפוך מהר מאוד לקרקס פוליטי.
בנוסף לכל זה, מההערות של השופטים נראה שהם מבינים שיש קושי לכפות על הממשלה הקמת ועדת חקירה ממלכתית – משום שאז הכדור יחזור לממשלה, שתצטרך לנסח את המנדט של הוועדה.
ואם הממשלה תרצה לסכל את הצו של בג"ץ, היא תמרח גם את העניין הזה, או שתנסח מנדט באופן שיעקר את הוועדה מתוכן מעשי.
כמובן שאז אפשר לעתור שוב – אבל המשמעות היא עוד זמן שיחלוף, ואז עוד דיון, וחוזר חלילה. ואם אנחנו מבינים שגם אם העתירות יתקבלו אז הממשלה תמשיך לגרור רגליים – ממילא אנחנו הולכים ומתקרבים לבחירות.
ואם נגיע כל כך קרוב לבחירות – אז אולי כדאי להמתין ולראות את התוצאות שלהן.
ממספר רב של הערות של רוב השופטים שישבו בהרכב – נראה שזה בעצם מה שעבר להם בראש:
הם כולם מסכימים שזה שלא קמה ועדת חקירה עד היום זו בושה וחרפה. הם גם מבינים מצוין שהמנגנון הרלבנטי היחיד זה ועדת חקירה ממלכתית. אבל הם גם מבינים שקבלת העתירות לא תביא לכך שוועדה תקום ותתחיל לעבוד.
במילים אחרות, זה נראה שהשופטים חושבים שהדרך הארוכה היא הדרך הקצרה, בדומה למה שקרה לגבי ועדות אסון מירון ו-"פרשת הצוללות":
אם הממשלה תתחלף, מן הסתם הממשלה החדשה תקים מהר מאוד ועדת חקירה ממלכתית (כמו שממשלת השינוי פעלה). ואם הממשלה לא תתחלף, אז נתכנס שוב ונשבור את הראש.
אז מה צפוי לנו הלאה?
ההערכה שלי – וזאת כמובן הערכה בלבד – היא שהשופטים יתנו לממשלה עוד זמן, ויוציאו החלטה לפיה על הממשלה לעדכן בדבר התקדמות החקיקה לגבי "ועדת החקירה הלאומית" והמנדט שלה.
גם השופטים יודעים שלא ייצא מזה כלום, אבל כאמור מבינים שפרק הזמן עד הבחירות קצר מידי.
הבעיה עם החלטה כזו שהיא בעצם מתן פרס לנתניהו, על כך שהצליח לגרור רגליים בצורה כל כך מוצלחת – שהגענו קרוב מידי לבחירות, ולכן ניסיון של בג"ץ, בעת הזו, לכפות הקמת ועדת חקירה ממלכתית – לא יניב שום דבר אופרטיבי לפניהן.
זה מתסכל, זה מעצבן, זה קורע לב – אבל זה כנראה המצב.
ולא נסיים בלי המובן מאליו:
הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המחדל הגדול בתולדותנו היתה אמורה להיות משהו מובן מאליו. וזה אכן היה מובן מאליו בחודשים שלאחר הטבח ופרוץ המלחמה.
אבל אז מכונת התעמולה התעשתה, והחל המסע המטורף של דה-לגיטימציה, שקרים והסתה נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
הביביסטים, השופרות, סוכני ה-"משילות" וכל המטורפים משנאה יכולים לספר לעצמם איזה סיפור שהם רוצים.
בסופו של דבר, האמת היא פשוטה בתכלית:
נתניהו רוצה לחמוק מאחריות למחדל, ובעיקר רוצה שה-7.10 לא יהיה במרכז השיח של מערכת הבחירות הקרובה. לכן, הוא נחוש לא להקים שום ועדה, משום סוג.
העובדה שהתומכים בממשלה מוכנים לקבל את המציאות הבלתי נתפסת שגם בחלוף שנתיים וחצי – ש נ ת י י ם ו ח צ י – תהליך הקמת ועדת החקירה, שאמור לקחת בערך חודש, עדיין נמצא בחיתוליו – היא פשוט בלתי נתפסת.
נתניהו לא ימלט מאחריותו לטבח. לא צריך שום ועדת חקירה כדי לדעת שהוא גדול האחראים.
מה שכן צריך מוועדת חקירה זה לבדוק את שרשרת המחדלים – גם בדרג המדיני, גם בשלל כוחות הביטחון – שהביאו אותנו אל השבר הנורא של הבוקר הארור של ה-7.10.2023.
כל יום שעובר פוגע בזיכרון האנושי, גורם לראיות ללכת לאיבוד – ומונע מאיתנו, כאומה, את היכולת להפיק לקחים חשובים ולסגור מעגל.
אבל העובדה היא שהממשלה הנוכחית, שהאסון קרה במשמרת שלה, כנראה תצליח גם להשלים את ימיה וגם להגיע לבחירות מבלי שוועדת חקירה אפילו קמה.
העובדה הזו פוגעת בכל אחת ואחד מאיתנו, ורק אדם אחד מרוויח ממנה. אבל במציאות של ישראל מהדורת 2026 – יש מספיק אנשים שמוכנים שמדינת ישראל תלך לעזאזל.
@EKuznits לא יקימו ועדת בדיקה ממשלתית.
