אתמול בערב פרצה באומת הטוויטר סערה נוספת, שבמרכזה פירסום של "הפרשן הצבאי" נועם אמיר, ששודר כמובן בערוץ 14, ושכותרתו: "בחסות הפצ"רית: זו הסיבה שהמבנה בו נפלו ארבעה לוחמים לא הופצץ".
הפירסום הזו, שכולו פייק זדוני, זכה להכחשה חריגה בחריפותה מצד צה"ל.
תיכף ניגע לתגובה של צה"ל לפירסום, ולאופן שבו ערוץ 14 ושופרותיו התייחסו לתגובה – אבל קודם כל בואו נבין מה בדיוק היה הפירסום.
לאחר הרמה להנחתה מצד מגישת "מהדורת החדשות" – השאלה שבה נפתח האייטם של אמיר היא מדוע המבנה, שבו נפלו ארבעה לוחמי צה"ל ביום שישי, לא הותקף מהאוויר.
הסאבטקסט של השאלה הפותחת הזו הוא ברור, ומאחר שמדובר בצופים של ערוץ 14 – הוא גם מפורש, כבר בשלב הזה, בכותרת שבתחתית המסך: "המבנה לא הותקף מהאוויר בגלל הנחיית הפצ"רית", והתוצאה היא ״אסון כבד״.
בחלק העליון, תמונת הפצ"ר, לצד הכיתוב "מניעה משפטית", והכל מוקף בארבעה חיצים אדומים.
אמיר ממשיך וטוען שהלוחמים ידעו שמדובר במבנה שהופלל כתשתית טרור, ושהיה בו חשד למילכוד ומטענים. למיטב הבנתי, אין מחלוקת שהטענה הזו נכונה.
מה שכמובן מחדד את השאלה: אז מדוע הלוחמים נכנסו אליו רגלית, ובך סיכנו את עצמם – והמבנה לא הותקף מן האוויר, באופן שהיה יכול למנוע את האסון?
וכאן נכנס לתמונה "קצין בכיר", שבזהותו אמיר החליט שלא לשתף אותנו, ושמכל שלל גופי התקשורת בישראל החליט לשוחח רק עם ערוץ 14, ושטען – כך לפי אמיר – את הטענה הבאה:
המבנה לא הותקף בגלל "נזק אגבי גבוה", שזו הטרמינולוגיה הצה"לית לכך שתקיפת המבנה כרוכה בפגיעה במספר גבוה של אזרחים.
ואמיר ממשיך ומצטט כביכול מפיו של "הקצין הבכיר":
לטענת "הקצין הבכיר", בתחילת המלחמה לא היתה הגבלה לגבי תקיפות שכאלה, כלומר נזק אגבי גבוה – לא מנע את אישור התקיפה.
עם זאת, כך לפי הנטען, "עם הזמן" הפצ"ר "הורתה לשנות את הפקודה" – בהתחלה לגבי מי הדרג הצבאי שמוסמך לאשר את התקיפה.
כעת חוזרים ל-"קצין הבכיר", שכעת טוען שקיימת פקודה אשר "מגדירה את מדרגות האש על פי נזק אגבי לאזרחים". אקדים ואומר, שגם הטענה הספציפית הזו אינה שנויה במחלוקת, ונחזור לכך בהמשך.
והקצין ממשיך וטוען ש-"כל יום עולים יעדים" שלא נתקפים, או שעושים "הקש בגג", בגלל חשש לפגיעה באזרחים.
הקצין הנסתר מוסיף ש-"הכל בהנחיית הפצ"ר".
האייטם מסתיים בכך שאמיר מעלה תהייה לפי יתכן שהיה טעם מבצעי שלא לתקוף את המבנה מהאוויר, אלא להיכנס אליו רגלית – אבל צריך לשאול, כולל בדרג המדיני, האם הטעם הזה הצדיק את נפילתם של ארבעת הלוחמים.
ועד כאן האייטם הקצר. אז מה בעצם היה בו?
לדעתי, אין שום אפשרות להבין את האייטם הזה, ודאי אם מדובר ב-"צופה הסטנדרטי" של ערוץ 14, אלא כך:
המבנה שבו נהרגו החיילים לא הותקף מן האוויר משום שמדיניות התקיפה של צה"ל שונתה, בהנחיית הפצ"ר. בעקבות השינוי הזה, ובגלל מניעה משפטית מטעם הפצ"ר – לא אושרה תקיפה מהאוויר של המבנה.
בשל כך, החיילים נאלצו להיכנס רגלית אל מבנה שהם ידעו שהוא ממולכד – וכידוע הכניסה הזו הסתיימה בנפילת ארבעה לוחמים.
אז לאיזו מסקנה מגיע הצופה לגבי האחריות למותם של הארבעה?
לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שהצופה מוסלל להאשים בכך את הפצ"ר, כי בגללה לא התבצעה תקיפה מהאוויר.
התגובה של דובר צה"ל היתה, כאמור, חריפה באופן חריג, והיא כללה הכחשה מוחלטת וגורפת, ואף אמירות מפורשות לפיהן מדובר פושט בשקר אשר פוגע במשפחות השכולות.
התגובה הראשונה מטעם אמיר וערוץ 14 היתה מתקפה חזרה: "כשלדובר צה"ל אין יכולת לענות עניינית אז הוא תוקף לגופו של כתב".
ואמיר הוסיף: "לכו אתם למשפחות השכולות ותספרו להם למה נהרגים להם הילדים. חבורת מופקרים".
ולמה, לדעת אמיר, הילדים נהרגים? כמובן, בגלל הפצ"ר וההנחיה שלה, שמנעה את התקיפה מהאוויר. ואם היה ספק לאיזה משפחות שכולות אמיר מתכוון, הוספו תמונותיהם של ארבעת הלוחמים שנפלו באירוע.
ואז הגיע תגובה חריפה אפילו יותר, מפי הרמטכ"ל עצמו, שגינה את מה שהגדיר "מתקפות שקריות, חוזרות ונשנות וחסרות שחר" כלפי הפצ"ר, והגדיר את הטענות ששודרו באייטם כ-"שקריות, מרושעות ומשוללות כל יסוד".
ואז, אמיר וערוץ 14 התקפלו. קצת.
פתאום, כבר לא מדובר על האירוע הספציפי מיום שישי.
הטענה היצירתית של הערוץ היא שאמיר לא התכוון להנחיה קונקרטית שמנעה תקיפה מהאוויר, מה שהצריך כניסה קרקעית של לוחמים – אלא ש-"מדובר על מקרים במהלך המלחמה".
אז קודם כל, וכפי שפורט בתחילת השרשור, שינוי הגרסה הזה הוא עלבון לאינטליגנציה, גם אם לא זו של הצופים האדוקים בערוץ 14.
באופן ברור, האייטם עסק בכניסה ספציפית, למבנה ספציפי, במועד ספציפי, שבה התרחש אסון ספציפי.
הניסיון למסגר את האייטם כאילו הוא בעצם דיבר על התרחשויות מהעבר – עומד בסתירה מוחלטת לשלל הפרטים שנשזרו בו, שנועדו להוליך את הצופה למסקנה לפיה הסיבה לכניסה הקרקעית היתה "מניעה משפטית".
אבל לצורך העניין, בואו נניח שהכוונה האמיתית של אמיר היתה לדבר על "מקרים במהלך המלחמה".
כלומר, לטובתו של אמיר נניח שהוא התכוון להציף מציאות נטענת שבה בגלל הנחיות משפטיות של הפצ"ר – שונו הפקודות בצה"ל, ומבנים כאלה ואחרים לא נתקפו בגלל החשש שתקיפתם תייצר נזק אגבי גבוה.
בנקודה הזו, אני נמצא בעמדה בעייתית – משום שאני לא יכול לעשות את מה שאני מקפיד לעשות כמעט בכל מקרה אחר, והוא לגבות את דבריי בתימוכין.
מכל מקום, כל קצין זוטר שעסק במאטריה ידע לספר לכם שמי שקובע את הפקודות לגבי תקיפות ואת "מדרגות האש" – הם המפקדים המבצעיים, ולא המשפטנים.
במילים אחרות, זה נכון שיתכן מצב שבתקופת זמן מסוימת יאושרו תקיפות שכרוכות בנזק אגבי גבוה, בעוד בתקופות אחרות הן לא תאושרנה – אבל מי שקובע את זה הם הקצינים בשרשרת הפיקוד. מגבלות הנזק האגבי הללו אינן משפטיות, אלא מבצעיות.
גם אם "קצין בכיר" עלום הבין אחרת – אלה פשוט העובדות.
מה שמוביל אותנו לנקודה האחרונה, והיא ניסיון להתבונן על הסיפור הזה ממעוף הציפור:
כידוע, בשנים האחרונות מתנהל קמפיין אגרסיבי, שמובל על ידי פוליטיקאים בכירים, כלי תקשורת ושופרות, לפיו בישראל קיים "שלטון משפטנים", אשר מונעים מהממשלה "למשול", ופוגעים ביכולתו של צה"ל להילחם בטרור.
גם לפני ה-7.10, אבל בטח לאחריו, הקמפיין הזה נקלע לקשיים, משום שהמציאות הוכיחה שבעצם הממשלה יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה, ואף גורם משפטי לא מנע ממנה לספק לנו את "הניצחון המוחלט".
בג"ץ לא התערב בשום דבר, היועמ"ש לא הפריעה, והפצ"ר סיפקה לצה"ל גיבוי משפטי מלא לכל פעולה שביצע.
אז מה עושים? ממציאים.
לפני כשנה רץ קמפיין – שאותו חולל עמית סגל – כאילו הפצ"ר מונעת תקיפה של אנשי חמאס שאינם משתייכים לזרוע הצבאית, וכן אוסרת על תקיפת מחבלים שנטלו חלק בטבח ה-7.10, או מחזיקים בחטופים – אך אינם משתייכים לחמאס או לג'יהאד האיסלאמי.
תימוכין לכך, לא הוצגו.
צה"ל כמובן הכחיש, אבל למה לסמוך על צה"ל כשאפשר להסתמך על דיווח עיתונאי שלא מגובה בכלום?
ואז, הסתבר שצה"ל דווקא תקף אנשי חמאס שאינם חלק מהזרוע הצבאית, וגם חיסל בזה אחר זה את אנשי ארגון הטרור "המוג'אהדין" שחטף את משפחת ביבס, ושאנשיו כמובן לא משתייכים לחמאס או לג'יהאד האיסלאמי.
ומה עשה נועם אמיר באייטם המדובר?
הוא הציג תיאוריה שלא נתמכה בכלום, וביקש מהצופים לסמוך עליו שקיים "קצין בכיר", ושהטענות כביכול של אותו קצין הן אמת מוחלטת.
ואז מגיע דובר צה"ל, בהמשך הרמטכ"ל, ואחריו גם אנשים שאשכרה היו בשטח ומכירים את הפרטים מידיעה אישית – ומשיבים להד"ם.
במקום להתנצל בפני המשפחות, ואולי גם בפני הפצ"ר – אמיר וערוץ 14 מתחפרים בטענה מגוחכת, שממילא גם היא פייק, כאילו דובר על "מקרים בעבר".
ושלא במפתיע, כל השופרות ממהרים לצופף שורות, ולגבות את נועם אמיר. הם "מאמינים לו". אומנם, הוא לא סיפק רבע ראיה, וצה"ל הכחיש – אבל הם "מאמינים".
אלא שגם במקרה של אמיר, וגם במקרה של סגל – איך בעצם אפשר להפריך את הפייק?
"עיתונאי" מעלה טענה שיש הנחיה משפטית מסוימת, לא מציג אסמכתאות, והגורמים הרלבנטיים מכחישים.
מה בדיוק מצופה מצה"ל? איך אפשר להוכיח שמסמך מסוים לא קיים?
חומר למחשבה, לקראת הפייק הבא, שוודאי יבוא בקרוב.
האייטם המלא פה:
