מחר יתכנסו תשעה שופטים של בג"ץ כדי לדון בעתירות שהסעד המבוקש בהן הוא צו שמורה לראש הממשלה נתניהו לפטר את השר לביטחון לאומי בן גביר.
הדיון מעורר עניין רב, ויועבר בשידור חי. כדי שנוכל להבין טוב יותר את מהלכו – הנה שרשור על הרקע ועל מה שצפוי.
אקדים ואומר, שחלק גדול ממה שייכתב בשרשור הזה בתמצית – נכתב בהרחבה בשרשורי עבר, לקראת הדיון שהיה אמור להתקיים בינואר, ושבוטל ברגע האחרון.
תחילה, חשוב להפריד בין העובדות – לבין הדין:
העובדות הרלבנטיות הן שורה ארוכה של מקרים שבהם בן גביר חרג לכאורה מסמכותו, ופעל בניגוד לדין.
ביחס לכך, חשוב להבין שהעובדה שבן גביר הוא השר הממונה על המשטרה – אינה מעניקה לו, על פי הדין בישראל, סמכות להתערב בכל דבר שקשור בעבודת המשטרה. להיפך.
על פי הדין המושרש, שכפי שנראה נדון גם בעניינו של בן גביר עצמו, השר אינו "מפכ"ל על", ואינו יכול לעסוק בהחלטות מקצועיות פרטניות.
אף על פי כן, כך לטענת העותרים והיועמ"ש, במהלך שלוש השנים ורבע שבהם בן גביר מכהן בתפקידו (עם הפסקה קצרה באמצע) – הוא חרג מסמכותו, וזאת בשלל היבטים הנוגעים בעבודתה המקצועית של המשטרה (התערבות במינויים ובחקירות, מעורבות בטיפול בהפגנות קונקרטיות או באירועים נקודתיים, וכו').
לכל אלה יש להוסיף שלל מקרים שבהם בן גביר הפר החלטות וצווים שיפוטיים, וכן אינספור התבטאויות חמורות מהן עולה זלזול מוחלט בחוק וברשויות האכיפה והמשפט.
כל אלה הם *הבסיס העובדתי* לדיון שיתקיים מחר. ותאמינו או לא, הדיון מחר לא צפוי להתמקד בניסיון לברר האם הבסיס הזה הוא מהימן.
במילים אחרות, גם אם ליצנו המשפטי של בן גביר, הלא הוא מיודענו דוד פטר, ינסה לטעון שמקרה כזה או אחר שבו בן גביר הפר לכאורה את הדין הוא למעשה סערה בכוס תה – סביר מאוד להניח שזה לא מאוד יעניין את השופטים.
כי כך או אחרת, יש די והותר מקרים שבהם הפרת הדין מצד בן גביר היא ברורה.
אז במה השופטים כן צפויים להתמקד?
התשובה, כמובן, היא בדין – כלומר במה *המשמעות המשפטית* של העובדות הללו, קרי של אינספור המקרים שבהם בן גביר פעל בניגוד לחוק ולדין, או התבטא ופעל באופן שאינו עולה בקנה אחד עם המצופה מנושא משרה בכירה ברשות המבצעת, ובוודאי מהשר האחראי על המשטרה.
כדי להבין את הדין, צריך לחזור 33 שנים לאחור, אל "הלכת דרעי-פנחסי" המפורסמת, שם נקבע לראשונה כי יתכנו מצבים שבהם יש *חובה* על ראש הממשלה לעשות שימוש בסמכותו לפטר שר.
אומנם, הסמכות של ראש הממשלה לפטר שר היא בעיקרה סמכות שבשיקול דעת – אבל את שיקול הדעת הזה יש להפעיל באופן סביר.
לפי ההלכה שנקבעה אז, כאשר מעשיו של שר פוגעים באופן משמעותי ב-"אמון הציבור בשיטת הממשל והשלטון שלנו, בערכים שעליהם בנויה שיטתנו השלטונית והחוקית ובחובות של אזרח מן השורה הקמות ועולות מכך" – אזי אי-שימוש בסמכות של ראש הממשלה לפטר שר היא בגדר הפעלת שיקול באופן בלתי סביר.
שאלת מיליון הדולר היא, כמובן, מתי נקבע, כנורמה משפטית, שמעשים שביצע שר אכן פגעו באמון הציבור באופן "מספיק" חמור – עד כדי כך שהחלטה להותירו בתפקידו הופכת לבלתי סבירה.
בניגוד למה שאולי שמעתם מכל מיני ליצני משפט ושופרות – המבחן המשפטי ביחס לכך אינו בהכרח הגשת כתב אישום.
אומנם, בהלכת דרעי-פנחסי בג"ץ ראה בהגשת כתבי האישום נגד השניים כמעין "אירוע מחולל" שהופך את ההחלטה שלא לפטרם לבלתי סבירה – אבל ההלכה עצמה קבעה מבחן נורמטיבי-ערכי מופשט וגמיש.
לפיכך, זה שלא הוגש כתב אישום נגד בן גביר – זה ממש לא סוף הסיפור, ועדיין תיתכן תחולה להלכת דרעי-פנחסי.
אולי אינכם זוכרים, אבל הלכת דרעי-פנחסי משנת 1993 לא היתה הפעם היחידה שבה בג"ץ הורה לראש ממשלה לפטר שר.
למעשה, זה קרה *בממשלה הנוכחית*, כאשר בינואר 2023 בג"ץ חייב את נתניהו לפטר את דרעי. ובמקרה הזה, לא היה נגד דרעי שום כתב אישום תלוי ועומד, מה שמלמד שזה ממש לא המקרה היחיד.
דוגמה נוספת שניתן להביא היא עניינו של חיים רמון, שאולמרט מינה שוב לשר לאחר סיום ההליך הפלילי שבו הורשע במעשה מגונה (מעניין לציין, שאחת העותרות נגד רמון יוצגה על ידי מזכיר הממשלה יוסי פוקס, שכמובן "יסביר" לכם בלהט כיום שצו שמורה לראש הממשלה לפטר שר היא דבר שלא יעלה על הדעת).
נגד רמון לא היה כתב אישום.
העתירות נדחו *בדעת רוב*, אבל פרוק'ציה קבעה כי "אין לשלול אפשרות כי התנהגות של מועמד שיש בה דופי, גם אם אינה מגיעה כדי עבירה פלילית, תהא חמורה במידה כה רבה עד שיהא זה בלתי סביר באופן קיצוני למנותו לתפקיד ציבורי, או לאפשר לו להמשיך בכהונתו הציבורית".
גם בעניינו של דרעי משנת 2023, חיות קבעה כי "המשך כהונתו של דרעי פוגע פגיעה קשה בתדמיתן ובמעמדן של רשויות השלטון במדינה, וסותר באופן מובהק עקרונות של טוהר מידות וניקיון כפיים שלהם מחויבים נבחרי הציבור".
כלומר, המבחן הוא מופשט, וכתבי אישום תלויים ועומדים אינם הסצנריו היחיד.
בקיצור, על פי הדין הנוהג בישראל – שגם אם הדבר לא מוצא חן בעיניכם הוא דין מושרש בן יותר שלושה עשורים – ישנם מצבים שבהם סמכותו של ראש הממשלה לפטר שר תהפוך לסמכות שבחובה, במובן זה שהחלטה שלא לפטר שר תיחשב כבלתי סבירה.
אין "רשימה סגורה" של מצבים כאלה, והמבחן הוא מהותי ולא טכני.
בנוסף, בהחלט אפשרי שבג"ץ יקבע שהחלטה של ראש הממשלה לא לפטר שר היא בלתי סבירה גם אם השר לא הורשע, לא הואשם ואפילו לא נחשד בביצוע עבירה כלשהי.
אם בג"ץ ישתכנע שבהתנהלות השר דבק פגם ערכי-נורמטיבי ממשי, כך שהותרתו בתפקידו פוגעת קשות באמון הציבור – המבחן המהותי מתקיים.
ואחרי שהבנו את זה, ולפני שנגיע לשאלת מיליון הדולר, כדאי לדעת שזו ממש לא הפעם הראשונה שבה בג"ץ נדרש לסוגיות הכרוכות בכהונתו של בן גביר בתפקידו כשר לביטחון לאומי:
פסק הדין הראשון שעסק בכך הכריע בעתירה נגד *עצם מינויו* של בן גביר לשר בשנת 2022 (בדומה לעתירות שהוגשו נגד דרעי).
העתירה הזו הוכרעה בינואר 2024, כלומר יותר משנה לאחר הגשתה, ובה נקבע פה אחד (עמית, סולברג, כשר) – שהמינוי *אינו* בלתי סביר.
פסק הדין השני שעסק בכהונתו של בן גביר היה במסגרת עתירות חוקתיות, שהוגשו נגד תיקונים לפקודת המשטרה – תיקונים ש-"הכינו את הקרקע" לקראת מינויו של בן גביר.
עתירות אלה הוכרעו בינואר 2025, כלומר לאחר למעלה משנתיים שבהן בן גביר כיהן כשר לביטחון לאומי.
הן אומנם לא עסקו פרטנית בבן גביר, אלא היו כאמור עתירות נגד תיקוני חקיקה – אבל בינתיים הצטברו ראיות רבות בנוגע להתנהלותו הבעייתית של השר, והדבר בא לידי ביטוי בחוות הדעת של השופטים.
בדיון שיתקיים מחר, אתם צפויים לשמוע הרבה מאוד התייחסויות לשני פסקי הדין הללו, ובעיקר לפסק הדין שעסק בתיקונים לפקודת המשטרה.
מפאת קוצר היריעה, לא נרחיב הפעם לגבי מה שנקבע באותם פסקי דין, אבל חשוב שתדעו *שכל* השופטים הדגישו שם את החשיבות שבשמירת עצמאותה המקצועית של המשטרה.
המשמעות המעשית העיקרית של פסקי הדין הללו היא שבן גביר מגיע לדיון מחר כשהוא במצב מאוד לא פשוט:
לא זו בלבד שהטענות לפיהן הוא הפר את הדין באופן שיטתי הן כבר בגדר עובדות – אלא ששופטי בג"ץ כבר נחשפו אליהן, ואף התריעו מפני המשך התערבות פוליטית מצידו בהחלטות מקצועיות של המשטרה.
וכעת, לשאלת מיליון הדולר – מה השופטים יפסקו בסופו של דבר?
מי שיתעלם מהצווחות של השופרות, ויקרא לעומק את אותם פסקי דין מהשנים 2024 ו-2025 בעניינו של בן גביר, יגיע כנראה למסקנה שמדובר באירוע משפטי מורכב מאוד. לפי כל הסימנים, לא יהיה פה 9:0 לשום צד – אלא דעת רוב ודעת מיעוט.
כאמור, סמכות בג"ץ להורות לראש ממשלה לפטר שר – היא דין מושרש.
עם זאת, עניינו של בן גביר מהווה חידוש, משום שהפעם אין "אירוע מחולל" משמעותי אחד – אלא יש צבר של אינספור אירועים "קטנים", כאשר לטענת העותרים והיועמ"ש *הצטברותם יחד* היא שמצדיקה את הוצאת הצו כלפי ראש הממשלה.
האם העמדה הזו – שאולי לחלקכם מזכירה את פסק הדין בעניין ניסו שחם ו-"תזת הצבירה" – תשכנע את *רוב* השופטים?
יתכן, שלאחר שיתקיים הדיון, ובעקבות ההערות והשאלות של השופטים, תהיה לנו יכולת טובה יותר להעריך את התשובה לשאלה הזו, שהיא בעצם שאלת המפתח המשפטית.
נתראה מחר ב-10:00.
