לעוקבים האדוקים אחרי ״תיק דומא״:

לצד זאת, ליצני התנועה "למשילות" מעלים טענה "משפטית" לפיה "על פי הדין הבינלאומי צד לוחם שאינו מבחין את עצמו מהאוכלוסיה – נושא באחריות מלאה לגורלה".

בבסיס הביביזם ניצבת התפיסה שנתניהו מגלם את הטוב המוחלט, את הצדק הקוסמי, ואת האמת האבסולוטית. יריביו, ולא משנה באיזה תחום (פוליטי, משפטי, מדיני, תקשורתי) – הם כמובן הרע, העוול והשקר.

כך, אם וכאשר מחנה התקווה ישיג, לדוגמה, 56 מנדטים של ישר!, ביחד, הדמוקרטים וישראל ביתנו, ועוד 13 מנדטים של המשותפת ורע״מ – סגל ושאר התועמלנים יציגו את המצב הזה כ-״חוסר הכרעה״.

בתוך ההמולה הפוליטית, עבר מתחת לרדאר פסק דין חשוב של בג״ץ, שפורסם ביום שלישי, ושעוסק בנושא ״אפור״ – מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

לתחקיר של שלומי אלדר ורות יובל יש ערך עיתונאי רב, אבל הוא לא מעלה ולא מוריד לעניין אחריותו של נתניהו לטבח — כי האחריות שלו היא על המדיניות, לא על ליל 6.10.

הסנונית הראשונה — בקשת "עוצמה יהודית" לפסול את רע"מ. מבוא קצר לסעיף 7א: מי מכריע, מה נדרש כדי לפסול, ולמה הפרשנות של העליון מצמצמת.