אתמול, לצד שלל אירועי היום, התרחשה גם התפתחות מסוימת בסאגת בקשת החנינה של בנימין נתניהו, שאותה הגיש לנשיא המדינה הרצוג.
התפתחות זו היא בעיקרה דיווח ב-"ניו יורק טיימס", שלמעשה אושרר בתגובת בית הנשיא, בנוגע לאופן שבו הרצוג מתכוון לפעול ביחס לבקשה.
מבחינה עובדתית, נראה שהרצוג – לאחר שנאספו כלל התייחסויות הרלבנטיות לבקשת החנינה, למעט מטעם היועמ"ש – מתכוון שלא להכריע בבקשה, לפחות בשלב זה. כלומר, הוא לא יקבל את הבקשה, וגם לא ידחה אותה, אלא ישאיר אותה תלויה ועומדת.
במקום זה, הרצוג מתכוון לפעול "לגיבוש הסדר בין הצדדים".
בואו נסביר מה זה בעצם אומר:
על בקשת החנינה של נתניהו דיברנו בעבר בלי סוף. זוהי בקשה חסרת תקדים, שכן מעולם בתולדות ישראל לא ניתנה חנינה לנאשם תוך כדי משפטו.
בנוסף, חנינה טרם הרשעה היא אירוע שיש לו תקדים בודד בהיסטוריה (״קו 300״), וגם התקדים הזה שונה מאוד מעניינו של נתניהו.
במילים אחרות, ונדמה שכל הצדדים ידעו את זה לכל אורך הדרך – לבקשת החנינה של נתניהו, במתכונתה הנוכחית, אין היתכנות משפטית. גם אם הרצוג יחליט להמציא עבור נתניהו מסלול חנינה שאיננו קיים בדין – ההחלטה הזו תיעצר בבג"ץ.
לעומת זאת, "הסדר בין הצדדים" – זה כבר משהו הרבה יותר טבעי.
כאשר בית הנשיא מדבר על "הסדר בין הצדדים" – הוא למעשה מתכוון להסדר טיעון בין נתניהו לבין התביעה (במקרה של נתניהו מדובר כמובן ביועמ"ש).
באופן כללי, הסדר טיעון פירושו הסכם בין נאשם לבין התביעה, בו התביעה מסכימה לתת לנאשם הקלה מסוימת (מחיקת חלק מהאישומים, הסכמה על עונש קל וכו').
"תמורת" ההקלה הזו, הנאשם מוותר על חזקת החפות שלו – ומודה *בבית המשפט*. התוצאה האוטומטית של הודאה כזו היא *הרשעת הנאשם*, בהתאם להודאתו.
שימוש במנגנון כזה, של הקלה מצד התביעה והודאה מצד הנאשם, שהוא כאמור ליבת המוסד המשפטי המכונה "הסדרי טיעון" – הוא משהו מאוד שכיח בישראל.
לעומת זאת, וכאמור לעיל, מנגנון של חנינה תוך כדי משפט – הוא מנגנון שלא באמת קיים במדינת ישראל, והוא הופעל עד כה אפס פעמים.
אם במסלול של הסדר טיעון התוצאה הסופית היא *הרשעת הנאשם* – במסלול תיאורטי של חנינת נאשם המשמעות היא שכל ההליך הפלילי נגדו מתפוגג כאילו לא היה מעולם.
מכל האמור עולה שאם רוצים לסיים את סאגת "תיקי האלפים" ללא המשך ניהול ההליך והכרעת דין מנומקת – אזי הדרך לעשות כן היא באמצעות הסדר טיעון. לא באמצעות חנינה.
לכן, זה ממש לא מפתיע שהנשיא הרצוג – שכנראה מנסה להיות המבוגר האחראי באירוע ולסיים את הסאגה – פונה למסלול הזה.
אני כמובן לא יודע מה עובר להרצוג בראש, אבל מניח שהוא מפנטז על מצב שבו הוא ממנף את בקשת החנינה, ומנצל את מעמדו כנשיא, על מנת להושיב את הצדדים סביב שולחן עגול, כשהוא מעין גורם שמגשר ביניהם – במטרה לנהל משא ומתן שבסופו יצא עשן לבן בדמות הסכמה על הסדר טיעון בין נתניהו ליועמ"ש.
האם זה תרחיש ריאלי?
באופן כללי, ובלי קשר ל-"תיקי האלפים", לתביעה יש אינטרס כמעט בכל תיק להגיע להסדר טיעון. זו גם הסיבה שהרוב המוחלט של התיקים הפליליים בישראל מסתיים בהסדר שכזה.
עם קשר ל-"תיקי האלפים", האינטרס הזה גדול פי כמה וכמה, כי זה הליך שגורם הרבה נזק למדינת ישראל.
כלומר, מבחינת היועמ"ש – ניתן להניח בביטחון שהיא מאוד רוצה להגיע להסדר טיעון.
שאלת מיליון הדולר היא האם נתניהו נמצא במצב שבו הוא מסוגל נפשית להודות בבית המשפט בביצוע עבירה, כאשר המשמעות של מהלך כזה היא כנראה לא עונש מאסר, בטח לא כלא – אבל כן הרשעה וסיום הקריירה הציבורית.
אם נתניהו מוכן לכך – אפשר להגיע להסדר טיעון מחר בבוקר. אפשר לסיים את התיק הפלילי נגדו בענישה מגוחכת, אבל עם הרשעה והתחייבות שלו לפרוש מהחיים הפוליטיים.
למעשה, זה בדיוק מה שקרה עם אריה דרעי בשנת 2022, שבית המשפט התחשב בו בעונש בשל "המחיר הציבורי" שאותו הוא התחייב לשלם.
מכל מקום, אין שום סיכוי – אפס עגול – שהיועמ"ש תתפשר על פחות מכך.
היא בוודאי תסכים לוותר על דרישה לעונש שהולם את העבירות החמורות שבהן נתניהו יודה (גם מדובר "רק" בעבירה אחת של הפרת אמונים, תג המחיר של עבירה כזו הוא לפחות כמה חודשי מאסר בפועל). אבל היא לא תסכים ל-"דלת מסתובבת".
כלומר, ועל כך נסוב כל הסיפור כולו – גם ביחס להסדר טיעון, ובמידה מסוים גם ביחס לבקשת החנינה – אם נתניהו רוצה גם לסיים את ההליך הפלילי וגם להמשיך לכהן כראש ממשלה כאילו כלום, הרי שזה חסר סיכוי.
לעומת זאת, אם הוא מתחייב לפרוש מהחיים הציבוריים – הכל הופך להיות הרבה יותר פשוט.
עכשיו, אני יודע מה תומכי הממשלה שקוראים את זה אומרים לעצמם – שזו היתה המטרה מלכתחילה, ושבעצם רוצים להיפטר מנתניהו באמצעות "תפירת תיקים", וכל מיני בולשיט דומה.
אתם יכולים להמשיך לספר לעצמכם איזה סיפור שתרצו. במציאות, אין תרחיש שבו תיקי האלפים מסתיימים ונתניהו נשאר ראש ממשלה.
הדבר האחרון שכדאי להאיר עליו זרקור הוא העובדה – וזו פשוט עובדה – שרעש הטרטור של מכונת התעמולה סביב בקשת החנינה ירד פלאים, וכמעט נעלם.
עד לפני מספר שבועות, כל ח"כ זוטר בקואליציה, כל שופר וכל ליצן משפט קדח לנו במוח כמה קריטי שהרצוג יעתר לבקשת החנינה. למען המדינה כמובן.
השאון מחריש האוזניים הזה פסק באחת, וגם אתמול, כאשר התבשרנו שהרצוג לא מתכוון להעניק לנתניהו חנינה בעתיד הנראה לעין – האירוע הזה עבר כמעט ללא תגובה של מכונת התעמולה. גם לא שמענו כלום מטראמפ.
צירוף מקרים, זה בוודאי לא. מה הסיבה שנתניהו הורה לשופרותיו לשתוק? אני באמת לא יודע.
