לא סתם איזכרתי את מר ליבסקינד.
אי שם בספטמבר 2020, כלומר כארבע שנים וחצי לפני הטור האחרון, שבו נשבע אמונים נצחיים לנתניהו – קלמן פירסם טור שבו טען שאותו נתניהו ממש "אינו יכול עוד".
מצד אחד, ליבסקינד הפליג בשבחים לנתניהו ש-"עוסק במדיניות החוץ שלנו ומייצג אותנו בעולם".
קלמן הכתיר את נתניהו בכינויים כמו "מדינאי-על" ו-"גוליבר בארץ הגמדים", ולעג למי שהזהירו, חמש שנים לפני כן, מפני ההשלכות של הנאום ההוא בקונגרס.
חמש שנים לאחר מכן, יש נגד נתניהו צו מעצר בינלאומי, הוא פרסונה נון-גרטה בכל אירופה (זולת הונגריה), הפלסטינים חזרו לקדמת הבמה וטראמפ לוחץ ידיים למנהיגי ערב בזמן שנתניהו משיב לשאלות בבית המשפט.
וזה עוד כלום לעומת החלק השני של הטור, שניתח את נתניהו בזירה הפנימית.
קלמן כתב על "כשלונו של נתניהו שמופקד על מדיניות הפנים שלנו, על חיי היומיום שלנו, על כלכלתנו, על בריאותנו, על שלומנו ועל שלמותנו כחברה".
הוא אפילו הוסיף: "אני לא זוכר עוד תקופה כזו בחיי, שבה חשתי כאזרח זנוח כך לגורלי".
"התחושה היא שלא לגמרי ברור מה עושה רב החובל בגשר הפיקוד, וכמה הוא מרוכז במה שצריך, כשהגלים מאיימים להפוך לכולנו את הספינה", נכתב בהמשך.
ולקלמן היה הסבר מדוע נתניהו מתעסק בעצמו, ולא באזרחי ישראל, שהתמודדו אז עם משבר הקורונה – משום שנתניהו עסוק בעיקר במצבו הפוליטי והמשפטי.
ולכן, קבע קלמן, "כל עוד נתניהו נלחם על חייו, על רקע המשפט הפלילי המתנהל נגדו, קשה עד בלתי אפשרי לצפות מהציבור לשתף איתו פעולה, ולרכז מאמץ סביב החלטותיו. נתניהו, במצבו, לא מסוגל להישיר מבט אל המצלמה ולאחד את העם סביב כלום".
אכן, דברי טעם. אלא שכעת צריך לשאול: מה בעצם השתנה?
אם בשנת 2020 נתניהו היה עסוק בעיקר בשרידות פוליטית ומשפטית, מה נאמר ומה נגיד כיום, בשנת 2025, לאחר שבמשמרת שלו התרחש טבח ה-7.10, וישראל הגיעה לחרפה ביטחונית, כלכלית וחברתית שכמוה לא ידענו?
איך אז קלמן הפנה עורף לנתניהו, וכעת הפך לגרופי נלהב, שתומך בו בכל מחיר ובכל תנאי?
התשובה היא כמובן פשוטה בתכלית:
בשנת 2020 כיהנה פה ממשלת החילופים של נתניהו וגנץ. מי שנותר מחוץ לממשלה ומחוץ לקואליציה הוא אחד בשם בצלאל סמוטריץ'. לכן קלמן נגדה.
לעומת זאת, בשנת 2025 סמוטריץ' הוא שר בכיר בממשלה, וראש סיעה מרכזית בקואליציה. לכן קלמן בעדה.
וזה כל הסיפור כולו.
