תכירו את יסכה בינה, שנכנסה זה מכבר לנעליו הקטנטנות של שמחה רוטמן והפכה לפנים של התנועה ״למשילות״.
השבוע, היא פירסמה ציוץ נרגש בו ״הסבירה״ לעוקביה על משמעותו של פסק דין מיוני 2017, שעסק בתנאי הכליאה בישראל.
בואו נראה איך גב׳ בינה משלבת, כמיטב המסורת, בין שקרים לבין בורות.
בתמצית, ערב פרישתו של אליקים רובינשטיין משפיטה, הוא אכן עמד בראש הרכב שופטי בג״ץ שקבע שעל המדינה להגדיל את ״שטח המחייה״ של אסירים בישראל:
תוך 9 חודשים יש להעמיד על השטח על 3 מ״ר (לא כולל שירותים ומקלחת), ותוך 18 חודשים – על 4 מ״ר.
מה שיסכה ״שכחה״ לספר לכם זה מה קרה אחר כך.
״הפעימה הראשונה״, כלומר העמדת שטח המחייה המינימלי לאסיר על 3 מ״ר – הושלמה רק במאי 2019.
״הפעימה השנייה״, שנועדה להעמיד את השטח המינימלי על 4 מ״ר בממוצע – מעולם לא בוצעה.
בדומה ל-״חוק הגיוס״, הממשלה באה פעם אחר וביקשה ארכה לביצוע פסק הדין. הפעם האחרונה היתה בדצמבר 2022.
בהחלטה אז (עמית, בהסכמת אלרון ווילנר) בג״ץ נעתר שוב לבקשת המדינה וקבע שיישום פסק הדין ייעשה עד דצמבר 2027.
כלומר, ובניגוד לטענות קורעות הלב של גב׳ בינה – פסק הדין לא יושם מעולם במלואו, והגדלת השטח ל-4 מ״ר מתוכננת להתבצע רק בעוד שלוש שנים.
עוד משהו שיסכה שכחה זה המצב כיום.
תיכף נציין שנה לטבח ה-7.10.
סמוך לאחריו, הכנסת חוקקה הוראת שעה שמאפשרת לממשלה להפחית דרמטית את תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים, וזאת על רקע הצורך הדחוף בכליאת עצורים נוספים על רקע המלחמה.
האגודה לזכויות האזרח (שהגישה את העתירה ״המקורית״ בעניין שטח המחייה) עתרה לבג״ץ בעניין.
בג״ץ (כבוב, בהסכמת וילנר ורונן) דחה את העתירה בפסק דין קצר, וקבע שמצב החירום שבו מצויה ישראל הופך את הפגיעה בזכויות העצורים למידתית וככזו לחוקתית.
בדצמבר 2023 הגישה המדינה הודעת עדכון לפיה ״שטח המחיה״ של הכלואים הביטחוניים נמוך אפילו מ-3 מ״ר, ובחלק מהמתקנים מגיע לכ-2 מ״ר בלבד.
כלומר, לא זו בלבד שיסכה שכחה לעדכן אתכם שפסק הדין לא יושם מעולם – היא גם לא טרחה לספר שמאז ה-7.10 תנאי הכליאה של הכלואים הביטחוניים גרועים בהרבה מהמצב ששרר אפילו בזמן שרובינשטיין חתם את פסק דינו.
התנאים האלה נובעים מהוראת שעה שחוקקה הכנסת, ושבג״ץ לא התערב בה.
ומה עוד?
סוכנת ה-״משילות״ זעקה שבגלל פסק הדין ההוא משנת 2017 – המדינה נאלצה לשחרר נוחבות.
ובכן, עכשיו אתם כבר יודעים שזה שקר מוחלט, כי ממילא לא נותר דבר מאותו פסק דין, והעצורים הביטחוניים מוחזקים בתנאים הרבה הרבה יותר גרועים מהמינימום שקבע רובינשטיין בעבר.
אבל זה לא השקר היחיד בעניין.
זה נכון שמאז ה-7.10 ישראל שחררה עצורים, אבל אף אחד מהם לא היה ״נוחבה״. אומנם, אצל יסכה ושות׳ כל עזתי הוא ״נוחבה״, אבל במציאות זה לא ממש המצב.
מי ששוחררו היו כאלה שנכלאו מינהלית, כלומר שאין ראיות שמאפשרות להעמידם לדין, בטח לא על מעורבות בטבח ה-7.10.
אבל זה עדיין לא הכל.
ההחלטה להפחית דרמטית את מספר הכלואים ב-״שדה תימן״, שיצרה צורך בשחרור כלואים ממתקן זה או ממתקנים אחרים – היתה החלטה של נתניהו והקבינט.
אף גורם משפטי לא כפה זאת על הממשלה, והיא החליטה כך מטעמיה – מן הסתם, בעיקר בשל העניין המוגבר של הקהילה הבינלאומית סביב טענות לגבי המתרחש במקום.
בקיצור, פסק הדין מ-2017 לא יושם במלואו מעולם, גם המעט שכן יושם הפך ללא רלבנטי לאחר ה-7.10 (בגלל הוראת שעה שחוקקה הכנסת ושבג״ץ לא התערב בה), אף מחבל נוחבה לא שוחרר – ומי שהחליטה על שחרור עצורים מעזה ובכלל זו הממשלה. בג״ץ לא קיבל שום החלטה בעניין.
אבל מה אכפת ליסכה בינה מכל זה?
לא נסיים בלי לציין שתי נקודות:
א. התנועה המתועבת ״למשילות״ היא גוף קיקיוני שמבוסס על שנאה למערכת המשפט, ויאשים אותה בכל צרה עלי אדמות.
העובדות בכלל לא מעניינות את בינה, את הדין היא ממילא לא מסוגלת להבין, והמסקנה שלה לעולם תהיה שהיהודים – סליחה, ״המשפטנים״ – נושאים באחריות.
ב. העיסוק האובססיבי בתנאי הכליאה אולי מייצר לייקים ומלהיט את היצרים, אבל אין בו תועלת ביטחונית ממשית.
מחבלי החמאס לא יצאו לדרכם ב-7.10 וחשבו על התפריט בבתי הסוהר, ואף אחד מהם לא יניח את נשקו בגלל הצפיפות במתקני הכליאה.
מה שכן, זו כנראה הדרך להמשיך את קמפיין השנאה.
שבת שלום.
קישורים למסמכים המלאים:
פסק הדין מיוני 2017 – supremedecisions.court.gov.il ↗
החלטת בג״ץ מדצמבר 2022 – supremedecisions.court.gov.il ↗
פסק הדין בעניין הוראת השעה – supremedecisions.court.gov.il ↗
