דלג לתוכן

חזרה מהודאה

בית המשפט העליון (מינץ, בהסכמת ברק-ארז ווילנר) פירסם אתמול פסק דין שעוסק בסיטואציה הבאה:
נאשם מגיע הסדר טיעון, מודה בבית המשפט – ומורשע לפי הודאתו. לאחר מכן, הנאשם מתחרט, ומבקש לחזור בו. באיזה נסיבות זה יתאפשר?
ננצל את פסק הדין כדי לדבר קצת על הדין בנושא.

קודם כל, צריך להבדיל בין נאשם שמבקש לטעון שהודאתו במשטרה היתה הודאת שווא (או שנגבתה ממנו בשל לחץ פסול), לבין חזרה מהודאה שנמסרה בבית המשפט.
הודאה שמסר נאשם במסגרת חקירתו במשטרה, ובעת שהיה חשוד, היא רק ראיה לחובתו, שאפשר לטעון שהיא בלתי קבילה, שהיא אינה אמת וכו'.

לעומת זאת, כאשר נאשם מודה במשהו בבית המשפט – הרי שמדובר בהוכחה חותכת ואבסולוטית, שניתן לבסס עליה הרשעה.
מוסד ההודאה בבית המשפט הוא גם זה שעליו מבוסס מוסד הסדרי הטיעון, שבמסגרתם הנאשם מודה ומורשע – ובתמורה הוא מקבל "הנחה" כלשהי מטעם התביעה (״שינמוך״ אישומים, עונש מקל וכו').

ואחרי שהבנו את זה, בואו נדבר על מצבים שבהם נאשם מודה בבית המשפט – ואז מבקש להתחרט.
המחוקק החכם שלנו צפה שמצבים כאלה עלולים להתרחש, וקבע שבית המשפט יכול להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו "מנימוקים מיוחדים שיירשמו".
בקיצור, המחוקק העביר את הכדור לבית המשפט שייצוק תוכן פרשני לסעיף.

לא נכנס הפעם להתפלפלויות המשפטיות לגבי כלל המצבים שבהם בתי המשפט התירו חזרה מהודאה (למשל, כאשר התרחש מצב של "כשל בייצוג", למשל כשעורך הדין של הנאשם לא הסביר לו את משמעות הודאתו וכו׳) – ונתמקד בסיטואציה הקלאסית, שבה נאשם טוען שהודה הודאת שווא, ושהוא מעוניין לעמוד על חפותו.

בסיטואציה הזו, הדבר החשוב ביותר מבחינת בית המשפט, כדי להכריע האם להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו, הוא לנסות להבין למה הנאשם מבקש זאת.
כדי להבין על מה מדובר, נתאר מקרה שכיח למדיי:
נאשם כורת הסדר טיעון, מודה בבית המשפט, ומורשע לפי הודאתו. בהסדר הטיעון, אין הסכמה על העונש.

הנאשם, ש-"תמורת" הודאתו קיבל "שינמוך" מסוים של כתב האישום, ציפה לעונש מסוים. אבל, לדאבונו הוא מגלה שבית המשפט החליט לגזור עליו עונש חמור יותר.
במקרה כזה, שהוא כאמור די נפוץ, לנאשם יש אינטרס ברור לנסות להחזיר את הגלגל לאחור, לטעון שהוא הודה הודאת שווא ושהוא בעצם חף מפשע.

כאשר אלה הם פני הדברים, לפי הדין בישראל – יהיה לנאשם כמעט בלתי אפשרי לבטל את הודאתו, וכך לבטל את הרשעתו (ואת גזר דינו), ולהתחיל את הכל מהתחלה.
הסיבה ברורה: יש חשש אינהרנטי, שקשה מאוד להסיר אותו, שבקשתו של הנאשם לחזור בו מהודאתו היא מהלך טקטי, ולא רצון אמיתי לעמוד את חפותו.

לעומת זאת, כאשר נאשם כורת הסדר טיעון, מודה בבית המשפט ומורשע בהתאם להודאתו, ואז מבקש להתחרט לפני גזר הדין – הנטייה של בתי המשפט היא כן לאשר לנאשם לחזור בו.
במצב דברים שכזה, לנאשם קל יחסית להוכיח שבקשתו מבוססת על רצון כן להוכיח את חפותו, ושלא מדובר בתכסיס טקטי.

ואחרי שהבנו את זה, בואו נתחבר לפסק הדין מאתמול.
מעשה שהיה כך היה:
ירון דוגה הואשם, יחד עם רעייתו, בעבירות כלכליות שונות. הצדדים ניהלו הליך גישור ממושך, ובסופו הגיעו להסדר טיעון, שעיקריו הן "שינמוך" של העבירות נגד דוגה, והסכמה על "תקרת עונש" של עד 20 חודשי מאסר בפועל.

בנוסף, הפרקליטות הסכימה לבטל את כתב האישום נגד רעייתו של דוגה, ולסגור את התיק נגדה.
לאחר שהושג הסדר הטיעון, הוא הוצג בבית המשפט, ודוגה הודה בעובדות כתב האישום "המשונמך", והורשע בהתאם להודאתו.
כשלושה חודשים לאחר מכן, וטרם גזר הדין, דוגה החליף סנגור וביקש לחזור בו מהודאתו.

אלא שביהמ״ש המחוזי סירב לבקשה, וגזר על דוגה 13 חודשי מאסר בפועל. הוא ערער לבית המשפט העליון – וערעורו נדחה.
וכל כך למה? הרי רק לפני רגע אמרנו שאם נאשם מבקש לחזור בו לפני גזר הדין, הנטייה של בתי המשפט תהיה לאשר זאת.
ובכן, במקרה הזה אומנם לא מדובר בגזר דין – אבל העיקרון זהה.

כזכור, חלק מהסדר הטיעון עם דוגה כלל הסכמה לבטל את האישום נגד רעייתו, ולסגור את התיק נגדה. ואכן, הפרקליטות פעלה לפי הסדר הטיעון, ושלחה לבני הזוג הודעה שהתיק נסגר.
רק אז דוגה "נזכר" לטעון שהוא מבקש להתחרט, שהוא חף מפשע, שהוא הודה בגלל לחצים כאלה ואחרים, ועוד שלל תירוצים.

בקיצור, הרציונל הוא אותו רציונל:
מה שבית המשפט בוחן זה למה הנאשם מבקש לחזור בו מהודאתו – האם זה מהלך טקטי כתוצאה מהתפתחות כלשהי, או רצון אמיתי וחף מאינטרסים לעמוד על חפותו.
במקרה של דוגה, המסקנה היתה שמדובר באופציה הראשונה, משום שהוא כבר "קיבל" את סגירת התיק נגד רעייתו.

נכון, לא מדובר במצב "הקלאסי" של נאשם שהתאכזב מהעונש שנגזר עליו, ואז מנסה להחזיר את הגלגל לאחור.
אבל, כן מדובר בנאשם שכבר זכה בטובת הנאה משמעותית בעקבות הסדר הטיעון, המדינה שינתה את מצבה לרעה בעקבותיו – ולכן החשש הוא שמדובר במהלך טקטי.
ואת החשש הזה – דוגה לא הצליח לסתור.

קישור לפסק הדין המלא:
supremedecisions.court.gov.il ↗
ושישובו כבר החטופים️

  • חוק מח"ש

    חוק מח"ש

    אמש נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל החוק הידוע כ-"חוק מח"ש", שבמרכזו רפורמה באופן פעולתה של המחלקה לחקירות שוטרים.

  • בוחן מציאות

    בוחן מציאות

    בג"ץ (גרוסקופף, שטיין, כשר יחדיו) פירסם אתמול פסק דין בעתירה שעניינה "החרם" של שר המשפטים יריב לוין על נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית.

  • צחוקה המתגלגל של האירוניה

    צחוקה המתגלגל של האירוניה

    זוכרים את חאן אל אחמר? המאחז הלא חוקי הקטנטן באזור כפר אדומים? זה שרק לאחרונה הרמבו העברי בצלאל סמוטריץ' חתם על "צו" פינוי שלו, כנקמה על צו המעצר הבינלאומי שכנראה הוצא נגדו בהאג?

  • תנו לחיות לחיות

    תנו לחיות לחיות

    בעקבות הפרעות בבית משפחת המשנה לנשיא סולברג, פירסמה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, אסתר חיות, דברים מטעמה.

  • דעתי על בחירת מבקר המדינה החדש היום:

    דעתי על בחירת מבקר המדינה החדש היום:

    מי מאיתנו שהוא בעשור החמישי לחייו או יותר מכך, ודאי זוכר שהימים שבהם היו מתפרסמים דו"חות מבקר המדינה – היו ימים מיוחדים.

  • שר הפנים נכנס למסעדה?

    שר הפנים נכנס למסעדה?

    אתמול פורסמה בבג"ץ (סולברג, שטיין, כשר) החלטה "קטנה", בעתירה שלא מעניינת כמעט אף אחד, ושסביר להניח שלא שמעתם עליה.

ניוזלטר
✓ נרשמת