א. ההחלטה מאתמול שאליה מילביצקי מתייחס, שניתנה על ידי המשנה לנשיא סולברג – בכלל לא היתה החלטה של בג"ץ, אלא היא החלטה של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. מה לעשות.
ב. אכן, סולברג ושטיין נחשבים כשמרנים, ובשני המקרים מדובר בהחלטות שמרניות:
סולברג קבע שאם אין הסמכה בחוק לחברי ועדת קלפי ולמשקיפים להוציא מידע פרטי מחוץ לקלפי – אז אסור להם להוציא את המידע. כל כך פשוט. כלומר, סולברג פשוט בדק מה כתוב בחוק – ופסק בהתאם. שמרנות קלאסית.
שטיין מצא שלכאורה נפלו פגמים פרוצדורליים בדיון שהתקיים אתמול בוועדת הכספים, ולכן הקפיא את העברת הכספים. הקפדה על הכללים הפרוצדורליים גם היא חלק משמרנות משפטית.
פשוט מילביצקי, כמו שלל ליצני המשפט, התבלבל לחשוב ש-"שמרנות" פירושה לפסוק לפי האינטרס של בנימין נתניהו.
ג. בשני המקרים, לא מדובר בסוגיות שבהן מטפלים בתי משפט לחוקה. לא מדובר בפסילת חוק או חוק יסוד, אלא בבדיקת העמידה בכללים מינהליים ופרוצדורליים. ממילא, אין למילביצקי מושג ירוק מה תפקידו של בית משפט לחוקה, ובדומה לעניין ה-"שמרנות" – הוא פשוט רואה לנגד עיניו בית משפט שהשופטים בו הם בובות שנשלטות על ידי נתניהו.
ד. גם אם יוקם בית משפט לחוקה, המשמעות אינה ש-"בג"ץ נסגר", משום שתפקידו העיקרי של בג"ץ הוא לטפל בעתירות נגד גורמי מינהל, כלומר נגד גופי הרשות המבצעת. רק מיעוט זניח מהעתירות לבג"ץ הן עתירות חוקתיות. מה ששוב מלמד שמילביצקי פשוט לא יודע על מה הוא מדבר.
בקיצור, בציוץ הקצר שלו מילביצקי הצליח לכתוב אסופת שטויות מרשימה. והעובדה שסגל טרח להדהד את הקשקוש הזה (אגב, הוא גם מצא טעם להפיץ את תגובותיהם החשובות של עמיחי בוארון ואופיר כץ) – שבה ומוכיחה שהאיש כבר מזמן אינו עיתונאי, אלא תועמלן מטעם.
