אתמול, אחרי עיכוב ממושך, חתם שר הביטחון ישראל כ"ץ על תעודת חיסיון בעניינה של ח"כ טלי גוטליב, ובכך כביכול סלל את הדרך להגשת כתב האישום נגדה.
אז סאגת תעודת החיסיון – הסתיימה. אבל, נראה שעד שכתב האישום יוגש לבית המשפט – צפויות לנו עוד כמה אפיזודות משפטיות.
תחילה, נזכיר את הרקע:
אין למעשה מחלוקת עובדתית שגוטליב הפרה את חוק השב"כ בכך שפירסמה את זהותו של עובד בארגון. בעקבות זאת, נפתחה נגדה חקירה פלילית.
גוטליב לא התייצבה לחקירה, והפרקליטות החליטה לראות בה כמי ששמרה על זכות השתיקה ולא מסרה גרסה. השלב הבא היה זימון לשימוע.
גוטליב לא התייצבה גם לשימוע (וזה בסדר גמור, כי שימוע הוא זכות של חשוד, וניתן לוותר עליה).
מכל מקום, היות שגוטליב לא ניסתה לשכנע מדוע לא להעמידה לדין – היועמ"ש החליטה להגיש נגדה כתב אישום.
מה שצריך לדעת הוא שכאשר מוגש כתב אישום – הנאשם זכאי לקבל את כל חומרי החקירה נגדו.
אלא שבהרבה מאוד מקרים, יש למדינה אינטרס שלא להעביר חלק מהחומרים הללו, משום שגילוי תוכנם עלול לפגוע באינטרס ציבורי חשוב (למשל, זהותו של מקור מודיעיני, פירוט על שיטות ואמצעי חקירה, ועוד).
כדי שהפרקליטות תוכל להימנע מלהעביר לנאשם חלק מהחומרים שנאספו נגדו – צריך תעודת חיסיון.
משמעותה של תעודת החיסיון היא שהמדינה מצהירה שיש בתיק חומרי חקירה שהיא לא מוסרת לידי הנאשם. החומרים הללו "מסתתרים" מאחורי התעודה.
כאשר מדובר בחומרים שקשורים בשב"כ, הגורם שמוסמך לחתום על תעודת חיסיון, ולמנוע העברת חומרים בשל חשש מפגיעה בביטחון המדינה – הוא שר הביטחון.
הפרוצדורה הזו, של חתימת שר הביטחון על תעודות חיסיון שכאלה – היא שכיחהלמדיי, והיא מתרחשת כמעט בכל תיק שבו יש מעורבות של השב"כ בחקירה.
במקרה של גוטליב, מדובר בתעודת חיסיון פשוטה מאוד. הסיבה שכ"ץ התעכב חודשים ארוכים טרם שחתם עליה – היא כמובן סיבה פוליטית, ולא שום טעם ענייני.
אינני יודע מה התרחש לאחרונה שגרם לכ"ץ לחתום על התעודה. יתכן שהיועמ"ש הבהירה לו שהיא תעתור נגדו לבג"ץ, יתכן שהשב"כ ביקש שיחתום, ויתכן שהוא פשוט שינה את דעתו לגבי מה מועיל לו מבחינה פוליטית.
מכל מקום, ברגע שהתעודה נחתמה – הסאגה הזו הסתיימה, ועקרונית אפשר להגיש את כתב האישום.
אלא שגוטליב, כידוע, היא חברת כנסת – ולכן היא נהנית מחסינות.
לחברי הכנסת שלנו יש כל מיני סוגים של חסינות, כאשר אותנו מעניינים שני סוגים: החסינות המהותית והחסינות הדיונית, וכפי שנראה בהמשך הן שלובות זו בזו.
נתחיל בחסינות המהותית, שגוטליב טוענת שעומדת לה ומגנה עליה.
החסינות המהותית חלה על כל דבר שחבר הכנסת עשה במסגרת מילוי תפקידו. ככל שזה המצב – אי אפשר לנקוט נגדו שום פעולה משפטית. בנוסף, אין דרך להסיר את החסינות הזו, והיא חלה לצמיתות, גם אחרי שחבר הכנסת כבר לא מכהן בה.
גוטליב כאמור טוענת שהיא חשפה את פרטי איש השב"כ במסגרת מילוי תפקידה.
היועמ"ש סבורה אחרת, ולכן כאמור נפתחה חקירה פלילית וגובש כתב אישום.
אם וכאשר כתב האישום יוגש לבית המשפט – גוטליב תוכל לטעון בפניו שיש לבטל אותו, משום שהמעשים שבהם היא מואשמת בוצעו במסגרת מילוי תפקידה (את אותה טענה בדיוק היא העלתה גם בתביעת הדיבה ששקמה ברסלר הגישה נגדה).
לצד החסינות המהותית, לגוטליב יש אפשרות *לבקש* חסינות דיונית.
לפי החוק, לפני שכתב האישום יוגש לבית המשפט – יש להעבירו לכנסת, ולאפשר לגוטליב 30 יום לבקש חסינות מפני העמדתה לדין.
החוק גם קובע מהן העילות שבגינן גוטליב יכולה לבקש חסינות, והעילה הרלבנטית היא… חסינות מהותית.
תסתכלו על הסעיף שמסומן.
המשמעות של הסעיף הזה היא שגוטליב יכולה לבקש מהכנסת להכריע לטובתה בשאלה האם מעשיה בוצעו במסגרת מילוי תפקידה.
כלומר, לכנסת יש יכולת לקבוע שהיועמ"ש טעתה, ושלגוטליב עומדת החסינות המהותית – ובכך "לחסום" בפני היועמ"ש את הדרך להגשת כתב האישום לבית המשפט.
וכאן צריך להבחין בין שתי שאלות:
השאלה הראשונה היא האם מבחינה משפטית גוטליב אכן פעלה במסגרת מילוי תפקידה.
על פני הדברים, נראה שהתשובה לשאלה הזו היא שלילית, ושאין הצדקה שהכנסת תקבע זאת (ולא ניכנס הפעם לדין הסבוך בסוגיה הזו; למי שמתעניין אני מצרף שרשור עבר בנושא (👇)).
השאלה השנייה היא "פרקטית", והיא מה תעשה הכנסת – שבה לקואליציה יש רוב אוטומטי – בהינתן שגוטליב היא חברת כנסת מטעם הקואליציה.
למרבה הצער, באקלים הפוליטי הנוכחי, סביר מאוד להניח שהבקשה של גוטליב תתקבל, בלי קשר לשאלה האם הדבר מוצדק מבחינה עניינית.
ומה צפוי לקרות במצב כזה?
ובכן, ניתן העריך שאם הכנסת תקבע שיש לגוטליב חסינות דיונית, ו-"תחסום" את דרכה של היועמ"ש מלהגיש את כתב האישום לבית המשפט – יוגשו עתירות לבג"ץ נגד החלטת הכנסת.
ואז, מי שיכריעו בשאלה האם גוטליב פעלה במסגרת מילוי תפקידה או לא – יהיו שופטי בג"ץ, והכרעתם תהיה כמובן סופית.
כעת, בואו נדבר בקצרה על אפשרויות נוספות:
אם גוטליב לא תבקש חסינות, או אם הכנסת תידחה את בקשתה – היא כאמור תוכל לטעון שפעלה במסגרת מילוי תפקידה בפני בית המשפט שאליו יוגש כתב האישום.
ואם הכנסת תעניק לגוטליב חסינות דיונית – החסינות הזו תהיה "בתוקף" רק עד לבחירת הכנסת הבאה.
כלומר, אם הכנסת הנוכחית תקבע שיש לגוטליב חסינות, ובהנחה שבג"ץ לא יתערב – הקביעה הזו אינה לצמיתות. אחרי הבחירות הבאות, ובהנחה שגוטליב עדיין תהיה חברת כנסת – היא תצטרך שוב לבקש חסינות.
ומאוד יכול להיות שבכנסת הבאה כבר לא יהיה רוב לבקשה חוזרת שגוטליב תגיש, ולא תהיה לה חסינות.
אפשרות אחרונה, שנראית די קלושה, היא שגוטליב לא תיבחר לכנסת הבאה. במקרה כזה, לא תהיה לה אפשרות לבקש מהכנסת הבאה חסינות דיונית.
אבל, גם במקרה כזה, היא עדיין תוכל לטעון בבית המשפט שאליו יוגש כתב האישום שהיא פעלה במסגרת מילוי תפקידה (כי החסינות המהותית היא כאמור נצחית).
נסכם:
חתימתו של כ"ץ על תעודת החיסיון – סיימה את הפרק הזה בסאגת העמדתה לדין של גוטליב.
אבל, החתימה פתחה פרק חדש, והוא שאלת חסינותה של גוטליב, אשר כורכת בין שני סוגים של חסינות – מהותית ודיונית.
ייקח עוד לא מעט זמן עד שהשאלות הללו תוכרענה, ובינתיים הסאגה המתישה עדיין איתנו.
עתירה נגד החלטת הכנסת לתת לגואליב חסינות – אפשרית רק אחרי שתהיה החלטה כזו.
