ודאי שמעתם, שבאישון לילה התבשרנו על כך שנתניהו ישריין ברשימת "הליכוד" את ישראל כ"ץ, חיים כץ – וגם את גדעון סער. בנוסף, על פי ידיעות בתקשורת, נתניהו צפוי להקצות שיריון גם למישל בוסקילה.
ושלשום, בג"ץ פירסם פסק דין בעניינה של שרן השכל.
מה הקשר? בואו לשרשור.
למי שלא בקיא בנבכי הפוליטיקה הישראלית העכשווית נספר שסער, השכל ובוסקילה, ולצידם זאב אלקין – הם חברי כנסת מסיעת "הימין הממלכתי" (או "תקווה חדשה").
ולמי שזכרונו קצר, נזכיר שארבעת המופלאים הללו התמודדו בבחירות הקודמות יחד עם "כחול לבן" של בני גנץ, גדי איזנקוט ונוספים.
למותר לציין, שלפני בחירות 2022, סער וחבריו לסיעה הציגו קו לעומתי לבנימין נתניהו. כלומר, המצביעים שנתנו את קולם לרשימה שבה הם התמודדו השתייכו כמובן ל-"גוש השינוי".
אלא שבספטמבר 2024 סער חווה "הארה", והחליט לחבור לנתניהו. למהלך הצטרפו שלושת חברי סיעתו – אלקין, השכל ובוסקילה.
במרץ 2025 סיעות "הליכוד" ו-"הימין הממלכתי" חתמו על הסכם לפיו הן יתמזגו וישתפו פעולה. ההסכם כלל גם תנאים בנושאים כספיים, ייצוג במרכז הליכוד, שיריונים ברשימה ועוד.
האירוע הבא התרחש רק לפני חודש, אז השכל הודיעה על התפטרותה מתפקיד סגנית שר החוץ, ובעצם עזבה את הסיעה בראשות סער.
אבל, ובניגוד לחברי כנסת אחרים שעזבו את סיעתם – השכל לא התפטרה מהכנסת. להיפך:
השכל טענה שנוכח המיזוג בין סיעות הליכוד והימין הממלכתי – יש לה זכות להתפלג ולהפוך לסיעת יחיד. המשמעות המעשית של התפלגות כזו היא שהשכל תקבל יחידת מימון "פרטית", ששווה הרבה כסף וכוח מיקוח פוליטי.
במילים אחרות, השכל טענה שמאחר שסיעתה המקורית התמזגה עם הליכוד – היא בעצם משוחררת להתפלג ולצאת לדרך עצמאית וחדשה, כשהיא "לוקחת" איתה את יחידת המימון.
והיות שהיא *התפלגה* מהסיעה, ולא *פרשה* ממנה – גם אין עליה שום מגבלה מבחינת חבירה לסיעות אחרות.
ועל סמך מה השכל טענה זאת?
ובכן, תאמינו או לא, אבל יש סעיף חוק מפורש שקובע בדיוק את זה:
לפי אותו סעיף, כאשר שתי סיעות מתמזגות – כל חבר כנסת שמתנגד למיזוג יכול להתפלג מהסיעה המאוחדת, וגם יכול להצטרף לסיעה אחרת.
וזה בדיוק מה שהשכל טענה – שהיא מתנגדת למיזוג, ולכן יש להתיר לה להתפלג מהסיעה המאוחדת.
אז איפה הבעיה?
ובכן, הבעיה היא שהליכוד והימין הממלכתי אומנם חתמו ביניהן על הסכם מיזוג – אבל ההסכם הזה לא הובא לאישור ועדת הכנסת, ולא נכנס לתוקף באופן רשמי.
במילים אחרות, הסיעות התמזגו באופן מעשי, אבל לא באופן פורמלי. ובלי מיזוג פורמלי – השכל לא יכולה להתפלג לסיעת יחיד.
על הרקע הזה, השכל עתרה לבג"ץ וטענה שמדובר בישראבלוף שפוגע בזכויות שלה:
מצד אחד, הליכוד והימין הממלכתי מתנהלות כסיעה מאוחדת לכל דבר; ומצד שני, הן לא התמזגו באופן פורמלי – ולכן היא לא יכולה לנצל את הזכות שלה, שקבועה בחוק מפורש, להתפצל מהסיעה המאוחדת ולקבל את יחידת המימון שלה.
סיעות הליכוד והימין הממלכתי התנגדו לעתירה, וטענו שהמיזוג ביניהן לא הושלם, כי הוא לא אושר בוועדת הכנסת – ולכן השכל לא יכולה להתפלג ולקחת איתה את יחידת המימון.
גם הכנסת עצמה התנגדה לעתירות, וטענה – בגדול – שהשכל לא יכולה להיות מוכרת כמי שהתפצלה מסיעת הימין הממלכתי.
שלשום, 9.8.2026, פורסם פסק הדין של בג"ץ, שדחה את העתירה על הסף (עמית, בהסכמת ברק-ארז ושטיין).
העתירה נדחתה *גם* לגופו של עניין, משום שצו שמורה לסיעות להתמזג באופן פורמלי הוא מרחיק לכת. אבל, הסיבה העיקרית לדחיית העתירה היתה שיהוי בהגשתה, כלומר שהשכל הגישה אותה באיחור ניכר.
עמית קבע, שבעוד שהסכם המיזוג בין הסיעות נחתם במרץ 2025 – השכל פנתה לראשונה בנושא רק בתאריך 14.7.2026, כלומר ימים ספורים לפני שהכנסת התפזרה, ו-"בנסיבות אלו, מדובר בשיהוי מהותי המצדיק את דחייתה של העתירה על הסף".
אבל, שימו לב לפיסקה הלפני אחרונה בפסק הדין, שבה עמית הוסיף הערה.
בפיסקה הזו, עמית אומר כי "לכאורה טמון קושי" בכך שסיעות הליכוד והימין הממלכתי הסכימו ביניהן על מיזוג ועל ריצה משותפת בבחירות הקרובות, מבלי שהן התמזגו פורמלית – משום שכך נשללת הזכות מחבר כנסת שרוצה בכך להתפלג מהסיעה.
וכאמור, מדובר בזכות חוקית שקבועה בסעיף חוק מפורש.
לפי עמית, "אפשר שהסכמה מסוג זה תחייב, בהזדמנות המתאימה, דיון נפרד".
בתרגום לעברית שימושית, עמית בעצם קרע את המסכה מפרצופן של סיעות הליכוד והימין הממלכתי, ואמר להן שהוא מבין מצוין מה בעצם הן ניסו לעשות:
הן רצו להתמזג, אבל לא לאפשר לחברי כנסת להתפלג עם יחידת המימון שלהם.
אם הליכוד והימין הממלכתי היו מתמזגות באופן פורמלי, לא רק שרן השכל היתה יכולה להתפלג ולקחת איתה את הכסף:
גם דן אילוז ויולי אדלשטיין היו יכולים לעשות זאת, ואולי גם חברי כנסת נוספים שמבינים שאין להם סיכוי להשתבץ במקום ריאלי, והיו מעדיפים לנסות את מזלם בשיריון בסיעה אחרת.
לנתניהו ולסער אין כמובן אינטרס ממשי לאפשר דבר כזה, ולכן – באקט ציני ועל גבול האסור – הסיעות שלהם התמזגו בפועל, מבלי להתמזג באופן רשמי. מצד אחד הם דואגים לעצמם, ומצד שני הם פוגעים בזכות מפורשת של חברי הכנסת מהסיעות שלהם.
וכעת תשאלו: אם עמית הבין את זה, למה הוא דחה את העתירה?
ובכן, עמית ציין שאומנם יש בעייתיות בהתנהלות של נתניהו וסער – אבל גם בזו של השכל, משום ש-"התנגדותה למיזוג באה לידי ביטוי מעשי רק זמן רב לאחר שנכרת הסכם המיזוג המקורי, ואף פרק זמן לא מבוטל לאחר שבוצעו הפעולות המשקפות לשיטתה את יישומו בפועל, מבלי שהובא לאישור הכנסת".
במילים אחרות, עמית בעצם אמר להשכל שאומנם נתניהו וסער הם נוכלים פוליטיים – אבל שהיא לא יותר טובה מהם, ושלא תבלבל את המוח:
השכל לא באמת התנגדה למיזוג הסיעות, וביקשה לנצל את זכותה להתפלג על רקע זה. היא הרי ישבה חודשים ארוכים בקואליציה, ונהנתה מג'וב מפנק בתור סגנית שר החוץ.
רק כאשר השכל הבינה שהולכים לזרוק אותה לכלבים, ולהבדיל מסער, בוסקילה וכנראה גם אלקין אף אחד לא ידאג לה לסידור עבודה בכנסת הבאה – היא פתאום "נזכרה" שהיא בעצם מתנגדת למיזוג, ורוצה להתפלג.
ורק אז היא דרשה שהסיעות יתמזגו פורמלית, כדי שהיא תוכל לעשות זאת ולקבל את יחידת המימון.
וכך, נתניהו, הפוליטיקאי הכי שפל בתולדותינו, וסער, שהגדיר מחדש את גבולות האופורטוניזם והכלנתריזם – יצאו בסיבוב הזה כשידם על העליונה.
לשניים האלה, כך הוכח גם אתמול – אין גבולות. לכן גם ההודעה על השיריון פורסמה באמצע הלילה, ובאיחור של שבוע. אבל השכל נזכרה להיות צדיקה באיחור רב.
אז מה מוסר ההשכל שכדאי ללמוד מהסיפור הזה?
אכן, נתניהו וסער הם נוכלים, שאין להם שום בעיה לפגוע בזכות מפורשת שקיימת בחוק, כל עוד זה משרת את האינטרס הפוליטי הצר שלהם.
אבל אי אפשר גם לשתף פעולה עם הנוכלות כל עוד זה נוח – וגם לרוץ לבית המשפט ולבקש סעד כאשר גילית שבעצם עבדו עליך.
קישור לפסק הדין המלא:
