בשבוע שעבר כתבתי שרשור שבו נטען שאם וכאשר נגיע לגשר של "חנינה תמורת פרישה" – יש מנגנון משפטי אשר יאפשר את אכיפת התחייבותו של נתניהו לפרוש מהחיים הציבוריים.
המנגנון הזה הוא "השתק שיפוטי", שמבוסס על התחייבות שנתניהו ייתן בפני בג"ץ.
בתמצית, מדובר על יישום – על דרך של קל וחומר – של קביעת בג"ץ לפיה דרעי נמצא בהשתק שיפוטי שכזה, ולכן אינו יכול לכהן כשר, וזאת בשל התחייבותו בפני בית משפט השלום לפרוש מהחיים הציבוריים, במסגרת התיק הפלילי בעניינו.
בעקבות השרשור הזה, חזרו ונשאלו שתי שאלות, שנדמה שכדאי להשיב להן.
השאלות הללו מתמקדות בתרחיש העובדתי ההיפותטי הבא:
נניח שהעיסקה של "חנינה תמורת פרישה" קורמת עיר וגידים. נתניהו מתפטר מתפקידו כראש הממשלה, מתחייב לפרוש מהחיים הפוליטיים, וזוכה בחנינה.
רגע לאחר מכן, נתניהו מפר את ההתחייבות, ורץ לכנסת במסגרת רשימת "הליכוד". מה עושים במצב שכזה?
ובכן, קודם כל צריך להודות שכנראה שאין דרך מעשית למנוע מנתניהו לרוץ לכנסת, גם אם הדבר יעשה תוך הפרת התחייבותו המפורשת (כפי שלא היתה דרך למנוע זאת מדרעי).
בהינתן האמור, השאלה הראשונה היא כיצד יהיה ניתן למנוע ממנו להרכיב את הממשלה, כאשר הוא יטען שכמיליון ישראלים הצביעו לו.
לשאלה הזו יש מענה – והוא שוב מופיע בפסק הדין בעניינו של דרעי, ודווקא מפיהם של השופטים שנחשבים ל-״שמרנים״ ביותר שישבו בהרכב.
השופט שטיין לא קבע שמינויו של דרעי לשר הוא בלתי סביר, אלא קבע שהמינוי פסול רק בשל אותו השתק שיפוטי (או ״מניעות״).
בסוף פסק דינו, הוא קבע כדלקמן:
"לבסוף, אענה לכ-400,000 בוחרים ובוחרות שנתנו את קולם למפלגת ש"ס ולעומד בראשה. ראשית, אציין כי הציבור הנכבד הזה נתן קולו לבחירתו של דרעי כנציגו בכנסת, וממילא לא בחר את שרי הממשלה.
גדולה מכך: בחירתו של אדם לכהונה בכנסת ולעלייתו לאיגרא רמה של הממשלה אינה מקנה לאותו אדם זכויות יתר, אינה פוטרת אותו מחובותיו המשפטיות ואינה נותנת לו פטור מתוצאותיהם של הליכים משפטיים, פליליים או אזרחיים, שבהם הוא היה מעורב כנאשם או כנתבע – משל היה מלך שאינו אחראי לעוולותיו ("The King can do no wrong").
במשטרנו המשפטי, אשר חרט על דגלו את העיקרון של שלטון החוק, כולם שווים בפני הדין. אנשים רמי מעלה אינם נמצאים מעל הדין, והאזרח הפשוט אינו נמצא מתחתיו. כולנו מרכינים את ראשינו בפני הדין, ואילו הדין אינו מרכין את ראשו בפני איש".
היישום על הנסיבות התיאורטית בענייננו הוא ברור.
גם ברק-ארז (ולפני שאתם קופצים, מינץ הסכים איתה) קבעה מצידה שהטענה כאילו "הציבור אמר את דברו, במובן זה שדרעי זכה לאמון גדול מצדם של מצביעי ש"ס, בהיקף של כארבע מאות אלף מצביעים אשר חפצו בכך שהוא, ולא אחר, יהיה מנהיגם, ויעמוד בראש המחנה" – אינה יכולה לעמוד, בנסיבות העניין.
ברק-ארז קבעה שהמניעות של דרעי נובעת מאכיפת תוצאותיו של ההליך הפלילי, ושתוצאות אלה "אינן עניין לדעת 'רוב' או להחלטת הציבור בכלל… גם מנהיגם של ארבע מאות אלף מצביעים מחויב לנהוג בהגינות בבית המשפט ובמצגים שהוא מציג כלפיו".
גם הפעם, לא קשה ליישם את הדברים על עניינו של נתניהו.
ועד כאן לגבי השאלה הראשונה.
השאלה השנייה, והסבוכה יותר מבחינה משפטית, "מתכתבת" עם פסק הדין הידוע כ-"בג"ץ 11:0", שם נקבע כי אין מניעה שנתניהו, כנאשם בפלילים, יקבל את המנדט להרכבת הממשלה.
בניגוד לאופן שבו פסק הדין הזה נתפס בציבור, השאלה המשפטית המרכזית – לא התמקדה בנתניהו.
הסיבה העיקרית שהביאה את מרבית שופטי בג"ץ לקבוע את אשר קבעו היא כמעט "טכנית" – לא היה נגד מי להוציא צו.
העתירות המדוברות תקפו בעצם את שיקול דעתם הפוליטי של חברי הכנסת, שרובם ביקשו מהנשיא לתת לנתניהו את המנדט.
ומשפטית, אי אפשר להוציא צו נגד חברי הכנסת שאוסר עליהם לעשות זאת.
חלק מהשופטים הרהרו באפשרות להוציא צו נגד נתניהו עצמו, שיאסור עליו לקבל מהנשיא את המנדט. אלא שגם הם מצאו שמדובר מרחיק לכת, ושאין עילה משפטית שיכולה לחייב את נתניהו שלא להסכים לקבל על עצמו את המנדט.
אבל בפסק הדין בעניין דרעי, הקביעות בנוגע למניעותו של דרעי היו דווקא הפוכות.
הפעם, נקבע שהמניעות של דרעי להתמנות לשר – היא "כלפי עצמו, במובן של יכולתו המשפטית להסכים למינוי".
כלומר, כבר אין את הקושי שהתעורר ב-"בג"ץ 11:0", והמניעות של נתניהו – שתיגזר מאותה התחייבות שבתרחיש ההיפותטי שלנו הוא יתן בפני בג"ץ – תביא לכך שהוא עצמו לא יהיה רשאי להסכים.
במילים אחרות, נתניהו יהיה מושתק, או מנוע, מלקבל את המנדט להרכבת הממשלה, וזאת גם אם יהיה חבר כנסת.
לכן, גם ביחס לשאלה השנייה – על פני הדברים נראה שהתשובה היא שיש פרקטיקה משפטית שיכולה "לסנדל" את נתניהו מלהפר את התחייבותו לפרוש מהחיים הפוליטיים, ולשוב לכס ראש הממשלה.
האם הפרקטיקה המדוברת, שמבוססת על דוקטרינת "ההשתק השיפוטי", היא נעדרת פרצות וחורים?
לא בטוח, אבל לפחות אני לא הצלחתי למצוא כאלה (כמובן, בהנחה שלא שוברים את הכלים וגולשים למשבר חוקתי).
אלא שהשאלה האמיתית היא האם נתניהו בכלל בשל נפשית להתחייב לפרוש. כרגע, נראה שאנחנו רחוקים משם.
קישור לפסק הדין המלא בעניין דרעי:
supremedecisions.court.gov.il ↗
קישור לפסק הדין החלקי (חיות) ב-״בג״ץ 11:0״:
supremedecisions.court.gov.il ↗
חטוף אחרון בעזה️
