אתמול שודרה בערוץ i24 כתבה שאורכה כ-13:30 דקות, שהנושא המרכזי שלה היה הקמת "מח"ש החדשה".
גם במונחים של ערוצי התעמולה הביביסטים בכלל, ושל תוכניתה של נוה דרומי בפרט (שלמעשה שיכפלה את שיטות העבודה של אילה חסון) – הכתבה הזו היתה שפל חדש.
אבל, יצא ממנה גם טוב.
תחילה, למי שלא מעודכן, נספר שלפני כחודש נחקק בכנסת "חוק מח"ש", שקובע – בגדול – שמח"ש תופרד מהפרקליטות ומהיועמ"ש, ותקום מחדש כיחידה "עצמאית".
ולמה "עצמאית"? כי אם החוק הזה ימומש, מח"ש ממש לא תהיה עצמאית, ובטח לא מקצועית – אלא פוליטית, והיא תהיה בשליטה מוחלטת של שר המשפטים.
זה אם כן האירוע שנחגג בכתבה.
היות שאנחנו בטוויטר, אי אפשר כמובן לסקור את כל הבולשיט שדרומי מכרה לצופים, ולכן אנחנו נתמקד במוטיב המרכזי, שחזר שוב ושוב בכתבה – "פרשת הפצ"ר", שהיא "התיק הקבור" שאליו התייחס הציוץ שבכותרת השרשור.
על פרשת הפצ"ר – כולכם שמעתם. אבל מה הקשר למח"ש?
ובכן, אין שום קשר למח"ש.
מח"ש אמורה, כמובן, לחקור חשדות לעבירות שבוצעו על ידי שוטרים.
איך שלא תהפכו את פרשת הפצ"ר – מי שחשודים בה אינם שוטרים. אז למה בכל זאת זה התיק המרכזי שאליו חזרו בכתבה פעם אחר פעם?
בואו נתחיל לראות קטעים מתוך הכתבה, ואת דבריהם של דובי שרצר ומשה סעדה.
למי שלא יודע – שניהם כיהנו בעבר בתפקידים בכירים מאוד במח"ש.
שרצר פותח וקובע: "ברור שמי שצריך לחקור את תיק הפצ"ר זו מח"ש", ואף מסביר שלא יכול להיות שההחלטה האם לפתוח בחקירה פלילית תהיה בידי מי שעלול להיות נחקר בעצמו.
לאחר מכן, מובא קטע מתוך אייטם של אבישי גרינצייג, שמדווח לצופים שבג"ץ, בהחלטה דרמטית, קבע שכל בכירי הייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות מצויים בניגוד עניינים, ולכן לא יכולים ללוות את החקירה של הפרשה.
מסכם סעדה ואומר שבג"ץ אמר שמי שצריך *לחקור* את הפרשה הוא גורם בכיר בתוך שירות המדינה – והגורם המתאים הוא ראש מח"ש (לאחר שיבחר כזה).
אלא שקטע הזה הוא פשוט אסופת שקרים וסילופים:
דרומי מנסה לגרום לצופים שלה לחשוב שפרשת הפצ"ר בכלל לא נחקרה, אלא "נקברה", ושרצר וסעדה "מסבירים" לצופים שמי שצריכה לחקור את הפרשה היא מח"ש (החדשה).
אלא שבמציאות – הדבר הזה שמתקיים מחוץ לעולם התעמולה הביביסטית – פרשת הפצ"ר כבר נחקרה מזמן, והחקירה *הסתיימה*.
כלומר, ובניגוד גמור לרושם שמקבל הצופה הנבער – אף אחד לא מחפש גוף שיחקור את הפרשה, ומי שחקרה אותה היא כמובן המשטרה.
בנוסף, מי שיקשיב לקטע הקצר שדרומי שילבה מתוך דבריו של גרינצייג יגלה שהוא דיווח על החלטה של בג"ץ לגבי שאלת *מלווה* החקירה – לא לגבי השאלה מי יחקור. בשום שלב, לא היתה מחלוקת שיחקור את הפרשה הוא המשטרה.
המחלוקת היתה מי יהיה המשפטן שילווה את החקירה. אבל, יריב לוין התעקש שמלווה החקירה יהיו דמויות שאינן יכולות לעשות זאת – ולכן החקירה התנהלה ללא משפטן מלווה, וכאמור כבר *הסתיימה*.
ואותו בג"ץ ממש קבע שכאשר החקירה מסתיימת – גם מסתיימת המניעות של הפרקליטות. אבל את כל זה, דרומי לא סיפרה לכם.
נעבור לקטע הבא.
דרומי פותחת בכך ש-"מעל 260 חלפו מאז פרשת הפצ"ר". לאחר מכן, המשפטן הנודע רותם סלע, שהוא בכלל מו"ל של הוצאת ספרים, קובע שכולם יודעים שהיועמ"ש היא פושעת, ושהיא העלימה ראיות בדמות הפלאפון שלה – אבל "שום דבר לא קורה".
ושוב, הצופה מוסלל לחשוב שאשכרה כלום לא קרה.
אבל במציאות – כן כן, שוב המציאות – פרשת הפצ"ר כאמור נחקרה, והחקירה כבר הסתיימה.
רק במציאות האלטרנטיבית שדרומי מנסה ליצור אצל שטופי המוח שצופים בה – רק שם הפרשה הזו שוכבת וממתינה שמישהו סוף סוף יפתח בחקירה.
בנוסף, אי אפשר שלא לגחך למשמע דבריו של סלע:
הפצ"ר חשודה בעבירות הרבה (הרבה) פחות חמורות מאשר אלה שאחד בשם יונתן אוריך מואשם בהן. וכמו הפצ"ר, גם אוריך העלים את הטלפון שלו.
אבל בייקום הביביסטי המקביל, הפצ"ר כבר הורשעה, בעוד אוריך הוא צדיק שתפרו לו תיק.
הפצ"ר הודחה מצה"ל בבושת פנים, נשללו ממנה זכויות כלכליות רבות, והיא לא מעזה להראות את פניה בציבור.
ואוריך? הוא חזר אחר כבוד ללשכת ראש הממשלה, מתחבק עם נתניהו ומצייץ כאילו כלום. אה, והמשכורת המשיכה וממשיכה להיכנס.
נמשיך. דרומי חוזרת על שטיפת המוח:
לתיק הפצ"ר אין פרקליט מלווה, היועמ"ש והפרקליטות מנועים מלהורות על פתיחה בחקירה – אבל כל זה יכול להשתנות בקרוב, כאשר תוקם מח"ש החדשה.
להזכיר לכם שוב שאין שום צורך למנות פרקליט מלווה לחקירת פרשת הפצ"ר, כי החקירה הזו כבר הסתיימה? שאין צורך שיהיה מישהו שיורה על פתיחה בחקירה, כי החקירה כבר נפתחה ואף הושלמה? שהפרקליטות כבר לא מנועה?
אתם מבינים כמה פעמים חזרו על אותו שקר?
הלאה.
דרומי מעדכנת את הצופים שיש "לא מעט תיקים או אירועים שמעלים אבק", כאשר גולת הכותרת של התיקים הללו היא, כמובן, פרשת הפצ"ר. ואם בג"ץ לא "יסנדל" את המינוי לראש מח״ש החדשה, אז הפרשה הזו סוף סוף תחקר ו-"האמת תצא לאור".
אתם כבר יודעים שפרשת הפצ"ר לא מעלה אבק, אלא נחקרה. אבל מה "האמת שתצא לאור"?
כדי שלא יהיה ספק מה "האמת" שתיכף יוצאת לאור, סעדה "מסביר" גם הוא שכאשר ימונה ראש מח"ש החדש – "הוא חייב לחקור את האירוע הזה מקצה לקצה", ואז נדע את האמת, "והאמת היא ברורה, גלי היתה חלק מהשיבוש והחיפוי בתיק הזה".
אלא שגם בעניין הזה, יש פער דק בין התעמולה הביביסטית לבין המציאות.
במציאות, הפרשה כאמור נחקרה. ובסוף החקירה התברר שאין ליועמ"ש, וגם לא לאף אחד ממערך הייעוץ המשפטי לממשלה או פרקליטות המדינה, שום קשר למעשיה של הפצ"ר.
זו *האמת האמיתית*, כפי שהתבררה. כלומר, ובניגוד מוחלט לנרטיב שנשזר לכל אורך הכתבה, לא זו בלבד שהפרשה כבר נחקרה, ושהחקירה הסתיימה – אלא שהחקירה ניקתה את היועמ"ש מכל חשד.
אבל את האמת הזו דרומי וסעדה מסתירים, ולכן הם משווקים סיפור שקרי כאילו הפרשה בכלל לא נחקרה, וש-"האמת" שתיחשף כאשר הפרשה תיחקר היא שהיועמ"ש מעורבת.
והנה הגענו אל סיכום העלילה שאותה דרומי קדחה לצופים שוב, ושוב ושוב:
פרשת הפצ"ר לא נחקרה, מי שיכול וצריך לחקור אותה זה דווקא ראש מח"ש החדשה, וכאשר הפרשה תיחקר יתברר שהיועמ"ש – השטן בכבודו ובעצמו – שותפה לעבירות שהפצ"ר ביצעה לכאורה.
בין העלילה הזו לבין האמת, אין ולא כלום: הפרשה כבר נחקרה, אין לחקירת הפרשה הזו שום קשר למח"ש, ומסקנות החקירה הן שהיועמ"ש לא היתה מעורבת.
גם אם דרומי וסעדה יצווחו חזק, ואפילו אם ינופפו בידיים – האמת הזו לא תשתנה.
עד כאן לגבי מה שהיה רע בכתבה הזו (כאמור, היא כוללת עוד המון שקרים, אבל אי אפשר הכל).
אבל, וכאמור בפתח השרשור, לדעתי יש בכתבה הזו גם טוב. ומה הוא אותו טוב?
ובכן, סעדה "מסביר" שכולם בלחץ מהקמת מח"ש החדשה, משום שראש מח"ש שיבחר – יכול להחליט לחקור את פרשת הפצ"ר (או את "הסחיטה" בתיקי נתניהו), והוא לא צריך אישור מאף אחד.
ומי יהיה ראש מח"ש החדש?
דרומי מדווחת שיש שלושה מועמדים: המועמד הטבעי, רונן יצחק, שהיתה סגנה של ראשת מח"ש היוצאת, קרן בר מנחם; אורלי בן ארי, שאולי זכורה לכם כמישהי שאמיר אוחנה רצה להצניח לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה; ואחד בשם רואי כחלון, שעבד בעבר בפרקליטות וכיום עובד עבור נתניהו, שגם רצה למנות אותו ללא פחות מאשר נציב שירות המדינה.
סעדה מצידו מסביר שאסור למנות את יצחק, כי אז "חבל על העבודה".
ומה טוב בקטעים האלה?
מה שטוב בהם הוא שדרומי וסעדה עושים לנו שירות, וקורעים את המסכה מאחורי המטרה האמיתית של "חוק מח"ש":
ליריב לוין, משה סעדה, שמחה רוטמן ובנימין נתניהו אין שום כוונה לשפר את מח"ש, או למנות אדם מקצועי לעמוד בראשה.
המטרה של החוק הזה היא לתת לחבורה הזו את הצעצוע שהם פינטזו עליו: גוף שהם שולטים בו שליטה פוליטית מוחלטת, שהוא גם חוקר וגם מעמיד לדין, שיוכל לעשות מה שהוא רוצה, ולבוא חשבון עם כל מי שהעז או יעז לחקור את מקורבי המשטר, קל וחומר את כל מי שהיה מעורב בהליך הפלילי נגד שמש העמים.
החוק גם נותן ליריב לוין, כלומר לבנימין נתניהו, יכולת לשלוט בזהותו של ראש מח"ש הבא, שכמובן יהיה ביביסט נאמן – ומבחינה זו רואי כחלון הוא כמובן מועמד מושלם.
לאחר שראש מח"ש הנאמן יכנס לתפקידו, הוא לא יעסוק חלילה בשוטרים שהפעילו אלימות כלפי אזרחים, בשוטרים שהטרידו מינית או בקצינים שסרחו. הוא פשוט ייגש ישר לעיקר – חיסול חשבונות פוליטי.
לא סתם, בכל הכתבה המאוד ארוכה הזו, אין איזכור, ולו ברמז, של העבודה הממשית שאותה עושים במח"ש, אלא רק בפרשת הפצ"ר, ב-"תיקי האלפים" וכמובן ברוגלות (שגם הן קשורות ל-"תיקי האלפים").
וזו, קוראות יקרים וקוראים יקרים, התכלית האמיתית של חוק מח"ש:
החוק הזה לא ישפר את מח"ש בשום דבר, ולאף אחד אין כוונה למנות אנשים שישפרו את מח"ש (שבהחלט אפשר לבקר את האופן שבו תיפקדה בשנים האחרונות, ובכלל).
מה שהחוק הזה כן יעשה זה לקדם אותנו מאוד לעבר מדינה דיקטטורית סטייל רוסיה של פוטין, שבה לשלטון יש זרוע אכיפה פרטית משלו, שתוכל להתנכל לכל מי שהמלך לא חפץ ביקרו.
וזה רע מאוד אפילו בלי קשר למי נמצא בשלטון. גם אם איזנקוט יהיה ראש הממשלה הבא, אני כאזרח לא רוצה שתהיה לו משטרה פרטית משלו, שבאמצעותה הוא יוכל לחסל חשבונות פוליטיים.
לא נסיים בלי להזכיר עוד משהו:
שני המרואיינים המרכזיים בכתבה היו, כאמור, משה סעדה ודובי שרצר.
שניהם היו בעבר בכירים במח"ש, שהסתבכו בשלל מעשים מפוקפקים, וכנראה פליליים, במסגרת תפקידם (ואפרופו אילה חסון, לפני שהשניים חצו את הקווים לביביזם, היא שידרה עליהם כמה "תחקירי חיסול").
בתי המשפט, לא רק בפרשת רונאל פישר, קבעו קביעות קשות מאוד גם נגד שרצר וגם נגד סעדה.
למעשה, סעדה – שכאמור "הסביר" למה סגן ראש מח"ש לא יכול להתמנות לראש מח"ש החדשה – החל לטנף על הפרקליטות, ולהדליף לעמית סגל, לאחר שהוא עצמו לא זכה במינוי הנחשק, ולא קודם מסגן מנהל המחלקה לעומד בראשה.
כך שלראיין את השניים האלה על "שחיתות" במערכת אכיפת החוק, זה פשוט עלבון לאינטליגנציה. אם לדרומי ושות' באמת היה אכפת משחיתות שכזו, האדם הראשון שהם היו דורשים לחקור ולהעמיד לדין זה סעדה עצמו, שלפי פסקי הדין השונים ביצע מעשים לא פחות חמורים מהפצ"ר.
אבל בעידן הביביזם, מספיק שתדקלם תעמולה בשבח המנהיג – והכל יסלח וישכח. תשאלו את גדעון סער.
