היום פורסם פסק הדין של בג"ץ, והגיעה לסיומה ההתדיינות המשפטית בנוגע לסאגת הצבת הקלפיות בבתי אבות, במסגרת הבחירות לכנסת ה-26, אשר עתידות להתקיים ביום 27.10.2026.
מאחר שהנושא עורר עניין ציבורי, בואו ננסה להסביר בקצרה על מה מדובר, ומה בג"ץ קבע.
עיקרון בסיסי בדיני הבחירות בישראל הוא "הריתוק לקלפי", לפיו כל בוחר "משויך" לקלפי מסוימת, ורשאי להצביע רק בה.
אלא שכמו לכל עיקרון – גם לעיקרון הריתוק לקלפי של אינספור חריגים, כמו למשל הצבעת חיילים, שוטרים, ימאים, אסירים, דיפלומטים, מאושפזים, חברי ועדת קלפי ועוד ועוד.
מי שמוחרג מעיקרון הריתוק לקלפי מצביע באמצעות מה שמכונה "מעטפה כפולה":
כאשר אתם מצביעים בבחירות, אתם מקבלים מעטפה אחת מוועדת הקלפי, בוחרים פתק, מכניסים אותו למעטפה – ומשלשלים את המעטפה לקלפי.
לעומת זאת, מי שמצביע במעטפה כפולה מכניס את המעטפה "הרגילה" למעטפה *נוספת*.
על גבי המעטפה הנוספת הזו, מופיעים הפרטים האישיים שלו.
כאשר ועדת הקלפי סופרת את הקולות בתום יום הבחירות, היא מניחה את המעטפות הכפולות בצד, ולא סופרת אותם. המעטפות הללו מועברות, כפי שהן, אל ועדת הבחירות המרכזית.
בוועדת הבחירות המרכזית, נעשית תחילה בדיקה למניעת הצבעה כפולה.
הרציונל הוא שאדם אשר הצביע במעטפה כפולה, למשל חייל צה"ל – יכול, עקרונית להצביע פעמיים: הוא יכול גם להצביע כחייל בקלפי בבסיס, והוא יכול גם להצביע כאזרח בקלפי במקום מגוריו.
לכן, קודם כל מצליבים את המידע האישי שעל המעטפה הכפולה עם פנקס הבוחרים, ומוודאים שלא היתה הצבעה כפולה.
כמובן, שאם מגלים שאדם ניסה להצביע פעמיים – גם באופן רגיל וגם במעטפה כפולה – אז המעטפה הכפולה נפסלת ולא נספרת (ומדובר בעבירה פלילית).
אם מסתבר שלא היתה הצבעה כפולה, פותחים את המעטפה הכפולה – ואז משלשלים את המעטפה הפנימית לקלפי, יחד עם שאר המעטפות הפנימיות, ומתחילים בספירה.
זה התהליך שאתם מכירים כ-"ספירת המעטפות הכפולות", ולכן אתם ודאי זוכרים שבתום ספירתן יש לעיתים שינויים מסוימים בתמונת המנדטים.
מה שעוד חשוב לדעת זה שרק הכנסת, בחקיקה ראשית, יכולה להגדיר חריגים לעיקרון הריתוק לקלפי, ולאפשר הצבעה במעטפות כפולות. כלומר, כל החריגים – קבועים בחוק.
ואחרי שהבנו את כל זה, בואו נחזור לענייננו – קלפיות בבתי אבות, שבשתי מערכות הבחירות האחרונות היו גם הן חריג לעיקרון הריתוק לקלפי.
כלומר, בבחירות בשנים 2021 ו-2022 הכנסת חוקקה "הוראת שעה", כלומר מעין הוראת חוק זמנית, שאיפשרה גם לדיירים בבתי אבות להצביע במעטפות כפולות.
הוראת השעה הזה באה על רקע מגפת הקורונה (אם כי בבחירות האחרונות המגפה כבר למעשה הסתיימה).
עם זאת, ועל כך אין למעשה מחלוקת, הוראת השעה הזו התבררה כניסוי מוצלח גם בלי קשר לקורונה, ולכן ועדת הבחירות המרכזית המליצה לכנסת לאפשר לדיירי בתי אבות להצביע גם הפעם במעטפות כפולות.
אלא שהכנסת החליטה שהיא לא מוכנה לשוב ולחוקק את החריג הזה לעיקרון הריתוק לקלפי.
מה הסיבה? כביכול, לא ברור. מעשית, הקואליציה העריכה שרוב דיירי בתי האבות לא יצביעו לסיעות שמרכיבות את הקואליציה הנוכחית, ולכן לא רצתה לסייע להם – ולעזאזל השאיפה לאפשר לאזרחים לממש את זכותם להצביע.
וכך, באופן חריג מאוד, "הלכנו לאחור" מבחינת האפשרות להצביע במעטפות כפולות – אפשרות שרק הלכה והתרחבה עם השנים. במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר באוכלוסיה של קשישים, שמתקשים בניידות, שהיקפה הולך ועולה לאור עליית תוחלת החיים.
אבל הקואליציה, כאמור, העדיפה שיקולים פוליטיים צרים.
על רקע זה, הוגשו עתירות לבג"ץ. הדיון בהן התקיים לפני כשבועיים, והיום פורסם פסק הדין (עמית, בהסכמת גרוסקופף וכנפי-שטייניץ).
בפסק הדין, עמית ביקר בחריפות – אך גם בנימוס המשפטי המתחייב – את התנהלות הכנסת, שכאמור אין מאחוריה שום טעם ענייני, ושפגעה באופן ממשי באוכלסיית הקשישים.
עם זאת, עמית קבע שאין לבג"ץ אפשרות להפוך את עצמו למחוקק, ולהורות לכנסת לחוקק משהו שהיא החליטה שלא לחוקק.
כלומר, בג"ץ אומנם יכול לפסול חוקים, אבל אין אפשרות להיעתר לסעד שבו השופטים "יבטלו" את החלטת הכנסת *שלא* לשוב ולחוקק את ההסדר של הצבעה במעטפות כפולות בבתי אבות.
אבל, במקום שבו אין אנשים, כמו למשל שמחה רוטמן וחבריו לקואליציה, יש מי שהשתדלו להיות אנשים – ואלה אנשי ועדת הבחירות המרכזית.
לוועדת הבחירות המרכזית אין יכולת "לגבור" על הכנסת, ואם הקואליציה החליטה שלא לאפשר לדיירי בבתי אבות להצביע בבתי האבות במעטפות כפולות – אז זה מה יש.
אז מה כן אפשר לעשות?
ובכן, ישבו אנשי ועדת הבחירות המרכזית וחשבו – ומצאו פיתרון. אומנם, פיתרון חלקי ולא מושלם, אבל הרבה יותר טוב מהכלום שאותו הציעו חברי הכנסת של הקואליציה:
ועדת הבחירות פנתה לבתי אבות, והציע להם למקם קלפי *רגילה* בבית האבות עצמו (כמו קלפיות בבתי ספר).
כלומר, חלקכם יקבלו בדואר הודעה לבוחר, שבה אתם תתבשרו שמקום הקלפי שלכם הוא בית אבות.
ואיך זה ישפר את מצבם של *דיירי* בית האבות עצמו? טוב ששאלתם.
ובכן, החוק קובע שחלק מהקלפיות חייבות להיות נגישות עבור מוגבלים בניידות. וכך, למשל המסתייעים בכסא גלגלים יוכלו להצביע בקלפיות אלה.
מטבע הדברים, בתי אבות הם בדרך כלל מונגשים למוגבלים בניידות, ולכן הקלפיות שיוצבו בבתי האבות יוגדרו כקלפיות נגישות.
החוק מוסיף וקובע, שאדם מוגבל בניידות יכול להצביע *בכל* קלפי שמוגדרת כקלפי שמתאימה למוגבלים בניידות, גם כזו שאינו רשום בה – והוא כמובן יצביע באמצעות מעטפה כפולה.
וכדי שאדם יחשב כמוגבל בניידות – די בכך שהוא יצהיר על כך שהוא מוגבל. במידה שאדם הצהיר כאמור, ובמידה שהקלפי מוגדרת כמותאמת לאנשים שמוגבלים בניידות – אזי אותו אדם יוכל להצביע בה.
כלומר, כל מה שדיירי בתי האבות צריכים לעשות זה להצהיר שהם מוגבלים בניידות – ובא לציון גואל.
בכפוף להצהרה כזו, אותם דיירים יוכלו להצביע בקלפי שנמצאת בבית האבות שבו הם מתגוררים – משום שוועדת הבחירות המרכזית דאגה כאמור לכך שבתי האבות יוצבו קלפיות רגילות, אך גם כאלה שמוגדרות כמותאמות לאנשים שמוגבלים בניידות.
זה לא נכון לגבי כל בתי האבות, אבל זה נכון לגבי כמחצית מהם.
וכך, עובדות ועובדי ועדת הבחירות המרכזית המסורים הצליחו לפתור את הבעיה עבור כמחצית מדיירי בתי האבות – ולהתגבר על המכשול הפוליטי שרוטמן וחבריו הציבו בפני אוכלוסיית הקשישים שמתגוררים בהם.
זה לא מושלם – אבל זה הרבה יותר טוב מכלום.
ואנחנו, האזרחים, נדאג לכל מי שמעוניינים להצביע.
