היום פורסמה החלטה קצרה, כמעט טכנית, בעתירה שהגישה התנועה למען איכות השלטון, שהסעד המבוקש בה הוא צו שמורה לשר המשפטים לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ולבחור – סוף סוף – עשרות שופטים כדי למלא את התקנים החסרים.
מאחר שהנושא מעסיק את דעת הקהל בכלל, ואת אומת הטוויטר בפרט, בואו ננסה "לחפור" קצת מעבר לטקסט היבשושי והקצר שבהחלטה.
ברקע הדברים – "ברוגז" מתמשך של לוין נגד כל העולם ואחותו, במסגרתו הוא מסרב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ומונע ממנו לבצע את תפקידה – שהוא, ובכן, לבחור שופטים.
החרם של לוין החל למעשה מיד לאחר השבעת הממשלה הנוכחית, כאשר הוא סירב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, תוך שהוא ממתין לחקיקת "הרפורמה" ולשינוי הרכב הוועדה.
כשזה לא קרה, ובעקבות עתירות קודמות שהוגשו – בשנת 2024 לוין ירד קצת מהעץ, והוועדה התכנסה ובחרה עשרות שופטים לערכאות השונות.
עם זאת, הוועדה לא בחרה – לא אז ולא עד עצם היום הזה – שופטים לבית המשפט העליון. הסיבה לכך היא כיפופי ידיים בין "הגושים" בוועדה, שלא נכנס אליהם הפעם, כי המוקד שלנו הוא דווקא במינויים לערכאות *שאינן* העליון.
מכל מקום, ועל רקע טראומת טבח ה-7.10, הוועדה כן התכנסה ותיפקדה.
ואז, בספטמבר 2024, פורסם פסק הדין של בג"ץ שחייב את לוין לכנס את הוועדה כדי למנות נשיא לבית המשפט העליון – מהלך שהוא ניסה למנוע בכל מחיר, משום שהוא ידע שבעקבות אי-הצלחתו לשנות את הרכב הוועדה – היא צפויה לבחור בעמית לנשיא.
פסק הדין הזה גרם ללוין לפצוח ב-"ברוגז" הנוכחי שלו.
אז אחרי אינספור הטרלות מגוחכות, לוין בסופו של דבר נאלץ לכנס את הועדה, שאכן בחרה לעמית לנשיא – אבל במקביל הוא הכריז שהוא "מחרים" את עמית, שהוא "לא מכיר" בו, ובפועל הוא גם נועל מחדש את דלתות הוועדה לבחירת שופטים, ולא ממנה אף שופט לאף ערכאה.
אזרחי ישראל? זה פחות מעניין אותו.
במילים אחרות, לוין – ש-"איים" על שופטי בג"ץ לבל יעזו לפסוק נגדו – מימש את "האיום" שלו:
בעקבות הצו שהוצא נגדו, אשר הביא לכך שהוועדה לבחירת שופטים בחרה לעמית לנשיא בית המשפט העליון – הוא החליט "להעניש" את כל אזרחי מדינת ישראל, באמצעות "ייבוש" טוטאלי של כל מערכת בתי המשפט.
ביולי 2025 התנועה למען איכות השלטון החליטה להגיש עתירה נוספת נגד לוין, שהיא העתירה שבה ניתנה ההחלטה מהיום, ובפברואר 2026 התקיים הדיון הראשון בעתירה.
ציון אמיר, שייצג את לוין (כי היועמ"ש תמכה בקבלת העתירה), לא טען כמובן שלוין עושה "ברוגז" והחליט "להעניש" את השופטים.
במקום זאת, ובדומה למה שאותו אמיר טען בעתירות בעניין מינוי נשיא לבית המשפט העליון – הוא אמר שלוין בעצם שואף ל-"הסכמה רחבה". זה לא שהוא לא רוצה למנות שופטים, אלא שהוא רוצה שהם ימונו בקונצנזוס.
ובכן, לשאוף ל-"הסכמה רחבה" זה מגניב, אבל מתישהו צריך להחליט מה עושים כשאין הסכמה.
מאחר שלאמיר לא היו תשובות לשאלה הזו, והוא סתם דיקלם סיסמאות חסרות פשר; ומאחר שהמחסור בשופטים רק הלך והחמיר – בג"ץ (גרוסקופף, שטיין, כנפי-שטייניץ) הוציא צו על תנאי לפיו על לוין להסביר למה לא יכנס את הוועדה, ונקבע דיון המשך.
הדיון נקבע למרץ, נדחה בגלל המלחמה, והתקיים אתמול.
מה שכדאי לדעת הוא שבין לבין, לוין – שהבין שהוא הולך להפסיד – ניסה למזער נזקים, והכריז שהוא מוכן, ברוחב לב אצילי, לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אבל רק לצורך מינוי שופטים לבתי המשפט לענייני משפחה, נוער ותעבורה.
לבתי המשפט "הרגילים" – הוא עדיין דורש "הסכמה רחבה", שאין בנמצא.
בהתאם, הדיון שהתקיים אתמול, שלא שודר, התמקד בשאלה למה לכל הרוחות לוין לא מוכן שהוועדה תתכנס גם כדי למנות שופטים לבתי משפט השלום והמחוזי (כאמור, העליון זה סיפור אחר).
לפי הדיווחים של העיתונאים שנכחו בדיון, גם הפעם – לציון אמיר לא היו תשובות, והוא בעיקר ניסה למרוח זמן.
והנה הגענו, סוף סוף, אל ההחלטה שפורסמה היום, שבה בג"ץ "רשם לפניו" את הודעת לוין לפיה הוא יפרסם את המועמדים להתמנות לשופטי משפחה, נוער ותעבורה עד 10.5, וכן שהוא מתבקש להגיש עד 7.5 הודעה לגבי לוח הזמנים בנוגע לכינוס הוועדה על מנת לבחור שופטים לבתי המשפט השלום והמחוזי.
אבל, מה בעצם בג"ץ עשה פה?
כולם מבינים – גם השופטים – שלוין מנסה למרוח את הזמן, ושהמטרה שלו היא למנות כמה *שפחות* שופטים, כדי להמשיך ו-"להעניש" את בתי המשפט על העוול הנורא שנגרם לו בכך שבג"ץ כפה עליו לכנס את הוועדה שבחרה את עמית לנשיא.
הרי לוין לא רצה לכנס את הוועדה בכלל.
כאשר הוא הבין שהוא יחטוף פסק דין מהדהד, הוא ניסה כאמור להתחכם, ולמנות שופטים לערכאות שהכי פחות "מפריעות" לו – תעבורה, משפחה ונוער – תוך שהוא "מבטיח" שבהמשך ימונו שופטים גם לשלום ולמחוזי.
אלא שלמרבה הצער, אף אחד כבר לא מאמין למילה שהאיש הזה אומר, וכולם מבינים לאן הוא חותר.
לכן, בג"ץ סירב למחוק את העתירה, שכביכול התייתרה.
במקום זאת, בג"ץ החליט שהוא עושה על לוין בייביסטר:
הבטחת שתפרסם את שמות המועמדים להתמנות לשופטי משפחה, נוער ותעבורה? בוא נראה שאתה מפרסם.
הבטחת שאחר כך תמנה שופטים לשלום ולמחוזי? בואו תתחייב ללוח זמנים (קצר) שבו זה יקרה.
מה שמרחף ברקע זה המועד שבו הכנסת מתפזרת, ואז הולכים לבחירות, כאשר לפי הדין הנוכחי – אסור למנות שופטים בתקופה הזו. לכן, ובהינתן שיש כל מיני הליכים בירוקרטיים בין המועד שבו מפרסמים מועמדים להתמנות לשופטים ועד שניתן למנות בפועל – לוח הזמנים הוא מאוד קצר.
ולוין משחק על הזמן הזה.
שופטי בג"ץ מבינים שלוין משחק על זמן, ונראה שהם לא מתכוונים לאפשר לו את זה. הם לא מוכנים שבתי המשפט ימשיכו לעבוד במחסור עצום של כוח אדם, רק כדי שלוין ימלא את הצרכים הרגשיים המעוותים שלו, ושאזרחי ישראל יסבלו לפחות עוד חצי שנה ממערכת שקורסת תחת העומס.
ועכשיו, הכדור אצל לוין.
הרושם שלי – וזה רק רושם – הוא שהשופטים מתכוונים לקבל את העתירה, ולכפות על לוין לכנס את הוועדה. הסבלנות שלהם נגמרה, והם לא מוכנים יותר להשלים עם העובדה שהוא פועל בניגוד לחוק ופוגע בכל אזרחי מדינת ישראל בגלל כל מיני עלבונות ו-"ברוגזים".
אבל, השופטים גם נתנו לו מוצא של כבוד.
לוין יכול לבחור בין ציות לחוק, הפסקת ה-"ברוגז", וכינוס הוועדה שתבחר שופטים *לכל* בתי המשפט שאינם העליון, כי בתי המשפט האלה מתמוטטים מהעומס והמחסור בשופטים – לבין פסק דין שייכפה עליו לעשות בדיוק את זה.
ואם זה מזכיר לכם משהו דומה מהעתירות בעניין הנשיא – אתם בהחלט לא טועים.
באוגוסט 2024, רגע לפני פסק הדין שהורה ללוין לכנס את הוועדה כדי לבחור נשיא לעליון, כמעט אותו הרכב שופטים (גרוסקופף ושטיין, ואז וילנר והיום כנפי-שטייניץ) – פירסם החלטה שבה ניתנה ללוין האפשרות לפעול כחוק, כמוצא של כבוד.
לדעתי, ההחלטה מהיום היא מעין שידור חוזר של ההחלטה ההיא.
בשני המקרים, התוצאה היא שאי אפשר יותר להשלים עם העובדה שלוין פועל בניגוד לחוק, ומשתמש באופן פסול בסמכותו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים.
השאלה היא רק איך מגיעים לתוצאה הזו: האם לוין מתכוון לרדת לגמרי מהעץ הגבוה שעליו טיפס, או שבעצם הוא רוצה עוד סיבוב של ריבים, הטרלות וחרמות.
ניסיון העבר מלמד שלוין – כמו לוין – יעדיף את האופציה השנייה. הוא יכנס שוב לטנטרום אינסופי של רקיעות ברגליים וראיונות בערוץ 14 ואצל אילה חסון, אבל גם הפעם זה לא יעזור לו.
זה נראה שהשופטים נחושים למנוע ממנו למרוח זמן, ושאם לא תהיה ברירה – הם יקבעו בעצמם את לוח הזמנים.
הטרגדיה היא, שאם ללוין היתה תבונה פוליטית מינימלית, הוא היה מבין שהפור כבר נפל, וכעת עדיף לו למקסם את הכוח שבינתיים יש לו בוועדה – ולהשתמש בו כדי למנות כמה שיותר שופטים "כלבבו".
אם הוא יעשה "ברוגז", התוצאה תהיה ששאר חברי הוועדה פשוט ישתמשו ברוב שלהם כדי למנות את מי שהם רוצים.
