הכל, כמובן, במטרה להשכיח את המחדל הגדול יותר והחמור יותר, שהוא המחדל האסטרטגי-מדיני, שנבע מתפיסת הביטחון ההרסנית שהנהיג אחד בשם בנימין נתניהו במהלך כהונתו הבלתי נגמרת – תפיסה שאיפשרה לחמאס (ולחיזבאללה) להפוך למפלצות טרור.
ולפתע פתאום, שינוי דרמטי בעלילה:
כעת, מנסים לשכנע אותנו שגדי איזנקוט, שסיים את תפקידו כרמטכ"ל בראשית 2019 – הוא למעשה ראש וראשון לאחראי למחדל. הוא ״הקונספציה״.
כי איזנקוט היה אמור להעיר את נתניהו? היה אמור לעבות את הכוחות בגבול הרצועה ב-6.10? התעלם מהתרעות מודיעיניות?
אז בעצם, כן כדאי שנדבר לא רק על המחדל הטקטי של היממות שלפני הטבח, אלא גם על המחדל האסטרטגי, של העשור שלפני הטבח?
ואם מדברים עליו, לא ברור – אפילו לביביסטים האדוקים ביותר – שחלקו של איזנקוט במחדל הזה, אם הוא בכלל קיים, הוא ״קצת״ יותר קטן מאשר חלקו של מי שכיהן בתפקיד הזניח של ראש הממשלה ממרץ 2009 ועד יוני 2021, וכן מדצמבר 2022 ועד עצם היום הזה?
