היום פורסמה הכרעת דינו של נאשם בשם דוד חסדאי – אחד משני הנאשמים היחידים שהועמדו לדין בגין לינץ' אלים וברברי שביצעו כעשרים מחבלים יהודים, תושבי המאחז ״גבעת רונן״, בארבע נשים ופעוטה ערביות.
חסדאי זוכה. אבל בצד הזיכוי, הוגש כתב אישום חמור.
ביום שישי, 9.8.2024, בשעה 17:45 לערך, ובשל טעות ניווט – נכנסו ברכבן ארבע נשים ופעוטה בת 3, תושבות רהט ואזרחיות ישראל, אל המאחז גבעת רונן שבשומרון.
כל חטאן היה שהן היו בעלות חזות ערבית.
מספר "צעירים" החלו לרדוף אחרי הרכב, וכאשר הנשים הגיעו למבוי סתום – התבצע בהן לינץ' המוני.
עשרים מחבלים יהודים יידו אבנים וסלעים לעבר הרכב במשך דקות ארוכות, כשהנשים התבצרו בתוכו. חלונות הרכב נופצו, המחבלים ריססו לתוכו גז מדמיע, ואיימו על הנשים שיציתו אותן ואת הרכב ושיהרגו אותן.
בין לבין, הגיע למקום חבר כיתת הכוננות של המאחז, כיוון לעבר הנשים נשק דרוך, ותיחקר אותן.
עד מהרה, הוא הבין שמדובר בנשים תמימות, אבל לא הושיט להן עזרה.
הנשים יצאו מהרכב ונמלטו יחפות, כאשר המחבלים ממשיכים ליידות אבנים ולאיים. אדם בשם יעקב גואלמן הצליח להשיג את אחת הנשים, חטף את תיקה, פיזר את תכולתה, חיטט בטלפון שלה, צילם אותה, לעג לה ואיים להפיץ את התמונה המשפילה.
בשעה 18:15 הנשים חולצו על ידי כוחות הביטחון. אחת מהן היתה פגועת ראש, מחוסרת הכרה ובסכנת חיים. כל הנשים נפצעו בדרגות שונות. הרכב נשרף כליל.
על כל מה שכתבתי עד כה – אין בכלל מחלוקת. הכל הוכח, כולל חלקו של אותו גואלמן, שהורשע בהסדר טיעון ונידון ל-8 חודשי עבודות שירות בלבד.
מה שכן במחלוקת, זה מי הם היהודים נטולי צלם האנוש שנטלו חלק בלינץ' הזה.
למרבה הצער, בתוך המולת האירוע – הנשים לא הצליחו לזהות את תוקפיהן, והסתבר שגם הזיהוי של חסדאי היה בעייתי מבחינה ראייתית, ולכן הוא זוכה.
זאת, אף על פי שחסדאי הודה שנכח במקום, ושתק כמעט לכל אורך החקירה.
כך שמבחינה משפטית, הלינץ' החמור הזה, שהתרחש רק לפני שנה, הסתיים כמעט בלא כלום:
שמונה אנשים הוגדרו כחשודים. רק שניים מתוכם הועמדו לדין. גואלמן הודה והורשע בהסדר טיעון מקל, וחסדאי – היחיד שהואשם בהשתתפות בלינץ' עצמו, יצא זכאי בדין.
אבל השורה התחתונה הפלילית היא חזות הכל?
נכון, איננו יודעים להוכיח, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי – שהיא רמת וודאות הרבה יותר גבוהה ממה שאתם דורשים מעצמכם לפני שאתם קובעים מסקנות בחיי היום יום שלכם – מי השתתפו בלינץ' המכוער, בארבע נשים ובפעוטה, שלא עשו דבר וחצי דבר לטרוריסטים היהודים שהתנפלו עליהן בחמת זעם.
אבל, אנחנו כן יודעים להוכיח – וזה אף הוכח – שאירוע כזה היה גם היה.
אלה לא "עשבים שוטים". זה גם לא "מפגע בודד", וגם לא פגוע נפש. אלה עשרים תושבי מאחז, לא גדול במיוחד, שיצאו מביתם כדי לעשות שפטים בנשים ובפעוטה ערביות – רק משום שהן ערביות, ורק משום שהיתה להם הזדמנות לפגוע בהן.
מן הסתם, המשתתפים בלינץ' יודעים מי הם, ויודעים מי השתתפו לצידם. גם אלה שלא נטלו בו חלק – יודעים מי כן.
אבל, וכמיטב המסורת של החשודים בטרור יהודי – הם שותקים. הם לא ישתפו פעולה עם רשויות המדינה הציונית, אלא יחפו זה על זה בקשר שתיקה, אף כאשר החיפוי הוא על מעשי אלימות מזוויעים.
לא בכדי, בית המשפט המחוזי העיר על קשר השתיקה הזה, שאופייני כל כך לארגוני טרור ופשיעה – וממש לא אמור להיות מנת חלקם של אנשים נורמטיביים.
רק לפני מספר ימים, כל מכונת התעמולה רעשה וגעשה בגין כתב אישום שייחס לקשישה "תכנון" לרצח ראש הממשלה, או ניסיון לקשירת קשר מבחינה משפטית.
הניסיון הזה נגדע מיד, משום שמי שהאישה פנתה אליו – מיהר להסגירה לרשויות. כך פועלים אזרחים שומרי חוק ודמוקרטים. איפה התנהגות זו, ואיפה הקודים הטרוריסטים שמושרשים כל כך במתיישבי גבעות השומרון.
אבל לא רק המתיישבים שתקו, ולא רק החשודים במעשי טרור יהודי לדורותיהם.
ממש לא רק הם.
כאמור, אין מחלוקת שהלינץ' הזה בוצע, באופן שבוצע, ומי ביצעו אותו – יהודים מגבעת רונן. רק שאיננו יודעים את זהותם.
ובכל זאת, כמעט שאף אחד מהמילייה של הפורעים לא טרח לפצות פה, לגנות, להוקיע ולדרוש מתושבי המקום לעשות חשבון נפש עם עצמם, הכיצד הגיעו להיות כגרועים שבאויבנו.
ככל שהצלחתי לבדוק, סמוטריץ', סטרוק, רוטמן, בן גביר ושות' – כולם שתקו ושותקים. חס וחלילה לגנות לינץ' ברברי בחפות מפשע, הרי זה עלול לעלות להם בקולות.
קלמן ליבסקינד, שכבר שנים מנסה לטשטש שיש "אלימות מתנחלים" – גם הוא לא טרח להתייחס למקרה הזה. מבחינתו, אף אחד לא הורשע באלימות.
כמו שקלמן מצהיר בעצמו, הוא מאוד אוהב ווטאבאוטיזם. מבחינתו, כפי שיש אלימות בקרב המתנחלים, כך בכל מגזר – ולכן הקמפיין על "אלימות מתנחלים" הוא שקר.
אז אני מבקש מאדון קלמן לנסות ולתת לי דוגמאות למקרים דומים, ובעיקר לקשר שתיקה טרוריסטי דומה, בקרב כל קבוצת אוכלוסיה אחרת בישראל.
למותר לציין, שכל אותם שתקנים מנהלים כבר שנים קמפיין של תעמולת שנאה נגד "מערכת המשפט", שכביכול "רודפת" את נערי הגבעות התמימים, וששופטים סמולנים יפי נפש מרחמים על ערבים – אבל מרשיעים בסיטונות את כל מי שיש לו גוזמבות.
אבל גם הפעם, הם לא יתנו למציאות להפריע להם להמשיך בקמפיין.
והיתה אחת שלא שתקה – לימור סון הר מלך.
היא טענה ש-"לא מדובר במשפחה ישראלית", וש-"אירוע כזה תמים יכול להיות אירוע של ריגול, של איסוף מידע". אי אפשר להתעלם מכך, הסבירה.
היא אף הגדילה והעלילה שהרכב שבו נסעו הנשים לא היה עם לוחית רישוי ישראלית, שזה גם לא נכון – ובעיקר לא משנה.
אז הכרעת הדין הסתיימה בזיכוי. הוא עדיין לא חלוט, כי למדינה יש זכות ערעור, אבל גם קשה להאמין שהתוצאה תשתנה.
אבל הכרעת הדין המזכה היא כאמור גם כתב אישום חמור, שהוא הוא הסיפור המרכזי.
זהו כתב אישום נגד קבוצת אוכלוסיה שהטרור הלאומני בקרב אנשיה הולך ומתגבר, והולך ומשתרש.
זהו כתב אישום נגד נציגי הציבור של אותם אנשים, ונגד מובילי דעת הקהל, שכבר אינם טורחים אפילו לעשות קולות של גינוי. להיפך, הם מתכחשים ומכחישים, גם כאשר הכל הוכח באותות ובמופתים.
זהו כתב אישום נגד הממשלה, שר הביטחון שלה והעומד בראשה, שמגבים בשתיקה ובמעשים את הפורעים ואת שלוחיהם.
זהו כתב אישום נגדנו. נגד כל אחת ואחד מאיתנו.
האירוע הזה לא התרחש בארץ רחוקה, וגם לא בימי הביניים. הוא התרחש רק לפני שנה, אחרי ה-7.10, לא רחוק מכפר סבא.
עשרים מבני עמנו התנפלו על נשים חפות מפשע ופעוטה בת שלוש, רק בשל היותן ערביות.
וכמעט כולנו כבר לא זוכרים שזה קרה. הלב קהה.
קישור להכרעת הדין המלאה:
drive.google.com ↗
ושישובו כבר החטופים🎗️
